ב-10.8.2002, כלומר לפני 20 שנה בדיוק, הרים אלכס אברבוך את הספורט הישראלי לגבהים חדשים - גם מבחינת עוצמת הרגש. 5.85 מטר בקפיצה במוט באליפות אירופה שנערכה במינכן, ומדליית זהב, 30 שנה אחרי טבח הי"א באותו מקום.
"מאחר שהאסון התרחש שנתיים לפני שנולדתי, וכמעט לא ידעתי עליו בגלל שעוד לא שלטתי בעברית, לא ממש הבנתי מה המשמעות של מה שעשיתי", משחזר אברבוך בן ה-47. "רק אחר כך למדתי שבעצם הצלחתי לנקום בגרמנים על המחדלים הנוראים שלהם באולימפיאדה. מה היה קורה אילו הייתי מבין את המשמעות הזו ביום התחרות? הייתי קופץ עם אש בתוכי, שבלעדיה אי אפשר להצליח, ומשפר את התוצאה בעוד עשרה סנטימטרים".
5 צפייה בגלריה
"מאחר שהאסון התרחש שנתיים לפני שנולדתי, וכמעט לא ידעתי עליו בגלל שעוד לא שלטתי בעברית, לא ממש הבנתי מה המשמעות של מה שעשיתי". אברבוך
(צילום: עוז מועלם)
בשבוע הבא תיפתח במינכן אליפות אירופה באתלטיקה 2022, וכשבועיים אחרי סיומה צפוי להיערך בעיר טקס במלאת 50 שנה לטבח י"א, בהשתתפות מנהיגים משתי המדינות (נציגי משפחות הנרצחים מאיימים להחרימו בגלל אי הסכמות עם ממשלת גרמניה).
אברבוך עצמו, שהוכתר באצטדיון האולימפי במינכן כאלוף אירופה, משאיר בצד את היותו סגן אלוף העולם ב-2001 ובעל מדליית הארד באותה מסגרת בסביליה 1999 (שבועיים אחרי שעלה ארצה). את מינכן 2002 הוא מדרג בראש טבלת הישגיו, ובגדול. התאריך והמיקום - מרחק קילומטר אחד מהביתן בכפר האולימפי שבו החל מסע הרצח של מחבלי "ספטמבר השחור" - הם כמובן האחראים לכך.
(צפו: אחרי הניצחון של אברבוך - ההמנון הישראלי באצטדיון האולימפי במינכן, 30 שנה אחרי טבח הי"א)
ואם שתי העובדות הללו לא חזקות מספיק, בראש הפודיום הוא ניצב כשמצדדיו שני הגרמנים, לארס בורגלינג וטים לובינגר. את האחרון, שנחשב אז לכוכב עולמי, הוא ממש תיעב: "לא ממש הכרתי אותו, אבל הסבירו לי שהוא סלב שהקצין את מעמדו וזילזל בכולם. לכן, כשנתתי קפיצה טובה במיוחד, הייתי מאושר כי הרגשתי שאני הולך לתת לו בראש".
איך הרגשת לפני התחרות?
"שאני מגיע כדי לזכות באליפות אירופה. למרות שלא מעט פיקפקו ביכולות שלי בגלל הישג השנה הבינוני שקבעתי אז, בסך הכול 5.71. המאמן שלי, ואלרי קוגן ז"ל, בחר שאתאמן בדן האג בהולנד, רחוק מכל הרעש, והתברר שהבחירה הזו הכריעה".
באיזה מובן?
"קודם כל, החבר והמתחרה שלי, כריסטיאן טאמינגה ההולנדי, הציע לי להשתמש במוט קשיח, שהוכיח את עצמו. חוץ מזה שכרנו חדר במינכן עם כל המשפחה שלי, כי תמיד העדפתי להמשיך בחיי הרגילים לפני תחרויות. אשתי נטליה הייתה המאסטר שף ובישלה בדיוק מה שהייתי צריך. לנטליה היה חלק עצום בזכייה באליפות אירופה, וגם בזו שבאה אחרי ארבע שנים בגטבורג. הייתי בין שני הראשונים באירופה שזכו בתואר פעמיים ברציפות. כשפרשתי הוחלפתי על ידי רנו לאבילני הצרפתי, שהגדיל את טווח הזכיות הרצופות לארבע, בעולם".
