המהפכן המתהפך
גול עצמי של שר הקלקלה
פחות משבוע אחרי פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה־25 יצא בצלאל סמוטריץ' הזחוח לסיבוב דאווין יחצני, ודווקא על חשבון הכדורגל הישראלי שעליו ליגלג בעבר. "בעולם זה באמת כדורגל", העיר הציניקן מהציונות הדתית ב־2020 כשהליגות בחו"ל שבו לפעילות אחרי הקורונה ואצלנו עדיין לא. אחר כך התנצל, כמו ברעיון מחיקת חווארה. ככה זה בשוק בצלאל – צוחק בקריאה הראשונה, מוחק בשנייה ומתפתל בשלישית.
"אני מברך על הרצון למשוך קהלים חדשים למגרשי הכדורגל, אך חמורה בעיניי ההתעלמות והאטימות כלפי ציבור כל כך גדול", כתב הפופוליסט הממשלתי ליו"ר מינהלת הליגות ארז כלפון בעקבות ההחלטה להקדים משחקים לשבת אחה"צ. הוא גם הזכיר את דאגתו לחיילים הקרביים שומרי השבת שיוצאים לחופשה – מחווה יפה מצידו של ג'ובניק, ששירת בקושי שנה וארבעה חודשים. כלומר, לא עבר את החצי.
אבל הכי מרגשת הייתה זעקתו להידברות עם ראשי המינהלת. "אני שב וקורא לכם, בואו נתכנס ונייצר מתווה שיפתח את שערי הכדורגל לכולם", הפציר בהם סמוטריץ'. והוסיף: "פעולות חד־צדדיות הן המוצא האחרון שכדאי לכולנו להתרחק ממנו. אין לי ספק שעם רצון טוב ניתן למצוא מתווה מצוין שיקדם את מכלול האינטרסים של כלל הרצונות והקהלים בכדורגל. הדרת מחצית מהציבור הישראלי מהכדורגל חייבת להיפסק, מדובר בצעד שאינו דמוקרטי".
אז למה לצמד המחוקקים ההיסטרי – ובהם נציגו בוועדה לביטול מגילת העצמאות – השר הדו־פרצופי ודו־משרדי לא שלח מכתבים נוקבים בשם מחצית מהציבור ומכלול הרצונות והקהלים? כי בפוליטיקה, בניגוד לכדורגל, זה לא רק פחד קהל אלא בעיקר פחד קהלת.
החוצפה
מחירון זוארץ למשחקי הנבחרת
מוקדמות היורו בפתח, והמחירים למשחקי הנבחרת כרגיל מופרזים. עבור קטגוריה 1 בבלומפילד (בצדדים) 155 שקל לכרטיס, בקטגוריה 2 (בפינות הגבוהות) – 115, ומאחורי השער וקרוב לעננים – 55, במקום מחיר אחיד של 70 שקל באמצע ו־40 מאחורי השערים. בכל זאת, יוקר המחיה עולה, זו גם נבחרת של העמך, ואת החדר של ערן זהבי כבר חסכנו.
ויש אפילו מינוי "במבצע" לחמישה משחקים ב־605 שקל, כיאה לבית אטרקטיבי שכולל גם את שווייץ, רומניה, קוסובו, בלארוס ואנדורה. כרטיס משפחתי ניתן להשיג רק מאחורי השער, כלומר למשפחות אולטראס. מה שכן, בהתאחדות של שינו זוארץ מציעים לרוכשי המינויים גימיקים כמו "הטבות והנחות לרכישת מוצרי הנבחרת", שגם עליהם צריך כמובן לשלם. חבל, כי דווקא בתקופה כזו אפשר היה למלא בקלות את האצטדיון ולהטעינו באווירה פטריוטית.
בשבת שעברה, במקביל למשחק בין בני־סכנין לבית"ר ירושלים, נערך ברחבי הארץ עוד סבב הפגנות נגד הממשלה. מאות אלפים מכל העדות – חילונים ודתיים, זקנים, נשים וטף – נופפו בדגלי הלאום, תופפו ללא הרף ולא הפסיקו לשיר. קהל עצום ונאמן כזה לא תראו בשום מונדיאל.
