קיימות מספר קטגוריות שבהן יש סיכוי גדול להפרעות אכילה (בעיקר אנורקסיה) אצל ספורטאים. למשל, ענפים אסתטיים שבהם מראה הגוף הוא מרכיב חשוב ביכולת הביצוע ובשקלול הציון.
בקטגוריה הזו נמצאים התעמלות הקרקע והמכשירים, החלקה על הקרח ושחייה אמנותית; מקצועות עם קטגוריות משקל כמו איגרוף, היאבקות וג'ודו; וענפים שבהם משקל נמוך ומבנה גוף רזה משפרים את הביצועים, כמו ריצה למרחקים בינוניים וארוכים, רכיבה על אופניים ושחייה.
אבל דווקא מקצוע אולימפי חדש, טיפוס ספורטיבי – שעל פניו נראה יותר כענף שמצריך מיומנות המשלבת טכניקה, סיבולת וכוח – הוא הזירה החדשה שבה נאבקים ספורטאים צעירים, הורים, מאמנים ורופאים באנורקסיה. הנושא צף לאחרונה בגרמניה לאחר שד"ר פולקר שופל, היועץ הרפואי בהתנדבות של ההתאחדות הבינלאומית לטיפוס, התפטר אחרי 14 שנה בתפקיד. הנימוק היה שההתאחדות אינה פועלת מספיק נגד תופעת הפרעות האכילה וההרעבה בענף.
"שלדים שמטפסים על קירות"
"ענף הטיפוס בבעיה", כתב שופל, מנתח בחדר הטראומה בבית החולים בבאמברג, בפוסט שפירסם באינסטגרם. "במשך שנים ארוכות דחיתי בבושתי את כל הפניות שקיבלתי בנושא. איני מוכן לקחת עוד אחריות על המצב מבפנים, אך אלחם בתופעה מבחוץ". הפוסט לווה באיור של שלד שמנסה לטפס על קיר.
בתחרויות עצמן אפשר להבחין בקלות בתופעה: עצמות בולטות, רגליים בלי מסת שרירים, לחיים שקועות. הכל כדי לאפשר לידיים למשוך למעלה כמה שפחות משקל גוף. התחרותיות מתורגמת להרעבה, שגרמה למספר מקרים קשים, בעיקר אצל ילדים, שגופם פשוט הפסיק לתפקד בגלל מחסור באנרגיה. הדבר עלול לגרום לתופעות פיזיולוגיות כמו אי־ספיקת כליות, לתופעות נפשיות כמו אנורקסיה ודיכאון, והופך את הגוף לפגיע יותר למחלות ולפציעות.
קשה מאוד לאבחן את המקרים האלה. אחת הדרכים היא שקלול מסת הגוף, שמורכבת ממשקל ומגובה הספורטאי. במקרים שבהם נדלקת נורה אדומה, הם אמורים לעבור בדיקות של אחוזי שומן בגוף, צפיפות עצם, הורמונים ובדיקות פסיכולוגיות.
שופל נסע מתחרות לתחרות ואסף נתונים, אבל ההתאחדות הבינלאומית דחתה את הצעותיו, והודיעה כי היא בוחרת בשיטה של חינוך הספורטאים והמאמנים, וכי החל משנת 2024 בכוונתה להתייחס לנושא בגישה יותר הוליסטית.
אנגלה אייטר האוסטרית, שזכתה מספר פעמים באליפות העולם בטיפוס, הודתה בספרה האוטוביוגרפי מ־2019 כי נכנסה למשטר אימונים ולמעקב אחר משקלה כבר כשהחלה לעסוק בענף. "בתחילה חשבתי שזו עוד גחמה של ילדה", כתבה. "אבל כשגדלתי הבנתי עד כמה זה היה חלק מחיי. דוקטרינה של קשר ישיר בין משקל נמוך לביצועים מעולים על הקירות".
בסרט ביוטיוב מ־2021 מספרות שלוש מטפסות אמריקאיות על האנורקסיה והפרעות האכילה שחוו. "הייתי צריכה להגיע לגיל שבו יש לי גם קשב לעצמי, לא רק למאמנים ולהורים", סיפרה אמילי הרינגטון. "כשזה קרה, הבנתי שאין שום קשר בין משקל קל לטיפוס. להפך. כמה שהגוף שלך יותר חזק ושרירי, ככה את מטפסת יותר טובה".
