בשבוע שעבר הגשים בראיין דאמריס, פרשן ערוץ הטלוויזיה שמשדר את משחקי הבית של דאלאס מאבריקס, את החלום הגדול ביותר של עידן האינטרנט המטופש שבו אנחנו נמצאים: הוא הפך ויראלי, ואפילו לא היה צריך להתאמץ במיוחד.
זריקה מבחוץ - כתבות נוספות במדור של ציפי שמילוביץ
לפני משחק הבית של המאבריקס נגד לוס-אנג'לס קליפרס הביט דאמריס למצלמה, פנה ישירות לג'יימס הארדן והעלה אותו על גריל מילולי מרשים. כל מה שזה הצריך היה לתאר את הקריירה של הארדן (34) בארבע השנים האחרונות, שבמהלכן עבר ארבע קבוצות, קיבל כל מה שרצה ומהר מאוד דרש טרייד, משאיר אחריו אדמה חרוכה.
"ג'יימס, אתה מכיר את האנשים שמתלוננים תמיד על השותפים שלהם לדירה, ואף פעם לא חושבים שאולי הם עצמם זו הבעיה? אז אתה הבעיה", אמר דאמריס בעליצות מופגנת. הקליפרס הפסידו למאבריקס והקליפ התעופף לכל עבר. יומיים אחר כך הוא נמחק ודאמריס התנצל בשידור: "ספורט אמור להרים ולעודד אנשים, אנחנו לא צריכים לקרוע אחד את השני, יש מספיק מזה בעולם".
זה אולי היה המעשה הממלכתי הנכון מצד דאמריס, אבל אף אחד לא יטען שהוא טעה. כלומר, אף אחד חוץ מג'יימס הארדן, השחקן הכי חסר מודעות עצמית ב-NBA.
"אני לא חלק מהשיטה, אני השיטה"
"עוד מוקדם לשפוט את הקליפרס עם הארדן, אין לנו מספיק נתונים", אמר השבוע קני סמית', פרשן רשת TNT, אחרי שהקליפרס הפסידו בדנבר, הפסד שישי ברציפות מאז הצטרפותו של הארדן. זה כמובן נכון עובדתית, אבל ההיסטוריה מנבאת די במדויק את העתיד, וגם כאן אפשר להניח ששוב לא יצמח דשא מתחת לרגליים של הארדן.
הקליפרס היו למעשה הקבוצה היחידה שבאמת רצתה את הארדן אחרי שהוא דרש, שוב, טרייד, הפעם מפילדלפיה. כמעט כל שאר הליגה הבינה שלא חשוב עד כמה מוכשר התקפית השחקן הזה - מוכשר באופן יוצא דופן אפילו ביחס לדור הנוכחי ב-NBA - הוא פשוט לא שווה את הדרמה שמגיעה איתו. מילא, אם לפחות זה היה מביא הצלחות. אבל זה לא.
הדבר הכי מרשים שהארדן עשה בשנים האחרונות זה גם לשרוף גשרים וגם להשכיח את השריפות האלה במהירות. אף אחד לא רוצה לסחוב על הגב תדמית של אגואיסט מפונק, אז הארדן למד לשנות את השיח מהר. כשעזב את יוסטון ברעש גדול ב-2021 והלך לברוקלין, הוא נראה שם במשחקים הראשונים כמו מועמד ל-MVP.
כשברח מהנטס שנה לאחר מכן, הוביל את פילדלפיה לחמישה ניצחונות בחמשת המשחקים הראשונים שלו. הקהל והפרשנים נזכרו שמדובר בכישרון התקפי נדיר, ושכחו את כל היתר, אבל כל היתר לא שכח את הארדן. בקליפרס אין לו אפילו את ירח הדבש הקצר הזה, כולם דילגו ישר לפרק הבא והצפוי כל כך בלהיות בקבוצה עם ג'יימס הארדן.
