הוויכוח נגמר: לאו מסי הוא הכדורגלן הכי גדול בהיסטוריה. יותר מכריסטיאנו רונאלדו, יותר מפלה, וכן, גם יותר מדייגו מראדונה. לא היה כדורגלן כזה מעולם, וספק אם יהיה כזה אחריו. הוא המייקל ג'ורדן ומוחמד עלי של הכדורגל, כבר אין ספק לגבי גדולתו ההיסטורית. הזכייה במונדיאל הפכה את כל סימני השאלה לסימני קריאה. מסי הוא הכי גדול, הכי מצליח, הכי יפה.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
הוא זכה במונדיאל בגיל 35, כשהמהירות - הנשק המרכזי שהפך אותו לכל-כך טוב - כבר נשחקה. "הפרעוש" לא יכול ללחוץ כמה פעמים שהוא רוצה על הכפתור הסודי שהופך אותו למכונית מרוץ אנושית תוך פחות משנייה כשהכדור דבוק לו לרגל. כשהיה לו את הכפתור הזה לפני עשר שנים הוא כבש 91 שערים בשנה. מאז הוא הרגיל את אוהדי הכדורגל לממוצעים מפלצתיים של 50-40 שערים בעונה. בכל עונה הוא סיפק את המספרים המטורפים הללו, ויש אנשים שאמרו שהוא אוברייטד. חיפשו כל הזמן איפה הוא לא בסדר. עכשיו כבר אין איפה לחפש. יש דבר נוצץ ומוזהב שמפריע.
מסי איבד את המהירות אבל לא הפסיק להשתפר בהיבטים אחרים של המשחק: ראיית המשחק שלו הלכה והשתבחה עם השנים, היכולת שלו לבעוט בנגיעה לפינת השער כמו שמכים בכדור סנוקר התחדדה, הבעיטות החופשיות הפכו לקטלניות, וכמובן כשהכפתור "הגבר מהירות", עובד, הוא בלתי עציר כמו לפני עשור. הוא מתח את גבולות הגוף שלו כדי להביא לארגנטינה את התואר.
אמרו שבלי צ'אבי ואנדרס אינייסטה הוא לא שווה כלום (והוא המשיך לאסוף תארים גם בלעדיהם), אמרו שהוא לא ווינר כמו רונאלדו (תוך התעלמות מכך שמאזן האליפויות בספרד נוטה בבירור לטובת מסי), שהוא כבר לא מסוגל לזכות בליגת האלופות (ורואים כעת שבלעדיו ברצלונה אפילו לא עוברת את שלב הבתים), וכשכל הטענות הללו הופרכו נשארה הטענה המרכזית: "מה עם המונדיאל? הוא לא זכה בו, הוא לעולם לא יהיה כמו דייגו". כעת גם הטענה הזאת הלכה לפח הזבל של ההיסטוריה ונגרסה יחד עם "הוא לא מגיע למשחקים הגדולים".
מסי הגיע לכל משחק במונדיאל הנוכחי, כיכב בו וסחב את ארגנטינה עד לזכייה (7 שערים, סגן מלך הכיבושים של הטורניר). הוא כבש את השער הכי חשוב מול מקסיקו בשלב הבתים, ששחרר המון לחץ אחרי ההפסד לסעודיה, כבש מול אוסטרליה בשמינית הגמר, רשם בישול גאוני ופנדל מוצלח מול הולנד, כבש בפנדל מול קרואטיה ורשם את אחד הבישולים הכי גדולים בתולדות גביע העולם. המשחק היחיד שבו "פישל" היה מול פולין, הוא החמיץ פנדל, אבל לא היה ספק מי היה מספר 1 על המגרש.
השער השני של חוליאן אלבארס מול קרואטיה הושווה בטעות לסלאלום המפורסם של מראדונה ב-1986. אולם מה שהיה הכי קרוב לגול ההוא של מראדונה היה הבישול של מסי בשער השלישי. מסי חגג בר מצווה ליושקו גבארדיול, הבלם הכי טוב בטורניר, סיבסב אותו בריקוד סוער, לקח אותו איתו בכיס לעגלת קפה ברמת הגולן, ובסוף הטיס אותו לחו"ל כדי להשאיר את חוליאן אלבארס במצב שהוא צריך רק לנשוף לעבר הכדור כדי שייכנס פנימה.