"הבעיה הכי גדולה בענף, בעיקר מאז כניסתו לאולימפיאדה בטוקיו, היא הפרעות אכילה ואנורקסיה", אמרה יאניה גרנברט, האלופה האולימפית מסלובניה בראיון בשנה שעברה. "הבעיה היא שאף אחד לא באמת מדבר ולא מטפל בנושא, מה שיגרום לענף להצמיח דור של שלדים שמטפסים על קירות".
ההתפטרות של שופל גרמה לספורטאיות רבות בענף לדבר. "חייב להיות שינוי דרסטי", כתבה באינסטגרם המטפסת ההולנדית אווה ואן ווייק. "כולם חושבים ומאומנים סביב הקשר בין משקל להצלחה, אבל בסוף את מבינה שאת נעשית רק רזה, אבל לא יותר חזקה. מבחינה פסיכולוגית זה ממש גרוע. רק כשאת מפסיקה להתעסק במשקל שלך את מגלה איזה עול פסיכולוגי זה היה".
המון נערות סובלות מבעיות אכילה מגיל צעיר. צורך פנימי בשליטה עצמית מעורב בדרישות מהחברה בבית הספר או מהתמונות של הנשים בתקשורת. בגיל 16 החלה ואן ווייק להתאמן בטיפוס, ותוך זמן קצר הגיעה לנבחרת הלאומית. הדימוי והביטחון העצמי שלה גאו, המחיר – שמירה על משקל בעזרת דיאטה רצחנית – נראה משתלם.
(טריילר לסרט Light, על תופעת הפרעות האכילה בענף הטיפוס)
התופעה הזאת, שנקראת באנגלית RED-S (קיצור של Relative Energy Deficiency SYNDROME) היא הסוד הגלוי והמאוד מלוכלך של הענף. זה מרגיז במיוחד, מפני שבגרמניה למשל יש צוותים שלמים של דיאטנים, רופאים, פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים ומדעני ספורט, שזה תפקידם – לאתר מקרים בעייתיים, לערוך מעקב ולהציע טיפול. סירוב ההתאחדות הבינלאומית לאמץ את שיטות הטיפול לטובת בריאות הספורטאים הוא לא פחות ממדהים.
ספורט פופולרי בטירוף
ההתעלמות הזו מקוממת שבעתיים בהתחשב בעובדה שטיפוס הוא ספורט פופולרי בטירוף. הרבה צעירים אוהבים לעסוק בו כחלק מתרבות הפנאי, ולאו דווקא בשם התחרותיות. ילדים רבים חוגגים ימי הולדת במתקנים כאלו, לא מעט מהם מתחילים לעסוק בענף באופן תחרותי, עבור חלקם זה מתורגם להרעבה ולהפרעות אכילה.
להתאחדות הבינלאומית זה לא כל כך מזיז. השנה ישתתפו באליפות העולם חמישה מטפסים שלדעת שופל אסור להם להתחרות בגלל רזון יתר. לדבריו, זה גם יהווה אזהרה למטפסים אחרים: הרעבה עצמית תוביל לאיסור השתתפות באליפות. ההמלצה שנתן להתאחדות נדחתה, ולכן התפטר. כאדם וכרופא הוא לא יכול היה לשאת יותר באחריות.
לסגל הגרמני יש כאמור תוכנית סדורה לאבחון הפרעות אכילה אצל המטפסים. לא רק הליווי המדעי, אלא גם מעקב אחר ההתנהגות התזונתית בפועל, ובמיוחד אחר המחזור אצל נשים – רמז ברור להפרעות אכילה. מחקר שנערך לאחרונה גילה כי 16 אחוז ממטפסות הצמרת בעולם סובלות ממחזור לא סדיר.
אבל כל המחקרים, העדויות, והתחינות של כוכבות הענף לשינוי ברגולציה ולאיסור השתתפות בתחרויות למי שסובל מבעיית משקל נפלו עד כה על אוזניים ערלות. אולי עכשיו, כשעוד ועוד מטפסות מעידות על בעיות שילוו אותן כל החיים, משהו יזוז. בספרים של מחלות הנפש, אין מחלה קטלנית יותר מאנורקסיה.
פורסם לראשונה: 10:12, 02.08.23
