צריך היה לשפשף את העיניים כדי להאמין – מכבי חיפה נגד הפועל פ"ת. אין דבר יותר נורמלי מזה, אולי רק הפועל חיפה נגד מכבי פ"ת. ליגת העל חזרה אמש בטפטוף ולא בשטף, במשחק השלמה בודד ולא במחזור שלם, וטוב שכך. אל המים הקפואים הללו מוטב להכניס קודם כל את כפות הרגליים ולא את כל הגוף, שלא לחטוף היפותרמיה.
ייקח זמן להתגבר על תחושת המחנק שנלווית אל כל ניסיון לחזור לשגרה בזמנים לא שגרתיים. ספורט נשכר מהאשליה שהוא חשוב לפחות כמו החיים עצמם, אבל בישראל 2023, הדרך היחידה להכיל את השעשוע הזה היא להכיר בכך שהוא לא חשוב, שמדובר בהבל הבלים, שזה לא באמת משנה אם מכבי חיפה תנצח או תפסיד.
זה שהמשחק אמש שוחק לא אומר שאין צרות בעולם, אלא להפך, בצל ההבנה שיש יותר מדי. קל לגייס את הלך הרוח הפרופורציונלי הזה כשמשחק מתקיים מול יציעים ריקים. האופן שבו חזר הכדורגל הישראלי הוא לא מושלם, אבל הוא לפחות מאפשר לתחום אותו במקום הראוי לו במארג החיים העכשווי – בדלתיים סגורות, לא משוכנע שזה הדבר הנכון לעשות, כמעט מתנצל על כך שחזר.
במקרה, חזרתה של ליגת העל דווקא במשחק של מכבי חיפה סייעה להדגיש את ההבדלים הקיצוניים בין הכדורגל שלפני 7 באוקטובר לזה שאחריו. הרי מכבי חיפה פירנסה את קו העלילה המרכזי של חמשת המחזורים הראשונים. הפתיחה המאכזבת שלה, שהציבה אותה במרחק של שבע נקודות ומשחק חסר ממכבי ת"א, צבעה כל משחק שלה כאירוע של להיות או לחדול.
אפשר רק לנסות לדמיין באיזה אופן דרמטי אפשר היה לקדם את המשחק מול הפועל פ"ת, שאיבוד נקודות בו היה מוסיף טלטלה לספינה לא יציבה. הפעם אין להיות או לחדול. זאת אומרת, יש, אבל הוא ממש לא קשור למכבי חיפה. אגב, נגמר 1:2, ומה שיישאר מהמשחק הזה הוא שחקני מכבי חיפה שאפילו לא מסוגלים להחזיק שלט שקורא להחזרת החטופים שהם אזרחי המדינה שמפרנסת אותם היטב. גם הם כנראה עוד לא שמעו שאין כדורגל עכשיו, לא באמת, ושבשביל לשחק כדורגל אבל לא להחזיק שלט שקורא להחזרת החטופים, אין בהם צורך.
היריבה הנוחה של מכבי ת"א
למראית עין, זוריה לוגנסק פגשה את מכבי ת"א בתלבושת הכל שחור. זה לא נכון. עד לשריקת הפתיחה היו שם גם עטיפה צבעונית וסרט אדום קטן, ואותם מכבי ת"א פרמה עם השיניים וקרעה עם הידיים בתאווה של ילדי יום הולדת. זוריה זו מתנה שהוענקה לה. ספק אם בליגת העל יש קבוצה מתאימה יותר לריפוד קיבת הכדורגל המצומקת של מכבי, שבשבוע הבא תחזור לשחק בליגת העל אחרי תשעה שבועות של הפסקה. עכשיו, אחרי שני ביסים בזוריה, היא לא תגיע למשחק מול הפועל ירושלים על בטן ריקה.
זוריה היא הקבוצה היחידה שמכבי פגשה מאז 7 באוקטובר, ואם דיאטנית ספורט הייתה מתבקשת להמליץ על היריבה המדויקת להפיג באמצעותה פגרה ארוכה כל כך, הייתה ממליצה על זוריה – יש לה את כל הערכים התזונתיים הדרושים לקבוצות בצום; קודם כל, המפגש איתה מתרחש במסגרת משמעותית, הקונפרנס־ליג, ולא חלילה גביע הטוטו, מה שאומר שהניצחון נושא עימו תועלת.
שנית, היא לא מצריכה חלילה מאמץ מיוחד שעלול לגבות את המחיר משחקנים ששריריהם מכוסים בקורי עכביש. בשני המשחקים מכבי ת"א הובילה 0:3, התכסתה בשמיכה, הלכה לישון, חטפה את הגולים שההגנה שלה חייבת לחטוף, אבל בכל זאת ניצחה.
זוריה מאפשרת למכבי ת"א לבנות גשר מעל הפסקה ארוכה. החזרה של ליגת העל היא אירוע חסר תקדים, טריטוריה לא מוכרת עם פוטנציאל מטלטל. אי־אפשר לדעת מה זה יעשה לכל קבוצה. זה יכול לפורר את החזקות ולרסק את החלשות. יש בליגת העל 13 קבוצות שיכולות רק לתהות כיצד האירוע הזה ישפיע עליהן. ויש את מכבי ת"א, שאולי עוד לא יודעת בוודאות שתעבור את כל זה בשלום, אבל לפחות יש לה שתי אינדיקציות.