ואז הגיע הגמר, שם נתן הצגה נוספת, אולי אחד המשחקים הכי גדולים בקריירה שלו. הפנדל המוצלח, המסירה הגאונית לאלכסיס מק אליסטר שהובילה לשער של אנחל די מריה, והשער שהיה אמור לסיים את הסיפור בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות, בשיא המומנטום הצרפתי, בחלק השני של ההארכה, אולם ההגנה של ארגנטינה דאגה לקלקל ולדאוג לסיום אחר, קצת פחות רומנטי. אבל לאף אחד לא באמת אכפת מזה עכשיו.
מסי גם זכה במונדיאל עם נבחרת פחות כישרונית מזו שהגיעה לגמר ב-2014, ויש שיגידו פחות מוכשרת מזו שהודחה בשמינית הגמר ב-2018. לפני ארבע שנים, אנחל די מריה, סרחיו אגוארו ופאולו דיבאלה היו בשיאם. מהשלושה האלו נותרו די מריה המזדקן (שנתן גמר מצוין, אבל כמעט ולא שותף בנוקאאוט בגלל פציעה) ודיבאלה, שהגיע למונדיאל לא ממש כשיר, וגם כך לא נספר. מסי זכה במונדיאל כשכוכבי המשנה שלו הם אנסו פרננדס וחוליאן אלבארס. שחקנים מאוד מוכשרים, אבל גם מאוד צעירים וחסרי ניסיון שרק העונה הגיעו לאירופה. אף אחד לא ציפה ליכולת כזאת מהם, אפילו לא המאמן ליונל סקאלוני, שלא פתח איתם בהרכב בשני המשחקים הראשונים. לאוטרו מרטינס איכזב, ובהגנה אין שמות גדולים. זה כמעט מסי ועוד עשרה.
דווקא כשחשבנו שהכל נגמר
יש להוסיף לכך שארגנטינה היא לא צרפת, גרמניה או ברזיל. מאחוריה יש מסורת של לוזריות שהתחילה עוד לפני מסי (זוכרים את ההדחה בשלב הבתים ב-2002 אחרי שסומנה כפייבוריטית? ומה עם העובדה שהיא לא זכתה בתואר מ-1993 עד שמסי סוף-סוף הביא לה תואר בקופה אמריקה לפני שנה?), ב-2010 וב-2018 היא התקשתה אפילו במוקדמות הטורניר.
ההדחות מהמונדיאל היו אכזריות, כל אחת בדרכה המיוחדת הייתה כמו חץ בלב. התבוסה 4:0 לגרמניה ב-2010, שהוכיחה שאי אפשר לזכות במונדיאל עם גימיקים כמו מראדונה על הקווים. ההפסד 1:0 לגרמניה בגמר ארבע שנים מאוחר יותר, דווקא כשהיה נדמה שארגנטינה הפיקה לקחים, אבל גונסאלו היגוואין לא מימש את מסירת הזהב של מסי והחטיא ברשלנות. ההפסד 4:3 לצרפת ב-2018 שסימן את תחילת ההמראה של קיליאן אמבאפה ותחילת הסוף של מסי. הפסד שאחריו לא היה אדם אחד שחשב כי "הפרעוש" יזכה אי פעם להניף את גביע העולם.
אבל הכדורגל תמיד יודע להפתיע, הוא יודע להפתיע גם עם סוף קיטשי, דביק ומתוק. בדקה האחרונה של הקריירה (תרתי משמע, עם דו-קרב הפנדלים מורט העצבים), אחרי כל-כך הרבה כישלונות בגביע העולם, דווקא אחרי שכבר הפסקנו להאמין שזה יקרה, מסי הניף סוף-סוף את הגביע הקדוש ואיתו קיבל רשמית גם את התואר "הכדורגלן הטוב בהיסטוריה".