"רציתי לרמוז ללובינגר שזה הערב שלי"
את נטליה הכיר בבית הספר התיכון בעיר אירקוצק בסיביר ("נראה לי שהיינו בני 16"), וכשעלה לארץ הצטרפה אליו. הם מתגוררים בתל אביב ויש להם שלוש בנות - טניה (27), דיילת באל על, דיאנה (19), שהייתה אצנית בנבחרת הנוער והפכה למדריכת אימון גופני בצה"ל, ואנסטסיה (13) שכבר הפכה לדוגמנית מפורסמת. את הזכייה ההיא במינכן הקדיש אלכס לאביו ואלרי, שהיה מאמן נבחרת ברית המועצות באתלטיקה ונפטר חודשיים לפני האליפות, ולאימו סטלינה תבדל"א.
במקצה המוקדם במינכן התוצאה שלך הייתה חלשה מאוד.
"נכון, עברתי 5.45, ובגלל שלא היו מספיק מתחרים, הפסיקו את המוקדמות והעלו גם אותי לגמר".
את מינכן 2002 הוא מדרג בראש טבלת הישגיו, ובגדול. התאריך והמיקום - מרחק קילומטר אחד מהביתן בכפר האולימפי שבו החל מסע הרצח של מחבלי "ספטמבר השחור" - הם כמובן האחראים לכך
המאמן הקשוח שלך, קוגן, בטח ירד עליך.
"תתפלא, דווקא לא. הוא אמר שבסך הכול עשיתי תנועות טובות, ומה שהייתי צריך זה להשתמש חזק יותר במוט. אגב, כשהגעתי למינכן השיא האישי והישראלי שלי היה 5.91, כלומר ידעתי שאני יכול לעשות את זה".
ומתי הרגשת במינכן שזה הערב שלך?
"כשעברתי 5.71. לקחתי את המוט החזק, הרגשתי שקפצתי מעולה, והבנתי שאם אמשיך ככה אנצח. עוד בירידה למזרן סימנתי עם שתי אצבעות, וזה היה הצילום שהופיע בעיתונים. רציתי לרמוז ללובינגר שזה הערב שלי, לא שלו".
מאות הישראלים שישבו אז ביציע, ביניהם אסתר רוט שחמורוב שהכירה היטב את הכפר האולימפי ומקומו בהיסטוריה, דחפו אותו בהתלהבות. "יש מצבים שבהם הרבה יותר מהתוצאה, העיקר הוא המשמעות", מספרת מלכת הספורט הישראלי. "מבחוץ, כצופה, הרגשתי את ההיסטוריה בכל קפיצה מוצלחת של אלכס. כל הזמן זכרתי שזה קורה על אדמת גרמניה. בתי מיכל, שהיא מוזיקאית, הגיעה איתי במיוחד למעמד ההוא, וחיברה שיר על י"א החללים. לקראת הטקס שקיימה שם המשלחת הישראלית, היא הוסיפה קטע על הרוח של אלכס והנחת ממנו באליפות הזו. זה היה מרגש".
על ההישג עצמו מוסיפה רוט שחמורוב: "ההופעה במינכן הייתה כרטיס הכניסה של אברבוך לציבוריות הישראלית. הוא הרגיש מה שלא חווה קודם ולא היה מרגיש בשום מדינה אחרת. עם שלם עמד מאחוריו והוקיר אותו. זה היה דו כיווני, כי אלכס הרגיש חלק מהעם. זו הייתה, לדעתי, הנקודה שבה הוא הפך לישראלי ממש, לא רק ישראלי של תחרויות. כשהרגיש שהעם אוהב אותו, הוא התאהב במדינה החדשה שלו".
