ז'ורז'יניו | יאיר קטן
הדאבל המושלם
אם 2021 הייתה מסתיימת בקיץ, כנראה הדיון על זהות הזוכה בכדור הזהב היה מיותר. תוך חודשיים מושלמים עבורו, ז'ורז'יניו לקח עם צ'לסי את ליגת האלופות ואז המשיך כל הדרך להנפה נוספת עם נבחרת איטליה בגמר היורו בוומבלי. ואלו לא היו התארים לבדם: כל התקופה הזו סבבה את ההכרה המאוחרת שקיבל לקראת גיל 30, ההבנה של אוהדים רבים שהוא זה שמושך בחוטים מאחורי ההצלחות.
אבל מאז עברו כמה חודשים, ובמקרה של קשרים מרכזיים אותה הכרה היא מופע שמיימי חמקמק, השנייה הזו בה נסעת עד מצפה־רמון, הסתכלת שנייה בטלפון ואז חברים אומרים לך שפיספסת את המטאור. ז'ורז'יניו עצמו, שכבר הבין לפי הדיווחים שלא יוסיף את התואר הזה לפרס שחקן השנה באירופה, הסביר את המצב בזמן שניסה ללחוץ עוד קצת על הבוחרים: "לא חייבים להעניק את כדור הזהב לשחקן שמבקיע הכי הרבה".
והוא צודק, אבל זה קרב אבוד. אם גם בעונה מבריקה, בה היה הכוח המניע של הבלוז ושל האזורי והפגין כדורגל יוצא דופן ביעילותו, הוא יפסיד למסי/לבנדובסקי - אז אין לשחקנים שלא מעמידים מספרים מטורפים סיכוי אמיתי. המתאזרח הברזילאי הוא הלב והמוח של החברים שלו בכל פעם שהוא משחק, רק שבכדור הזהב לא מחפשים את האיברים האלה, אלא יותר את הרגליים שבועטות כדורים לרשת.
לאו מסי | גיא לייבה
עדיין מעל כולם
לאו מסי היה גם בשנה החולפת השחקן הכי טוב בעולם. אין מה לעשות, אף אדם שמשחק עם החפץ העגול אפילו לא מתקרב אליו. את ההוכחה – למי שעוד היה זקוק לה – סיפק כמובן בקופה אמריקה, שם הוביל לבדו את הנבחרת לזכייה ראשונה מאז 1993, כשהוא כובש או מבשל 9 מתוך 12 השערים שלה – 75 אחוז. בלעדיו, ארגנטינה הייתה סוג של בוליביה.
גם בברצלונה הייתה לו עונה "סבירה" עם 30 שערים ו־11 בישולים בליגה, ובסך הכל 38 שערים בכל המסגרות. אך ורק בזכותו אחת הקבוצות הכי גרועות של בארסה במילניום הנוכחי הייתה במרוץ האליפות בספרד כמעט עד הרגע האחרון. הוא גם זכה איתה גם בגביע, המלך.
את כל זה מסי עשה כשברצלונה לא רק חלשה מקצועית, אלא כשהמועדון נמצא במשבר ניהולי חמור ושקוע בחובות ענק. די מדהים לחשוב שהוא הציג יכולת כזאת בקבוצה שהוא בכלל לא רצה להיות בה. עוד בקיץ 2020 ביקש לעזוב, ובארסה איכשהו הצליחה לטרפד את המעבר ולדחות אותו בשנה (ד"ש מפריז). אין שחקן בעולם שהיה מסוגל להתמודד עם לחצים כאלה ולהתנהל במגרש כאילו הכל כרגיל, אבל מסי, גם בגיל 34, הגיע לעבודה. יום אחרי יום, משחק אחרי משחק.
כל שחקן אחר שהיה מביא מספרים כאלה היה זוכה אוטומטית בתואר, אבל ממסי אנחנו כבר רגילים לזה. לקחנו אותו כמובן מאליו. אז זהו, שזה הכי רחוק מהמובן מאליו.
רוברט לבנדובסקי | אורי קופר
לתקן את העוול
כשאנחנו אומרים שלמישהו "מגיע" לקבל משהו, לפחות בהקשר חיובי, אנחנו מתכוונים לאחת משתי אפשרויות: יכול להיות שמגיע לאותו אדם כי הוא הכי טוב, הכי ראוי, הכי עומד בקריטריונים. יכול להיות גם שמגיע לו מסיבה אחרת, בגלל שמשהו נלקח ממנו, הוא חווה קושי ולכן צריך לבוא איזה פיצוי. באופן נדיר, לרוברט לבנדובסקי הכי מגיע לזכות בכדור הזהב משני הכיוונים, לא רק מאחד, ולכן התואר חייב להיות שלו.
אם מסתכלים על יכולת נטו, שנת 2021 של לבנדובסקי הייתה משובחת הרבה יותר מאשר זו של כל אחד אחר. הפולני הבקיע 64 שערים השנה, בקבוצה ובנבחרת, לפחות 20 שערים יותר מכל אחד אחר. תנו לנתון לשקוע רגע. מסי, למשל, כבש 41 שערים, כלומר כדי להגיע ללבנדובסקי היה צריך לכבוש 50 אחוז יותר.
