אמנם קשה להסיק מסקנות ארוכות טווח באמצע חודש אוקטובר, אך אם מסתכלים על חמשת המחזורים הראשונים של ליגת העל העונה, קבוצת האוהדים של הפועל ירושלים נראית כחלשה ביותר - או אם תרצו, הקבוצה שהכי לא התאימה את עצמה למעמד, שאליו חזרה אחרי 21 שנה.
לא רק שהאדומים מהבירה הם היחידים שטרם השיגו ניצחון העונה; מאזן שערי הזכות שנותר מאופס מדליק נורה אדומה אצל העולה החדשה, גם אם במועדון לא מודים בכך באמת.
6 צפייה בגלריה
אוהדי הפועל ירושלים. מישל דיין: "העובדה שהיא קבוצת אוהדים בליגת העל גם עושה נזק"
(צילום: עוז מועלם)
החזרה המרגשת של הפועל ירושלים בגלגול החדש שלה אל מרכז הבמה של הכדורגל הישראלי תעתעה מעט. היה לה קמפיין טוב בגביע הטוטו, כולל ניצחון בפנדלים בבלומפילד נגד מכבי תל אביב, אבל גם במפעל המשני בלט המחסור בשחקנים עם ניסיון.
"ב-14 שנה שעברנו מליגה ג' ועד לליגת העל אפשר להיות מרוצים", אומר אורי שרצקי, המנכ"ל ומי שהיה מחלוצי המייסדים של קבוצת האוהדים ב-2007, כהפועל קטמון בזמנו. "סימנו מטרה להיות ה-הפועל היחידה בירושלים, והצלחנו בה בגדול – בין השאר בעזרת מחלקת נוער גדולה וחזקה".
מחלקת הנוער ששרצקי מדבר עליה מביאה לכך שבקבוצה הבוגרת ממוצע הגילים הוא הנמוך בליגה, 23.4. למעשה, בקושי שני שחקנים בסגל חוו את הליגה הראשונה על בשרם לפני העונה הנוכחית. מצד שני, העבודה הקשה הניבה פירות, כשהבלם נועם מלמוד והקשר גוני נאור – שניהם תוצר של המחלקה – זומנו לסגל הנבחרת הצעירה ולסגל הנבחרת הבוגרת בהתאמה.
הבעיה העיקרית שאמורה להדאיג את זיו אריה היא חוסר החדות בחלק הקדמי. אז נכון, הפועל ירושלים אמנם שמרה שלוש פעמים העונה על שער נקי, אך זה לא עוזר לה להביא ניצחונות. בהתקפה אין לה סקורר שאפשר לבטוח בו למשך עונה שלמה. כרגע החלוצים שעליהם מסתמכים בקבוצה הם וויליאם אגאדה שמרבה להחמיץ ועידן שמש שאמנם נתן עונה חלומית בלאומית אך בקדנציות שלו בליגת העל לא הטביע חותם.
"רואים את ההבדל בין שתי העולות"
"ליגת העל והלאומית לא דומות, לא בקצב, לא ביכולת ובטח שלא באיכות", מנתח אחד הסמלים הגדולים ביותר של הפועל ירושלים בתולדות המועדון, מישל דיין, שגם היום מגיע לכל משחק של הקבוצה. "כשאתה עולה ליגה, אם אתה קבוצת הגנה טובה, אתה צריך לעשות סוג של איזון ולזכור שבליגת העל צריך לצרף שחקנים איכותיים בהתקפה. מי שבנה את הקבוצה בהפועל ירושלים לא עשה את הסוויץ' הזה במחשבה, למשל כמו נוף הגליל שכן צירפו שחקני התקפה טובים. בליגה שאין בה הבדלים ענקיים בסגלים, רואים את ההבדל בין שתי העולות. נוף הגליל עולה כל משחק כדי לנצח, כשיש לה את היכולת, והפועל ירושלים לא".
להפועל ירושלים, במתכונת הנוכחית והמסקרנת שלה כקבוצת אוהדים, יש יתרונות וחסרונות. מצד אחד החיבור עם הקהילה מעורר השראה. הקונספט שאומץ גם במועדונים נוספים בעולם מייצר מצב שבו "אין קפריזות", לדברי שרצקי. "לטווח הארוך בטוח שהקונספט הזה יצליח", הוא אומר.
1,600 מינויים מכרה העונה הקבוצה, שיש לה קצת יותר מ-1,000 חברי עמותה. מצד שני, מתכונת הניהול גוררת בעיה תקציבית. "כשצריך את הגרוש ללירה בשביל שחקן שובר שוויון, לא תמיד יש את היכולת" – עובדה שאפשר לשמוע גם בכל ריאיון בסיום משחק מצד המאמן.
דיין, שעבורו כיום כאוהד הפרויקט הזה היה מעולה לליגות הנמוכות יותר, מנסה להסביר למה הפעם הפורמט בעיקר פוגע בקבוצה: "העובדה שהפועל ירושלים היא קבוצת אוהדים בליגת העל גם עושה נזק. אם המנהל המקצועי לא מרוצה משחקן כלשהו והאוהדים לא רוצים שאותו שחקן ייחתך, אז יש ניגוד אינטרסים. אולי בקבוצה רוצים שכל הזמן יהיו הדים חיוביים ורוצים למצוא חן בעיני הקהל. בסוף מה שקורה זה שמאכזבים את הקהל".
למרות הבעיות הללו, במועדון יכולים להיאחז באופטימיות זהירה לגבי ההמשך המקצועי בליגה. אם השחקנים הצעירים ימשיכו לקבל את הבמה, לשנים הבאות יש תקווה שזה יעשה טוב מכל הבחינות. בטווח הקצר בקבוצה מקווים לפחות לכבוש שער ראשון העונה היום (שבת, 18:00) כשהאלופה מכבי חיפה תגיע לאצטדיון טדי, ואולי אפילו לחולל סנסציה גדולה.