אברבוך מאשר: "שנתיים אחרי שעליתי כבר היו לי שתי מדליות באליפויות העולם, אבל המודעות אליי לא הייתה גבוהה. במינכן ממש התחברתי למדינה, אפילו בלי שציפיתי לזה. אחרי התחרות הזו כבר הרגשתי מחובר במאה אחוז, ישראלי אמיתי".
הישראלים ביציעים במינכן הצטרפו לחגיגות?
"ברור, גם בזכותם הריגוש עלה. כשהתעטפתי בדגל המדינה, זו הייתה זו אחת הפעמים היחידות שבאמת בכיתי".
5 צפייה בגלריה
"כשעברתי 5.71. לקחתי את המוט החזק, הרגשתי שקפצתי מעולה, והבנתי שאם אמשיך ככה אנצח". אברבוך
(צילום: עוז מועלם)
"ראש הממשלה שרון ז"ל בירך אותי ברוסית"
במסיבת העיתונאים שאחרי, נשאלת שוב ושוב על ההרגשה של זכייה במרחק קילומטר אחד מהביתן הישראלי ב-1972. כעולה חדש יחסית.
"כן, אחד העיתונאים הישראלים סיפר לי על הטרגדיה בפירוט, כדי שאוכל לדייק".
איך קיבלו את הנצחון שלך שני הגרמנים שעמדו מתחתיך על הפודיום?
"לובינגר אמר: 'אם אתם מתכוונים לקיים מסיבת עיתונאים פרטית לאלכס, אז אנחנו לא נשארים כאן'. בסוף הוא נשאר יחד עם בורגלינג, וענה לשאלות בחוסר רצון. אני פירשתי את זה שאלוף גרמניה מסרב להשלים עם ההפסד לאלוף ישראל. בכלל, העובדה שהקדמתי את הגרמנים החזקים והפייבוריטים, הגדילה עוד יותר את הסיפור".
היו טלפונים מראשי המדינה?
"שר החוץ דאז שמעון פרס ז"ל צילצל כשהייתי עדיין במנהרה והתכוננתי לבדיקות סמים. הוא כמעט לא שמע אותי. הכי מפתיע היה אריאל שרון ז"ל, הצבר האולטימטיבי, ראש הממשלה באותו זמן, שפנה אליי והמשיך בשיחה ארוכה ברוסית".
עשית משהו מיוחד למחרת בבוקר?
"עשיתי קרחת כמו שהבטחתי לטאמינגה, אם אזכה בזהב".
5 צפייה בגלריה
"ההופעה במינכן הייתה כרטיס הכניסה של אברבוך לציבוריות הישראלית. הוא הרגיש מה שלא חווה קודם ולא היה מרגיש בשום מדינה אחרת". אסתר רוט שחמורוב
(צילום: עוז מועלם)
איך הייתה קבלת הפנים בנתב"ג?
"היו הרבה אנשים ששאלו איך הם יכולים לעזור לי. שמעון מזרחי ומכבי תל אביב בכדורסל סידרו לי מכונית מפוארת. הוא אמר אז ש'צריכים לסדר את הבחור'. אלו היו ימים טובים, שאנשים היו עוצרים אותי ברחוב ושואלים אם אני צריך עזרה".
ובכל זאת, משהו התפספס.
"שתי חברות החתימו אותי על חוזים ארוכים, ושתיהן לא מימשו אותם. אחד מהם היה עם חברת בנייה, שדרשה ממני לקפוץ במוט באחד האירועים שהם אירגנו לעובדי החברה. כלומר שבאמצע המסיבה אקפוץ. לא הייתי מסוגל להשלים עם קפיצות ראווה לצרכי בידור".
התפרסמת אחר כך בתוכנית נינג'ה ישראל.
"זו הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בתחרות מאז שפרשתי, והאדרנלין חזר לזרום".
מה הכי היית רוצה שיהיה בספורט הישראלי, ואין עכשיו?
"ספורט. אני מתכוון לממשלה, שצריכה לתת לספורט את הכבוד שמגיע לו. ראיתם מה קרה בארץ בזמן האולימפיאדה, איך הספורט שימח את התושבים. אתם לא רוצים עוד פעם לשמוח ככה?"
