ההחלטה של רוג'ר פדרר להודיע על פרישה בהקלטת אודיו, לא וידאו, הייתה כל כך רוג'ר פדרר. מינימום דרמה מכוונת, ועדיין, ואולי דווקא בגלל, מאוד מרגשת. יש ספורטאים שהפרישה שלהם לא רק צפויה, היא אפילו מגיעה באיחור של כמה שנים, ובכל זאת, כשזה קורה, הלב נשבר. פדרר הוא כזה.
בשנת 2001 ניצח ילד שווייצרי בן 19, עם זנב סוס ואישיות שנראתה אז מלהיבה כמו צבע מתייבש על הקיר, את פיט סמפראס - פדרר של שנות ה-90 - בשמינית גמר ווימבלדון. מי שראה את המשחק ההוא זוכר עד היום את הנשימה נעצרת שוב ושוב עם כל חבטה של פדרר. הוא גרם לאיש שהיה בימים ההם תשובת הקונצנזוס לשאלה המעצבנת "מי הטניסאי הגדול בהיסטוריה" להיראות שייך, כבר בגיל 29, להיסטוריה.
זה היה המפגש היחיד אי פעם בין פדרר לסמפראס, ועם השנים הסמליות שלו רק גדלה. הייתה תקופה שבה הפער בין פדרר לצמרת הטניס העולמית היה כה גדול, שאי אפשר היה לא לתהות האם הוא באמת שחקן כזה עצום או שהיריבים כל כך חלשים. כשפיט סמפראס שלט בטניס במשך כמעט עשור, הוא עשה את זה מול יריבים שנעו מאיבן לנדל דרך בוריס בקר דרך סטפן אדברג ועד אנדרה אגאסי. במשך לא מעט שנים, היריבים של פדרר לא באו מהליגה הזו. עד שהם כן.
רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ' נתנו פרופורציות אמיתיות לגדולה של פדרר. הם הפכו אותו לבן אנוש, כזה שלפעמים הלחץ כן עובד עליו, כזה שאפילו לגוף שלו יש גבולות, כבר לא בחירה אוטומטית לתואר "הגדול אי פעם". ומאידך, הם עזרו לו להסיר כל ספק לגבי גדולתו האמיתית. לפעמים הפסיד להם, לפעמים ניצח אותם, ובכל מקרה, תמיד ענק בין ענקים.
בפרופיל המדיה החברתית של פדרר כתוב רק "שחקן טניס מקצועני". ובסופו של דבר, בעוד שנים רבות, לא יהיו אלה 20 הגראנד סלאמים או השנים הארוכות במקום הראשון בעולם שיזכרו מרוג'ר פדרר. זו תהיה הצורה בה הוא שיחק את המשחק הנפלא הזה. אם יש דבר כזה "מגע אלוהי", רוג'ר פדרר הרגיש אותו.
לא היה עוד טניסאי שגרם למשחק להיראות כל כך קל. כל חבטה שלו היתה נקייה וחלקה. היו לו רגלי איילה שהגיעו לכל מקום וריאות שאף פעם לא נתפסו מתנשפות אחרי נקודה. מאחורי חזות השען השווייצרי חסר הדאגות היה לב אמיץ; היה לו כבוד עצום למשחק, להיסטוריה ולאנשים שעל כתפיהם הוא עמד; והייתה לו גם הבנה של האחריות הספיידרמנית שמגיעה עם הכוח הגדול. הטניס לא ראה ציפור רבת יופי כזאת. ספק אם יראה. וכל מי שזכה לחיות בתקופת רוג'ר פדרר הטניסאי צריך לדלג עכשיו על כל ויכוחי הסרק, וסתם לשבת לראות קליפים שלו מלחין טניס.