זה לא מסתיים פה. בעונת 2020/21 כבש לבנדובסקי 41 שערים ובכך שבר את השיא ההיסטורי של גרד מולר לשערי בונדסליגה, שהחזיק מעמד 50 שנה. הוא זכה באליפות גרמניה ובאליפות העולם לקבוצות.
כל אלה לבדם יכולים להצדיק את הנפת הכדור המוזהב, אבל יש, כאמור, כיוון נוסף. לבנדובסקי היה הזוכה הוודאי בתואר לשנת 2020, אבל הענקת הפרס בוטלה בגלל הקורונה. הוא לא רק הפציץ שערים אלא הוביל את באיירן מינכן לטרבל. "אני מסתכל על כדור הזהב כבחירה כוללת לשנתיים האחרונות", אמר לאחרונה קווין דה בריינה. "אני בוחר בלבנדובסקי".
לצערו של לבנדובסקי הוא נולד בדור של מסי ורונאלדו, אבל בגיל 33 ההישגים שלו צריכים לקבל הכרה, גם אם רק לשנה אחת. מגיע לו, מכל הסיבות.
מוחמד סלאח | צביקה נעים
ריקוד המכונה
דומה שמרגע שיורגן קלופ הוריד את המשקפיים הוא התחיל לראות את העולם בצורה הרבה יותר ברורה. פתאום הוא זיהה שאצלו בקבוצה משחק הכדורגלן הטוב בתבל. נרגש מהגילוי הוא מיהר לספר גם לעיתונאים: "מוחמד סלאח הכי טוב בעולם, בחייכם, מי יותר טוב ממנו". בדקתי, אין.
כדי להבין את הקסם של סלאח צריך בסך הכל ללכת חודש וחצי אחורה. תחילת אוקטובר, בטווח זמן של שבועיים חלוץ ליברפול הציג שני מופעי מחול שהפילו את הלסת של כל מי שעמד בסביבה. הפרמיירה הייתה בבמה היוקרתית באנפילד, קרב צמרת מול מנצ'סטר סיטי, ושם הוא סיחרר שלושה שומרים שהקיפו אותו (פודן עוד ניסה לדחוף), ריחף לתוך הרחבה, הוסיף בשביל הכיף הטעיה נוספת וסובב לרשת. מחזור אחר כך הוא החליט לשחזר את הכוריאוגרפיה מול ווטפורד והוסיף עוד קלאסיקה לרפרטואר.
את הגולים של סלאח צריך לראות בקלוז־אפ. רק אז קולטים את איכות הדריבל, ההטעיות, הנגיעות הקטנות שזורקות את הבלם (מוכן להתערב שבתוך הראש הוא מחייך תוך כדי) ואז מכוון, לעולם לא מפציץ סתם, ותוקע את הפגיון. בלט קלאסי.
הקלוז־אפים האלה מדגימים את מה שכבר נאמר בעבר: אם יש מישהו שמזכיר במשחק שלו את לאו מסי, זה סלאח. משהו בדריבלים, במאוצים המפתיעים, השליטה בכדור, הצעדים המהירים, ואפילו סגנון הבעיטה נראה כמו גרסה מתולתלת של מסי. עכשיו רק נשאר לברר איך אומרים בערבית־מצרית "חייזר".
צביקה נעים
קארים בנזמה | נדב יעקבי
30 פלוס
ריאל מדריד אמנם לא זכתה בעונה שעברה באליפות ספרד או בליגת האלופות, אבל קארים בנזמה, הכוכב הגדול שלה, סיים אותה עם 30 שערים בכל המסגרות, שווה לשיא האישי שלו. כדור הזהב, כידוע, נקבע על פי הצטיינות בשנה קלנדרית, ולכן צריך לקחת בחשבון גם את פתיחת העונה הנוכחית: עשרה שערים ושבעה בישולים, ואנחנו בקושי במחזור ה־12.
רבים סבורים שבנזמה נמצא בחודשים האחרונים בכושר הטוב ביותר בקריירה. הוא מדורג כרגע ראשון בטבלת כובשי הליגה הספרדית, ואחרי שלאו מסי עבר לצרפת יש לו סיכוי מצוין להיות מלך השערים לראשונה בקריירה (אבל זה כמובן כבר לא קשור לבחירה הקרובה).
לא רק במדי הבלאנקוס הוא מבריק השנה, אלא גם בנבחרת, אליה חזר אחרי שש שנים. צרפת אמנם כשלה באליפות אירופה והודחה בשמינית הגמר, אבל ברמה האישית בנזמה סיפק את הסחורה עם צמדים נגד פורטוגל ושווייץ. זה נמשך גם בפיינל־פור של ליגת האומות, עם שערים גם בחצי הגמר על בלגיה וגם בגמר מול ספרד, בדרך לזכייה בגביע.
ואחרי כל המחמאות, אי אפשר שלא להזכיר גם את השערורייה בה היה מעורב – בית המשפט מצא אותו אתמול אשם במעורבות בניסיון סחיטה בפרשת "הקלטת הלוהטת". אולי את אוהדי ריאל מדריד ואת המאמנים שלו בקבוצה ובנבחרת הסיפור הזה פחות מעניין, ונכון שכדור הזהב מחולק מסיבות מקצועיות, אבל את הכתם הזה בנזמה כנראה לא יוכל למחוק לעולם.