זו ארצנו, וכל מה שזוארץ היה צריך לעשות הוא לפתוח את החלק הימני בבלומפילד למצדדי הרפורמה המשפטית, ואת השמאלי למתנגדי ההפיכה המשטרית (עבורם זה יהיה משחק העונה בין הדמוקרטיה לדיקטטורה). ביציעים 11־10 ישירו "שיישרף לכם הכפר" (קוסובו היא מדינה מוסלמית), בשערים 5־4 יצעקו "בושה, בושה", והעיקר שכולם יניפו דגלי ישראל. מה שבטוח, האצטדיון יהיה מפוצץ, ושני הצדדים יבטאו הלכה למעשה את קריאת העידוד הכי פופולרית של אוהדי הנבחרת: "יש־ר־אל מל־ח־מה!". רק מדבר אחד חייבים להישמר – לשירת ההמנון, אל תזמינו את חנן יובל.
הגנון
בכר וברדה דוחפים צאצאים
לראיון החגיגי אחרי ה־1:4 בדרבי הגיע ברק בכר עם בנו והסביר: "יש לו יום הולדת עשר". מחווה מרגשת שכמוה לא זכורה מאז הופעתו של דקל קינן בן התשע וחצי בתוכנית "חלום עליכם" עם עוזי חיטמן ז"ל, שם הוגשם חלומו "להיפגש עם נער ערבי בכפר ערבי".
במינהלת הליגות הבהירו למכבי חיפה שזה לא גנון. מאחר שזו הייתה הפרה ראשונה הקבוצה נקנסה על תנאי, בתקווה שלהבא זה לא יקרה לאבא. בכדורגל מקצועני יש כללים, ובראיון בליגת האלופות המאמן לא היה מעז להפר אותם, אבל בשכונה שלנו לא דופקים חשבון. החצרנים בתקשורת אפילו ידווחו שמדובר ב"חוסר רגישות" מצד אלה שמנסים לעשות סדר.
השבוע זכה לכבוד בנו של מאמן הפועל באר־שבע אליניב ברדה, שעלה לדשא בטרנר עם קפטן הקבוצה האורחת ולחץ את ידי השחקנים, ואף צולם בחדר ההלבשה.
הילדים באמת חמודים, אך בניגוד לחבריהם, עבורם אין צורך לרכוש כרטיס לשורות הראשונות ולהשקיע בשלט: "סבע/דדיה, יש לי יומולדת ואני רוצה את החולצה שלך". אבא יכול להביא להם כמה חולצות שירצו, עם חתימה והקדשה. ואחרי משחק העונה הם יוכלו אפילו להיפגש, ולהחליף חולצות.
המביך
פרידמן טובע בליגת האלופות
בפרומו לכבוד שלב הנוקאאוט בליגת האלופות מגלמים השדרים והפרשנים צוות ב"ספינת האהבה", ובתפקיד רב החובל: המנחה, טל פרידמן. עם תום שמינית הגמר אפשר לסכם ולומר: האונייה עלתה על שרטון.
אדם טוב פרידמן, וגם קומיקאי מצחיק, אבל כשאתה חסר הבנה וידע ומסביבך צוות צנוניות מנופחות מחשיבות עצמית, הבדיחות נשמעות תפלות והליהוק נראה מופרך. בערך כמו לתת למבקר מסעדות עם בעיות דיקציה ופיקציה לפרשן כדורגל.
שלשום, כשמסביבו ניצבים חמישה פרשנים ושדרים נבוכים, פצח פרידמן במונולוג: "היום, בדיוק לפני 144 שנה, נולד בגרמניה הפיזיקאי אלברט איינשטיין, שאמר את המשפט: 'מי שחושב לא מפסיק לשאול', או 'דמיון חשוב מידע'. אבל לא הרבה יודעים שהוא גם אהב מאוד כדורגל וגם טבע את המשפט: 'קוון יא עוואר, איך אתה לא מרים דגל לאופסייד?'" הסטנדאפיסט אלי גוטמן, בתפקיד משה פרסטר, נראה אובד עצות.
