את השקט שהייתה צריכה צ'לסי השיגה. עבר כבר יותר מחודש מאז תחילת פרשת רומן אברמוביץ', שהסתיימה בסנקציות כלכליות על המועדון והעמדתו למכירה על ידי האולגירך הרוסי, ובכדורגל העולמי כבר צצו סיפורים חדשים וקווי עלילה אחרים. אלו לא חדשות ישנות, אבל כבר פחות מרגשות מבחינת הקהל צמא הדם, ובינתיים המועדון אפילו הצליח לקבל הקלות בכל הנוגע למכירת כרטיסים למשחקים ועשוי להצליח לשמור על ססאר אספיליקווטה, שלא יכול לחתום על חוזה חדש אבל סעיף הארכה אוטומטי בחוזה הנוכחי שלו הופעל.
הבעיה לקראת המשחק הערב (22.00) בלונדון מול ריאל מדריד ברבע גמר ליגת האלופות היא אחרת, לא קשורה לעונשים או כסף. צ'לסי יצאה לרצף של שישה ניצחונות בכל המסגרות אחרי שענייני אברמוביץ' יצאו לאוויר העולם, אבל בשבת ספגה תבוסה ביתית איומה, 4:1 לברנטפורד מהתחתית, ונראתה מזעזע לפני המשחק החשוב ביותר שלה העונה. ההגנה קרסה לחלוטין, השוער אדוארד מנדי שיחק מתחת לרמתו וסף השבירה לא התאים למה שתומאס טוכל הביא לצ'לסי: שלושה שערים של ברנטפורד בין הדקות ה־50 וה־60.
גם בשנה שעברה ריאל מדריד חיכתה לצ'לסי בשלב הנוקאאוט, בדרך לזכייה של האנגלים, וטוכל גירד 1:1 בברנבאו לפני 0:2 ביתי שגמר את הסיפור. ההגנה הייתה זו שנשאה אותו כל הדרך להנפה. הפעם הסיפור שונה – צ'לסי תארח את המשחק הראשון, ריאל כבר הוכיחה מול פ.ס.ז' שהיא קבוצה שונה לגמרי בבית, וגם הצליחה לכבות כמעט לחלוטין את הניצוץ של הצרפתים שמחזיקים בכוח התקפי מרשים הרבה יותר מאשר הבלוז.
אם הנשק המוכר של צ'לסי בשנה האחרונה הוא שער נקי לצד ניצול מקסימלי של מצבים, נראה שבכושרה הנוכחי היא תתקשה להוציא את התוכנית הזו לפועל מול ריאל.
מבחינת טוכל, היכולת של צ'לסי מול יריבות גדולות באמת היא סיבה לא פחות משמעותית לדאגה. בחמשת משחקיה העונה מול מנצ'סטר סיטי וליברפול, ששולטות בכדורגל האנגלי, היא לא ניצחה אפילו פעם אחת; בשלב הבתים הסכנה האמיתית היחידה הייתה יובנטוס, ולצד ההופעה הטובה ביותר של צ'לסי העונה בניצחון 0:4, היא גם הפסידה לאיטלקים; ובשמינית הגמר היא קיבלה את ההגרלה הנוחה ביותר בדמות ליל ולא נזקקה למאמץ מיוחד.
ריאל קשוחה ומנוסה, חזקה ואיכותית. בספרד יהיה מסובך להכניע את הבלאנקוס, כך שניצחון הערב נראה כמו מאסט עבור צ'לסי.
כדי לנצח צריך להבקיע, זו מוסכמה די ידועה בכדורגל, אבל שני אנשים שעלו לה 166 מיליון יורו בשנתיים האחרונות הלכו לאיבוד במועדון. מי שכובשים לאחרונה הם קאי האברץ וכריסטיאן פוליסיק שהוזנקו מהקישור לחוד, גם הבלמים אספיליקווטה ואנטוניו רודיגר (פצצה מ־35 מטר בהפסד לברנטפורד), אבל מה עם טימו ורנר ורומלו לוקאקו, שני הישגים אדירים של צ'לסי בשוק ההעברות? לוקאקו אמנם כבש לא מזמן, אבל זה היה בגביע מול מידלסברו מהליגה השנייה, ובאופן כללי יש לו חיבור אפסי עם טוכל והשיטה.
המצב של ורנר גרוע לא פחות, וכמו במקרה של אברמוביץ' – הסיבה היחידה שלא מדברים על כך היא שהסיפור של לוקאקו חדש יותר. החלוץ הגרמני היה אחד השחקנים החמים בעולם כשנרכש מלייפציג בקיץ 2020, והוא לא פוגע בכלום כבר קרוב לשנתיים. באנגליה דיברו השבוע על כך שאיכשהו הפך אפילו חלש יותר השנה במקום להציג שיפור שאמור להגיע כתוצאה מההתאקלמות. מול ברנטפורד הוא פתח, קיבל 64 דקות, והציג 0 מוחלט בקטגוריות הבאות: בעיטות לשער, יצירת מצבים, הגבהות מדויקות, עבירות שנעשו עליו, תיקולים שהלכו לטובתו וכדרורים מוצלחים.
המשחק הגיע בדיוק אחרי שוורנר התאושש מעט וכבש במשחק הידידות של גרמניה מול ישראל, ואחרי אותו שער הוא אמר בכנות שבסגנון של הנבחרת הוא מרגיש הרבה יותר נוח מאשר בצ'לסי. טוכל השיב בעקיצה כלפי הנבחרת של גדי ברומר ויוסי בניון, כשהשיב כי הפרמייר־ליג יותר חזקה מהיריבות מולן גרמניה שיחקה לאחרונה.
כשהמצב כזה, אין פלא שטוכל מסתמך דווקא על הקהל, וקרא לאוהדי הקבוצה "להיות טובים יותר" בדחיפת השחקנים. אבל למרות שרודיגר יודע לשגר כדורים אדירים, היציע הוא מקום רחוק מדי כדי להבקיע ממנו.
