צפו במפגש ש יסעור ואשרם
(סנטרל הפקות)
האלופה האולימפית הראשונה של ישראל לינוי אשרם ואלוף העולם הפראלימפי בטאקוונדו אסף יסעור הגיעו אתמול לוועידת "האנשים של המדינה" של "ידיעות אחרונות" ו-ynet ודיברו על הכל בפסגה ספורטיבית מיוחדת.
מי שסיפקה ציטוט מפתיע הייתה המתעמלת האמנותית, מדליסטית הזהב מאולימפיאדת טוקיו האחרונה. אשרם סיפרה כי היא מבינה את הסיבה שגרמה לאחיות המתעמלות דינה וארינה אברינה, יריבותיה המרות, להשתתף במצעד התמיכה השנוי במחלוקת בצבא רוסיה ובוולדימיר פוטין. כל זאת כשעל חולצתן האות Z המזוהה עם הכוחות הרוסיים שפלשו לאוקראינה. הצעד שלהן עורר ביקורת, אבל אשרם הצהירה: "ברור שאם המדינה שלי הייתה במצב כזה, הייתי תומכת בה".
אשרם דיברה גם על העובדה שהפכה לסלב של ממש ולאחת שמוכרת בכל בית בישראל. "האמת שזו חוויה שלא כל כך ציפיתי לה", הודתה אשרם. "ידעתי שאקבל אהדה, אבל לא ידעתי שזה יהיה כמו עכשיו. אני הולכת ברחוב וכמעט כולם מזהים אותי, כולם יודעים מי אני, אני באמת כמעט לא יכולה ללכת לשום מקום, אבל זה כיף. זה כיף לי לקבל את כל האהדה הזו והאהבה הזו מכולם, שאומרים לי שאני אלופה ושהם גאים במה שעשיתי. זה באמת משמח אותי כי זה מראה לי עד כמה כל העבודה הקשה השתלמה בסוף".
אנחנו ישראלים הרי בסופו של דבר, את מקבלת פניות מיוחדות?
"בקשות לסלפי. לפעמים גם מבקשים ממני סרטוני ברכה".
החיים שלך היו מאוד סגפניים מן הסתם, אנחנו יודעים מה זה להשקיע בהתעמלות אמנותית. הייתה איזו התפרקות אחרי הזכייה בזהב האולימפי בטוקיו?
"האמת שלא - כשאני חושבת על זה עכשיו לא יצא לי כל כך לחגוג את המדליה ואת הזכייה. כי באמת התרוצצתי הרבה מראיון לראיון, לצילומים או לכל מיני אירועים שהזמינו אותי אליהם. לא באמת יצא לי לחגוג אישית. גם ההורים שלי טסו ממש יום אחרי, הם היו צריכים את החופשה הזאת. האירוע היחידי שאני יכולה להגיד שבאמת עוד איכשהו חגגתי היה האירוע שהאיגוד עשה לנו, לי ולארטיום דולגופיאט. הרשיתי לעצמי באמת להשתחרר. הכי חיכיתי לרגע שבו אוכל לנוח קצת ממה שאני עושה כל-כך הרבה שנים".
תספרי על היום שאחרי. איך נראה הסדר יום שלך?
"האמת שהיום שלי היה עמוס ונשאר עמוס. אמנם לקחתי מנוחה של כמעט חודשיים מההתעמלות אבל נכנסתי ישר לעניינים מבחינת לימודים. התחלתי ללמוד תואר ראשון במכללת וינגייט בהוראת ספורט. אז אני באמת בבוקר לומדת כמעט עד אחרי הצהריים ואחרי זה הולכת לאולם ההתעמלות".
יש את העניין של השונות. ואיך החברה מקבלת את זה. הגעת לעולם מאוד מזרח-אירופאי, קראו לך הפנתר השחור. היה קושי לקבל אותך?
"אני כן יכולה להגיד לך שבהתחלה לא כל כך האמינו ולא חשבו שאני אגיע לאיזה הישג או תוצאה, אבל מתחרות לתחרות לאט-לאט הם הבינו שיש פה משהו אחר. לאולימפיאדה באתי במטרה לזכות בארד, זהב לא בא בחשבון. לכן היה מאוד מרגש לזכות בזהב".
יסעור: "בשנים הראשונות של הפציעה, זיהו אותי בתור הילד שהתחשמל"
אסף, נעבור אליך. הסיפור שלך הוא יוצא דופן ומרגש מאין כמוהו. ילד שאיבד את שתי ידיו, החליט לעסוק בספורט והיום אתה אלוף עולם.
"בהתחלה לא חשבתי ולא כיוונתי לספורט מקצועי, אבל הגישה שלי תמיד הייתה לשאוף הכי גבוה. רציתי להיות הכי טוב בעולם במקצוע שאני אבחר להיות בו, ואעשה הכל בשביל זה".
כשאתה הולך ברחוב מה התגובות מהאנשים?
"התגובות השתנו בשנים האחרונות. בשנים הראשונות של הפציעה, זיהו אותי בתור הילד שהתחשמל. היום אומרים לי: 'אתה הילד שזכה לפני חודשיים באליפות העולם'. התגובות מטורפות ומחממות את הלב. לא ציפיתי שזה יהיה בסדר גודל כזה. ממש ממש מרגש".
אתה אומר שאתה לא משדר נכות, תן לנו את הטיפ לכל אחד מאיתנו - איך לוקחים את עצמנו וממנפים, מהמקום הכי נמוך שיכול להיות לפסגות עולמיות?
"אני מאמין שבכל אחד ואחד מאיתנו יש את הכוח הקטן הזה של לקום בבוקר ולהאמין באמת שכל מה שנרצה נשיג - מהפציעה, מלשכב בביה"ח על המיטה אחרי ניתוח, לא מדמיינים כל כך הרבה קדימה אבל זה התחיל בצעדים קטנים. בוא נצליח לשתות מכוס מים ואז גם בתוך הספורט - בוא נגיע לאימון הראשון, הבעיטה הראשונה הקרב הראשון, זה צעדים קטנים ולהאמין שזה יקרה".
עוד שנתיים אולימפיאדת פריז. אנחנו נראה את לינוי אשרם שם?
"האמת, עוד לא קיבלתי החלטה. יש עוד זמן. גם שנה תספיק לי כדי להיות מוכנה לאולימפיאדה. הגוף שלי צריך לנוח, עברתי דרך לא פשוטה בכלל. אני צריכה לחשוב על זה".
אסף, יש לך אולי שאלה ללינוי?
יסעור: "מה ששאלת אותי אני אשאל אותה - יש לך טיפ בשבילי לקראת פריז?"
אשרם: "שמעתי את הסיפור שלך והוא כל כך מרגש ונותן השראה ואני חושבת שכל טיפ שאני אגיד די חווית ועברת אותו. ועדיין, זה בעיקר כל הזמן להישאר נחוש ולהציב לעצמך מטרה שאתה רוצה להגיע אליה. יצאתי לי לראות את התחרות הפראלימפית - זה מדהים. אם אתה מאמין, אין גבולות. אין קיר שלא תוכל לשבור".
