נאתכו: זה הזמן שלי ללכת בראש מורם
(צילום: באדיבות ONE)
הימים האחרונים הפכו לריקוד האחרון של ביברס נאתכו במדים הלאומיים. מבחינת מי שהפך לקפטן הלא-יהודי הראשון בנבחרת ישראל, הייתה חשיבות גדולה לסגירת מעגל דווקא באצטדיון שבו הוא עשה את צעדיו הראשונים - כשחקן הפועל ת"א בבלומפילד.
אחרי ערב פרידה שערכו עבורו השחקנים בשבוע שעבר, לרבות העברת סרט הקפטן באופן רשמי לאלי דסה, נכנס במוצ"ש נאתכו בדקה ה-88 למשחק מול קוסובו. זו הייתה הופעתו ה-88 בנבחרת, מהמובילים בקטגוריה הזו בהיסטוריה שלה. בתום המשחק ערך אחד הלגיונרים הטובים ביותר שיצאו מהכדורגל הישראלי סיבוב פרידה מהקהל ביציעים, חילק חתימות לכל מי שביקש, והונף לאוויר על ידי חבריו השחקנים. החיבוק החם ביותר היה שמור לאמו, שהגיעה מכפר קמא לאחד הרגעים המרגשים בקריירה של הבן.
"לא סתם בחרתי לפרוש בבלומפילד, המקום שבו התחלתי את כל המסע שלי. אבא שלי - שכולם יודעים מה הוא היה בשבילי, איך הוא ליווה אותי בכל רגע בקריירה והיה הדמות שנתנה לי את כל הטיפים להצלחה - ראה אותי ממש פה, כובש את השער האחרון שלי בישראל. אני מאמין בסימנים מלמעלה, ואין לי ספק שזה היה אחד מהם. הייתה פה אמירה - התחלת טוב ותסיים טוב, אין דברים שקורים סתם. זה היה המשחק האחרון בקריירה שלי בבלומפילד".
זו אמירה שסותמת את הגולל על הפנטזיה של אוהדי הפועל ת"א, שעוד תחזור לשחק אצלם.
"אז אני מצהיר שזה היה המשחק האחרון שלי בבלומפילד, לא יהיו עוד. אני כבר לא אחזור לשחק בכדורגל הישראלי. יש לי חוזה לעונה נוספת בפרטיזן בלגרד, ולאחר מכן אני מתכוון לשחק עוד שנתיים או שלוש, ולפרוש בחו"ל".
"הותרתי חותם חשוב"
נוצר פער גדול בין נאתכו שנבחר לאחד הזרים המשמעותיים ביותר ברוסיה, ושהיה קפטן בכל מקום אליו הגיע - בקאזאן, צסק"א מוסקבה ופרטיזן בלגרד - לבין הביקורות בכל זימון שלך לנבחרת.
"ספורטאי צריך לדעת ללכת בזמן הנכון. אמת שניסו עד לרגע האחרון לשכנע אותי שאשאר עד סיום הקמפיין, אבל אני גאה בדרך שבה עזבתי"
"הרגשתי את הפער הזה. לא אכנס לסיבות מאחורי הקלעים, או למשל לתפקוד שלי בעמדות אחרות בקבוצות בחו"ל לעומת הנבחרת, אבל אני יכול להגיד שאחרי הערב שעשו לי השחקנים ביום חמישי האחרון, הפער הזה נסגר. קיבלתי את החותמת מהאנשים החשובים ביותר, שהייתה לי קריירה גדולה. קיבלתי את זה מהצוות המקצועי ומהשחקנים. הדמעות שלהם וההתרגשות של הצעירים, הבהירו לי שעשיתי פה משהו טוב, ושהם יודעים להעריך את זה. הם חיממו לי את הלב וסגרו עבורי את הפער בצורה משמעותית לטובת הנבחרת".
הופתעת?
"אלו היו רגעים שלא היה לי מה להגיד, בכל רגע הכינו לי הפתעה אחרת, ואני כל כך מעריך את הימים האחרונים. זכיתי בתארים בקריירה שלי, ברגעים גדולים, אבל הימים האחרונים היו הגדולים ביותר. בטח המרגשים יותר. לשמוע מאנשים מה אני עבורם, היה יותר מרגש מכל תואר. אחד הדברים שלמדתי בכדורגל זה לא לצפות לשום דבר, מה שהשחקנים עשו בשבילי, מראה שהותרתי חותם חשוב בכדורגל הישראלי".