הארדן הצטרף בקליפרס לעוד שלושה שחקנים עם מקום בטוח בהיכל התהילה - קוואי לנארד, פול ג'ורג' וראסל ווסטברוק. הבעיה היא שכל הארבעה גם נמצאים הרבה מעבר לשיאם וגם צריכים את הכדור ביד, והארדן כבר הבהיר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו כי "אני לא חלק מהשיטה, אני השיטה". ואם הוא השיטה, אפשר להבין למה הקליפרס כבר מבולבלים לגמרי.
במהלך ההפסד לדנבר המאמן טיי לו לקח פסק זמן. לנארד, ג'ורג', ווסטברוק, איביצ'ה זובאץ ופי-ג'יי טאקר - חמשת השחקנים שהיו על המגרש באותן דקות - תפסו את מקומם על הספסל וחיכו להוראות של לו, שהתייעץ עם עוזריו.
ואז מישהו אמר להארדן שהוא מחליף את ווסטברוק. הארדן נתן לווסטברוק מכה קלה על החזה ואמר 'אני במקומך'. ווסטברוק הרים מבט מופתע: הוא לא ידע שהוא מוחלף ולא הבין למה הוא שומע את זה מהארדן.
בסוף המשחק, כשהתקשורת נכנסה לחדר ההלבשה, ווסטברוק, וגם קוואי לנארד, כבר לא היו בו.
הים אותו ים והקליפרס אותם קליפרס
לא לגמרי ברור מה חשבו בקליפרס כשהחליטו ללכת על הארדן בכל הכוח. ההסבר הסביר ביותר הוא שהבעלים סטיב באלמר פשוט החליט שנמאס לו. הוא קנה את הקליפרס כדי לגרום להם להפסיק להיות הקליפרס. השקיע הרבה כסף, הביא כוכבים גדולים, אירגן את המועדון מחדש והפך אותו לאחד הטובים בליגה, ובשנה הבאה תעבור הקבוצה לאולם חדש משלה ותיפרד סוף-סוף מהצל של הלייקרס.
ועדיין, אחרי כל זה, הקליפרס נשארו הקליפרס. שחקנים חשובים ממשיכים להיפצע, הדרמות לא נגמרות וההישגים לא מגיעים. אז באלמר, שגם מקבל ייעוץ קבוע מג'רי ווסט - אגדה עם פיוז קצר מאוד כפי שיודע כל מי שראה את הסדרה "לייקרס: קבוצה מנצחת" (Winning Time) - החליט לזרוק את כל כיור המטבח על הקיר ולקוות שמשהו יידבק.
מה שכבר ברור זה שארבעת הכוכבים האלה לא יכולים לשחק ביחד. זה באמת לא ניתוח מוח, מישהו יצטרך לרדת לספסל ואפשר להניח שזה יהיה ווסטברוק, שהפך בשנים האחרונות שעיר לעזאזל לכל הבעיות של קבוצות מלוס-אנג'לס.
בעיה אחרת היא שהארדן לא בכושר משחק ולא בכושר פיזי, וכאדם חסר המודעות העצמית שהוא, הוא גם מתנהג כאילו שום דבר מזה לא באשמתו, כאילו הוא לא היה יכול לשמור על כושר בקיץ אחרי שדרש טרייד.
הבעיה השלישית עם הארדן היא שהוא בא לקליפרס כדי להשיג את החוזה הגדול הבא, שיהיה כנראה גם האחרון בקריירה. כדי לעשות את זה הוא יצטרך להיות ג'יימס הארדן, וג'יימס הארדן יודע למלא סטטיסטיקות אישיות - וזהו.
יכול להיות שיקרה נס וכל האמור לעיל יתברר כקשקוש מביש שיהיה צורך למחוק מהאינטרנט, אבל אקח את הסיכון הזה. איך אמרה המשוררת מאיה אנגולו: "כשמישהו מראה לך מיהו, תאמין לו מההתחלה". ב-NBA היו צריכים להאמין לג'יימס הארדן מזמן.