לאחר מכן הגיעה הפינה "ברור ש..." (ברור שמדובר בעוד פרסומת, לטלוויזיות, במסווה של פרשנות מקצועית), וכך הציג אותה פרידמן: "פינת ברור ש... איכזבה את אלפי אוהדיה כשלא הצליחה להעפיל לפלייאוף העליון, אבל הקבוצה בונה את עצמה לקראת השנה הבאה ומינתה את המאמן רחביה רוזנבוים". מילא הנונסנס, לך תסביר לצעירים מי זה.
באולפן שאחרי, התלהב המנחה מה־0:7 של מנצ'סטר סיטי על לייפציג, ועל המותחן בין פורטו לאינטר (0:0 שהעלה את האיטלקים לרבע הגמר) אמר: "היה עוד משחק שבעצם הסביר לי למה אני כל כך שונא את המשחק הזה לפעמים. משחק חפירות איום ונורא, ונהניתי, מהנה היה לי יותר לראות משחק של ג'דידה נגד מכר מהמשחק הזה".
לשיבושי השפה נניח, גם להומור, לפטרונות ואפילו לבורות. ג'דידה ומכר לא יכולות לשחק ביניהן, כי שני הכפרים אוחדו מזמן והקבוצה המשותפת, מכבי בני ג'דידה מכר, משחקת בליגה ב'. חוץ מזה, מרבית חובבי הספורט התחרותי שאינם אוהדי קבוצה מסוימת, יעדיפו קרב מרתק, עם הצלה מהקו, קורה ומשקוף בתוספת הזמן, על פני שביעייה במשחק שנגמר עוד לפני שהחל מול יריבה שהרימה ידיים. או כמו שאמר אלברט איינשטיין: "כל טיפש יכול לדעת. הנקודה היא להבין".
הנרמסים
"נבחרת" הבייסבול עושה בושות
"הם עשו דרך מדהימה כדי להיות אחת משש הנבחרות הטובות בעולם, יש להם סיכוי למדליה". כך התרגשה יו"ר הוועד האולימפי יעל ארד מהבלוף שנקרא נבחרת הבייסבול של ישראל באולימפיאדת טוקיו 2021.
בפועל היו שם שני ישראלים, בעיקר לקישוט, לצד יהודים אמריקאים אלמונים עבור הציבור בארץ. ממדליה הם היו רחוקים, אף שחצי מהמשתתפות עלו על הפודיום, אבל כותרות ברחבי העולם הם דווקא קיבלו. זה קרה לאחר שהפיצו ברשתות החברתיות סרטון, שבו נראים תשעה אינפנטילים קופצים על מיטה מקרטון ממוחזר בכפר האולימפי. "היום נבדוק כמה ישראלים צריך כדי לשבור את המיטה" אמר בהקדמה לסצנה שחקן הנבחרת בן ווגנר. ממש מצחיק! שהם קוראים לעצמם ישראלים.
השבוע, באליפות העולם בפלורידה, הם שוב עשו בושות. אחרי ניצחון 1:3 על ניקרגואה, הפכה נבחרת הקפיצים שלנו למזרן וחטפה פעמיים 10:0 – תוצאה שמפסיקה את המשחק אוטומטית – מול פורטו־ריקו והרפובליקה הדומיניקנית. באחת התבוסות אף חובט "ישראלי" לא הגיע אפילו לבסיס הראשון, מה שביסס את כל הנבחרת בהיסטוריה של ההופעות הכושלות. והעיקר שהיום כולם יודעים כמה פורטוריקנים ודומיניקנים צריך כדי לפרק נבחרת ישראלית מפוברקת.
מילה זו מילה
"כל אלה שהרגישו בנוחיות יכולים לראות עצמם נאבקים על הישארות בליגה"
שלמה שרף מסכם את ניצחונה של בני־ריינה על הפועל ירושלים, ולא שוכח להוריד את המים