אלון חזן ויוסי בניון רצו שתישאר לפחות עד לסיום הקמפיין.
"לא התקבלה אצלי החלטה מהירה או חפוזה. כבר אחרי המשחק מול קפריסין בנובמבר התחלתי לחשוב על הפרישה. אני אחד שתמיד שלט בקריירה שלו. כתבתי את הסיפור של עצמי, הבנתי טוב מאוד מה קורה והחלטתי לפרוש. לא לסחוט את זה, אלא לעזוב בראש מורם, כשיש סביבי כל כך הרבה הערכה ואהבה. ספורטאי צריך לדעת ללכת בזמן הנכון. אמת שניסו עד לרגע האחרון לשכנע אותי שאשאר עד סיום הקמפיין, אבל אני גאה בדרך שבה עזבתי".
לא מעט כוכבים סוחבים בנבחרת הרבה אחרי גיל 35.
"תיכננתי לפרוש אפילו בגיל מוקדם יותר כדי להתרכז בקריירת המועדונים שלי, אבל המחויבות לנבחרת גרמה לי להתאהב ולהישאר פה עוד כמה שנים. אשאר האוהד הכי גדול של הנבחרת. החלום שלי ושל הדור שלי היה להגיע לטורניר גדול, ולא הצלחנו. זה לא כישלון אבל אני בטוח שהנבחרת הזו תגיע ליורו. אחרי שהייתי חלק מהמשחק נגד קוסובו אהיה חלק ממנה. אז אגיע ליורו ואהיה עם הנבחרת, כעוזר של עוזר או כאוהד".
נסה בכל זאת להסביר את השיקולים שהובילו להחלטה.
"אני שלם עם עצמי כשאני רואה את הנבחרת, עם שחקנים ותיקים וצעירים, מאוזנת לגמרי. מצאתי פה את אחד מחדרי ההלבשה המיוחדים ביותר. הביחד הזה הוא הדבר הכי חזק שיש פה. כמה פיגורות כמו מיגל ויטור או קפטן כמו דסה שיזכרו אותו עוד הרבה שנים, היו בנבחרת?".
"מכל הלב, לטובת המדינה"
14 שנים הגעת לנבחרת, וחשת גם את המורכבות של החברה הישראלית, בשאלת שירת התקווה של קפטן הנבחרת.
"הגעתי בכל פעם וכמעט לא הפסדתי משחקי נבחרת. זה היה הדבר הכי חשוב בשבילי בקריירה. קרוב לעשור וחצי שאני מגיע בכל חופש ודחיתי עבור זה טיפול בפציעות. הקרבתי את עצמי בכל פעם מחדש, אני יודע שעשיתי הכל, בכל פעם שלבשתי את המדים הלאומיים. זה היה המקסימום שיכולתי לתת מכל הלב לטובת המדינה. בתקופה לא פשוטה למדינה שלנו. הראיתי שאפשר גם אחרת. הלוואי שהמדינה תלך בדרך של חדר ההלבשה בנבחרת".
עד כמה ערן זהבי, שגדלת איתו בהפועל ת"א, היה חסר לנבחרת ולך?
"את ערן אני מאוד אוהב וכולם מכירים את הקשר שלנו. תמיד מי שלא משחק הוא הכי חסר, אבל נתייחס למי שפה. יש לנו שחקנים מאוד מוכשרים וטובים, והם עוד יעשו דברים גדולים".
המשחקים הגדולים ביותר שלך במדים הלאומיים?
"היו לי הרבה משחקים גדולים, והרבה פחות טובים. הייתי הולך על רגעי אושר ב-3:3 נגד פורטוגל, או ה-0:3 נגד בוסניה ואלבניה".
הצהרת בביטחון רב שהפעם נהיה ביורו. אחרי התיקו המאכזב נגד קוסובו, איך אתה רואה את הסיכויים?
"לא ציפיתי שקוסובו תהיה כזו טובה, יש להם אופי חזק. בסופו של דבר כולנו באותה רמה, גם אם במדינה חושבים שצריך לנצח יריבות כאלה 0:3".
אז בישראל סיימת, אבל מחר בז'נבה תהיה חלק מהסגל מול שווייץ, הנבחרת הטובה בבית.
"מקווה שהדקות שלי בבלומפילד לא היו האחרונות בנבחרת, אם יצטרכו אותי אהיה שם. אני מקווה שאסיים את המסלול שלי בנבחרת עם חיוך".
