(צפו בסרט של דונדופ וואנגצ'ן)
לא פספסתי דקת אולימפיאדת מאז מונטריאול 1976. נשארתי ער כל הלילה, צרבתי זיכרונות, הלכתי לבית הספר, לגן המשחקים וחיקיתי כל תנועה, כל קפיצה, סגנון ריצה או זריקה. הובלתי כמו סטיב אובט ופרצתי מאחור כמו סבסטיאן קו. גדלתי על לאסה וירן ומירוטס איפטר. האולימפיאדה הייתה סוג של אוטופיה, קייטנת ספורט של שלום ואחווה, מלחמה במדי ספורט (ועדיין עם הכתם של מינכן).
"זאב בודד": כתבות נוספות במדור של זאב אברהמי
ביום שבו הכריזו על בייג'ינג כמארחת המשחקים של 2008 הפסקתי להתעניין באולימפיאדות. לא צפיתי בהן, לא כתבתי עליהן, לא קראתי כלום. אם האולימפיאדה סימלה אידיאל מסוים, קוטב דרומי של ערכים, הרי שסין הייתה הקוטב הצפוני של הערכים הללו: דיכוי חופש הדיבור, העיתונות והפרט, דיכוי עמים ומיעוטים אחרים, יחס משפיל לעובדים זרים, טנקים לדיכוי הפגנות בכיכרות.
אולימפיאדת חורף בסין זה צירוף כמעט אבסורדי, כמו מונדיאל בקטאר: לשתיהן אין קשר לאירוע שהן מארחות ובשתיהן מתרחשות פגיעות בזכויות אדם באופן רציף
ב-2008 סין עוד הייתה רק כוח כלכלי שאפתני. היא הבטיחה הבטחות כדי לרצות את העולם. סין של 2022 מתחרה עם ארה"ב על הבכורה העולמית. היא לא מתנצלת ולא מתרצה בפני אף אחד. היא יכולה להרים אולימפיאדת חורף במקום שבו אין חורף. אולימפיאדת חורף בסין זה צירוף כמעט אבסורדי, כמו מונדיאל בקטאר: לשתיהן אין קשר לאירוע שהן מארחות ובשתיהן מתרחשות פגיעות בזכויות אדם באופן רציף.
ובכל זאת, אולימפיאדת החורף 2022 תנחת בפברואר בסין. העובדה שבייג'ינג קיבלה שתי אולימפיאדות בתוך 14 שנים חושפת את השתחוות הוועד האולימפי לכסף על פני ערכים שאולימפיאדה אמורה לייצג. ויש לזכור שביניהן נערכו משחקים אולימפיים בסוצ'י, ללא ספק המשחקים המושחתים והמשוחדים ביותר באנציקלופדיית האולימפיאדות.
אחרי החשיפה כי סין שולחת את המיעוט המוסלמי, האויגורים, למחנות כפייה וחינוך מחדש, העולם קצת התעורר והתחיל להבין עם מי הוא משתף פעולה, ואיך הוא מרשה לסין להציג את מרכולתה היפה ולהחביא את דיכוי התושבים בטיבט ובהונג קונג. פרשת ההיעלמות של הטניסאית פנג שוואי חשפה עוד טפח שאחריו הודיעו מספר מדינות, ובראשן ארה"ב, כי האתלטים שלהם אמנם יגיעו למשחקים - אבל המדינה תטיל עליהם חרם דיפלומטי.
להחרים לחלוטין את המשחקים הללו זו הרוח האולימפית האמיתית, אתיקה ספורטיבית מהמעלה הראשונה, עם כל הכבוד לספורטאים שהתכוננו אליה ארבע שנים. למי שעדיין לא השתכנע שחובה להחרים את המשחקים הללו, כדאי שיכיר את הסיפור של דונדופ וואנגצ'ן הטיבטי.
25 דקות של כתב אישום חריף ושקט
חודשים ספורים לפני אוליפיאדת 2008, כשהיה בן 33, בילה וואנגצ'ן יחד עם ג'יגמה ג'יאטסו, נזיר טיבטי בכיר, בראיונות עם תושבים טיבטים ושאל לדעתם על המשחקים ועל המשטר הסיני. הראיונות התאגדו לסרט בשם "להשאיר את הפחד מאחור" (leaving fear behind). את הסרט המלא ניתן לראות בווידיאו המצורף.
ב-28 בדצמבר 2010 הוא נשפט לשש שנות מאסר בכלא הסיני. סימני העינוי לפני תקופת המאסר עדיין ניכרים בגופו. משרד החוץ טען אחרי מעצרו כי "לכל איש עומד חופש הדיבור בסין, ואנשים נכלאים רק אם הם עוברים על החוק", שזה כמו לקחת פיסת חלת דבש ולהטביל אותה בקערת מרק לעג.
