"ממה שאני רואה בשנות ה־2000, הכדורסל היום לא דומה למה שהיה בתקופתי. הכל הולך בכוח, בלי שכל. גם בימים שלנו ספגנו סלים מהיריבה, אבל מיד החזרנו בסלים משלנו". כך אומר כדורסלן העבר אביגדור מוסקוביץ', בשנה הבאה כבר בן 70. הוא חי בנחת בקיבוץ גבעת ברנר, נהנה מששת הנכדים שמתרוצצים סביבו מפעם לפעם, אבל את החיבור העמוק שיש לו לכדורסל הישראלי אי אפשר לנתק בכזו קלות.
לא בטוח שיש את מי להשוות אליו היום – בענף רוצים שאפילו הרכזים יתנשאו ליותר מגובה של 1.81 מ', וישחקו בצורה יותר מבוקרת וטקטית. כמו שהוא אומר בעצמו, מוסקוביץ' אהב לרוץ, ליהנות ולקלוע כמה שיותר. הוא ידע להפוך את הכדורסל להרבה יותר מהנה עבור החברים והצופים, כשמי שתמיד הקנו לו יתרון על פני היריבים היו המהירות והזריזות הנפלאות שלו. היום הוא מחפש שחקנים שאפשר להתלהב מהם כמו השמות שהוא שולף – ד"ר חואן קורבלאן, זוראן סלאבניץ', סרגיי בלוב ופיירלואיג'י מרזוראטי. "גם עכשיו קיימים שמות נוצצים של כדורסלנים", הוא אומר, "אבל לדעתי זה לא אותו דבר".
אתה מדבר על שחקנים זרים אגדיים, אבל מה בנוגע לישראלים? אין מי שמושך לך את העין?
"אני רוצה לראות אותך מוצא לי שחקנים כמו איתמר מרזל, עדי גורדון, מוטי ארואסטי, חן ליפין, אור גורן, סטיב קפלן והרשימה עוד ארוכה. אני אחסוך לך את המאמץ – לא תמצא כאלה. לכן קיימת פגיעה גם ביכולת של מכבי ת"א, כפי שהתבטאה על המגרש עד לחילופי המאמנים. אני חושב לפעמים על מה שקרה באירופה, במדינות כמו יוגוסלביה, בריה"מ וצ'כוסלובקיה לשעבר, או ספרד, פולין ואיטליה. איזה מלחמות היו שם במשחקים. המאמנים של אותם ימים, גם האירופים וגם אלה שלנו, היו מתוחכמים. היום הם מתבססים יותר על כדורסל מסורבל, על יכולת אישית. אני חושב שיוגב אוחיון הוא אחרון הפליימייקרים שמשחק כמו בתקופה ההיא עם הסגנון המיוחד שלו".
מה לגבי יפתח זיו?
"ברגע שהתחיל לקבל יותר דקות מאז בואו של אבי אבן, הוא פרץ קדימה. השאלה היא אם יישאר במכבי ת"א ויקבל דקות, או יחמם את הספסל".
"מוסקו", שכפי שניתן להבין מכור במיוחד לרכזים בדיוק כמו שהיה בעצמו. מעבר לתכונות שכבר דיברנו עליהן, הוא פשוט נולד עם החושים להם זקוק כדורסלן בתפקיד הזה. הוא פרץ בזירה הביתית, הפועל גבעת ברנר שפעלה באולם בתחומי המשק של הקיבוץ, בתקופה שהקבוצות עוד לא היו מחויבות לאולם סגור ושיחקו לרוב במגרשים פתוחים.
האולם המיתולוגי בקיבוץ עוד עומד?
"באותו מקום, אבל זה מזמן כבר לא אולם כדורסל, אלא חנות רהיטים. הקיבוץ שלנו הופרט וזה אחד הדברים הטובים שנעשו בו. גם היום יש הרבה כישרונות צעירים בקיבוץ, אבל הם משחקים בקבוצה האזורית בחסות המועצה המקומית. פעם, לכל קיבוץ שכיבד את עצמו הייתה קבוצה מרשימה משלו. עכשיו מי שמוכשר עובר בגיל צעיר למכבי ת"א".
מוסקוביץ' עצמו חילק את הקריירה שלו בין הפועל גבעת ברנר, הפועל ת"א (איתה הגיע לגמר הגביע והפסיד 78:77), והשיא מבחינתו היה בהפועל ר"ג, למרות ששמונה השנים שלו שם הסתיימו ללא תואר: "הופענו 5 פעמים בגמר הגביע ולא זכינו, ו־5 פעמים סיימנו את הליגה במקום השני". בסך הכל הוא קלע בליגה 4,511 נקודות, הופיע 131 פעם במדי נבחרת ישראל וקלע 419 נקודות. עם הנבחרת הגיע ב־1979 לגמר אליפות אירופה בטורינו, ולפני כן זכה איתה ב־1974 במשחקי אסיה בטהרן.
3 צפייה בגלריה
"אחרון הרכזים שמשחק כמו בתקופה ההיא עם הסגנון המיוחד שלו". אוחיון
(צילום: יעל אמסילי, מנהלת הליגה הלאומית)
הופעה באיראן נשמעת היום חלום. אחת החוויות הגדולות ביותר שהוא זוכר הייתה אליפות אירופה לנוער בזאדאר עם המאמן רלף קליין, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, מאיר קמינסקי, אורי בן־ארי, שלמה בלום, יונתן זקס ז"ל, שוקי שורץ ומשה קרויטרו. "אם שכחתי מישהו, שיסלח לי", אומר מוסקוביץ'. "עשינו את הסנסציה של האליפות כאשר גברנו על בריה"מ, פתאום הפכנו לפייבוריטים לזכייה בכתר, אבל סיימנו רק במקום הרביעי".
מוסקו כבר מחכה בקוצר רוח למפגש של הנבחרת הזו, על הדשא בביתו של ארואסטי, לכבוד 50 שנה לאליפות ההיא. "האירוע היה צריך להתקיים בעיצומה של הקורונה ונדחה", הוא אומר. אפשר רק לקוות שמישהו גם יציב שם סל וישלח שופט.