ב-2017, אחרי שריצה את היום האחרון מכל תקופת המאסר שנגזרה עליו, וואנגצ'ן הצליח להימלט לארה"ב. מאז הוא מתארח בסבבי ראיונות, מפגשים, סמינרים והרצאות, כולל בקונגרס ובפרלמנטים מסביב לעולם, ומנסה להסביר למערב מה קורה בסין, ולמה אסור למערב לתת לה לגיטימציה בדמות אירוח משחקים אולימפיים.
"עשיתי את הסרט כי באמת האמנתי לרוח האולימפית של חופש ביטוי וזכויות אדם", אמר במסיבת עיתונאים לפני חודש. "האמנתי לוועד האולימפי שאמר שהאולימפיאדה ב-2008 תפתח את הדלת של סין לדמוקרטיה. אבל מה שקרה באמת הוא שהדלת של התא שלי נסגרה, וזכויות האדם וחופש הביטוי רק התמעטו ונעשו גרועות יותר בסין. עכשיו הוועד האולימפי נתן לה פרס בצורת עוד אולימפיאדה. זו סטירה לכל ארגוני זכויות האדם בעולם".
אורך הסרט שצילם וואנגצ'ן הוא 25 דקות בלבד, שנערכו מתוך 35 שעות ראיונות. יש בו הבעת דעות סמי-פוליטיות ("מדוע הסינים ושאר העמים יכולים להתאגד באולימפיאדה, ורק אנחנו, הטיבטים, לא יכולים למרות שהדאלי לאמה מוכר בכל העולם") ויש בו תלונות יומיומיות על יוקר המחיה או על בניית גדרות שמפריעה לנוודים בנדודיהם.
יש בסרט של וואנגצ'ן 108 מרואיינים (כולל הוא עצמו). לכולם ניתנה האופציה לכסות את פניהם, כולם סירבו. "הדגלים האולימפיים הם של שלום וחופש, אין לנו אף אחד משניהם", אומר מרואיין אחד. אחר מוסיף: "אין לנו חופש דת ואין לנו מה להתלהב מהאולימפיאדה, כי אסור לנו אפילו לצפות בה".
"הייתי איכר פשוט שמעולם לא הלך לבית ספר או למד איך לעשות סרטים. הבנתי שהמשחקים האולימפיים מסמלים את הרנסנס של סין, וידעתי שככל שסין תפרח ככה טיבט תשקע ותישכח"
כשהצילומים בני חמשת החודשים הושלמו, במארס 2008, פרצו גם מהומות חסרות תקדים בטיבט. הסרט נתן חשיפה ייחודית לקולות ולמראות מתוך טיבט, ולהרגשתם של התושבים כלפי המדיניות הסינית בארצם. 25 דקות של כתב אישום חריף ושקט נגד המשטר הקומוניסטי.
וואנגצ'ן רק רצה להשמיע את קולם של הטיבטים בשעה שעיני כל העולם מכוונות לשליט שלהם. קלטות הסרט הוצאו מטיבט במבצע צבאי. מיד אחרי שהתגלו הקלטות מחוץ למדינה, נעצרו שני יוצרי הסרט ועברו מסכת ארוכה של עינויים. העונש היה אכזרי ומיידי: אלקטרודות לצוואר ששיגרו זרמים חשמליים לגופו, שבוע בלי שינה ובלי אוכל, שש שנות מאסר במחנה עבודה, מהם חודשים ארוכים בבידוד.
כשיצא משם, וואנגצ'ן היה מצולק בנפשו וחולה בליבו. עבורו, הענקת המשחקים לסין היא סטירה מצלצלת עבור נושא זכויות האדם. "במהלך העינויים ועד המשפט, נכנעתי", הסביר לאחרונה. "אמרתי שאני אודה בכל מה שעשיתי, אבל לא הצלחתי להבין מה עשיתי, במה אני אמור להודות".
ברכה מהדלאי לאמה
לפני השלמת הסרט, וואנגצ'ן שלח את אשתו וילדיו להודו (הם כולם גרים כיום בסן-פרנסיסקו). הוא ראה את הנולד. הוא עצמו חצה את ההימלאיה כבר ב-1993, והגיע להודו כדי לקבל את ברכת הדלאי לאמה. כשחזר, החליט שהוא חייב להיות אקטיביסט, פעיל חברתי שיעזור לשחרר את טיבט.
לקח לברכה 15 שנה ו-ועד אולימפי מושחת כדי להבשיל. הסרט הוקרן לציבור לראשונה ביום שבו נערך טקס הפתיחה למשחקי בייג'ינג 2008. וואנגצ'ן נשפט כאמור לשש שנות מאסר. כל עורך דין שהסכים לייצגו, פרש מהתיק במהירות בעקבות איומים מהממשל. הוא אפילו לא הצליח למצוא עורך דין שיגיש עבורו את הבקשה לערער על גזר הדין.
סין, ששולטת בטיבט מאז 1950, מדכאת את השפה והתרבות הטיבטית ואוסרת על כל פולחן ציבורי של הדלאי לאמה, שאותו היא מכנה "זאב בתחפושת של נזיר". יותר מ-156 טיבטים הציתו עצמם במחאה נגד השלטון הסיני, בעוד הסינים מכנים אותם טרוריסטים ומאשימים את הדלאי לאמה בהסתה. בית ספר אחר בית ספר נסגרים, ילדים נלקחים לחינוך מחדש ומופרדים מהוריהם, אלפי טיבטים נאסרו או נעלמו.
7 צפייה בגלריה
טקס פתיחת האולימפיאדה ב-2008. העולם לא ידע על הכוונות האמיתיות של סין
(צילום: גטי אימג'ס)
"חופש הביטוי כלול בתוך החוקה הסינית. רק שמסין מעולם לא היו לי ציפיות, ככה שהמדינה לא אכזבה אותי. אבל אני מאמין בוועד האולימפי הרבה פחות ממה שאני מאמין למשטר הסיני"
"הייתי איכר פשוט שמעולם לא הלך לבית ספר או למד איך לעשות סרטים", סיפר וואנגצ'ן בראיון. "הבנתי שהמשחקים האולימפיים מסמלים את הרנסנס של סין, וידעתי שככל שסין תפרח ככה טיבט תשקע ותישכח. בחורף 2007 הבנתי שאני חייב לקחת מצלמה ולהשמיע את הקול של אנשים בדיוק כמוני. רציתי שלא תהיה שום אפשרות לאף אחד להגיד שהוא לא ידע מה קורה לעם הטיבטי".
25 דקות הסרט ומרואייניו מבהירים בדיוק, ללא צנזורה, מה הם חושבים על המשטר הסיני ועל הוועד האולימפי ומסריו על הרמוניה ושלום. "חופש הביטוי כלול בתוך החוקה הסינית", אומר וואנגצ'ן. "רק שמסין מעולם לא היו לי ציפיות, ככה שהמדינה לא אכזבה אותי. אבל אני מאמין בוועד האולימפי הרבה פחות ממה שאני מאמין למשטר הסיני".
כדאי לנסות לראות את הסרט המקורי וקליפים עכשוויים שתמצאו על וואנגצ'ן. תראו שם את ייסוריו, את תלאותיו, את צלקותיו, את הזדקנותו. את מה שקורה לאדם שחווה באופן פעיל את הפחדים הכי גדולים שלו, וחי מספיק זמן, ועם מספיק אומץ, כדי לברוח מהעין הגדולה של המשטר הסיני ולספר לעולם, בקול החלטי שנדחף על ידי תוכן דבריו, מי זו באמת המדינה שתארח בעוד חודש וחצי את הלפיד האולימפי.
הוא דור שלישי לשלטון הסיני. סבו מת בגיל 54 אחרי שנכלא במהלך "מהפכת התרבות". הוועד האולימפי הבטיח לו חופש דיבור, דמוקרטיה וזכויות אדם. הוא לקח מזוודה, ארז בה מצלמה, חופש ושלום, ויצא לצלם. ההבטחה של הוועד האולימפי הייתה הערבות שלו, קלף היציאה מהכלא. הוא עונה, נכלא, בודד, חלה בצהבת ולקה בליבו. הוועד האולימפי מעולם לא שילם את הערבות לשחרורו.
"חייבים להחרים את המשחקים הללו, ולא רק ברמה הדיפלומטית. חייבים", אומר וואנגצ'ן. "זה המינימום שאנחנו חייבים לעשות". באוקטובר האחרון הוא יצא מביתו לכיוון המכונית. כל ארבעת צמיגי הרכב היו מנוקבים. סין היא ארץ ענקית, כלאה עצום, זרועות העונשין שלה אכזריות ואינסופיות.
תחשבו על וואנגצ'ן כשאתם חושבים על לתת פסיק רייטינג לאולימפיאדה ולמונדיאל הקרובים. הוא לא לבד: מאות אלפי אויגורים, הונג-קונגים וטיבטים מבקשים מכם לא לשתף פעולה עם סין והוועד האולימפי. זה המינימום שאתם יכולים לעשות.
פורסם לראשונה: 16:28, 25.12.21
