השטיח האדום הנוצץ של פסטיבל הקולנוע של ברלין ה-73 שנערך לפני מספר שבועות, המה ורחש סטאריות וכוכבים רבים. אבל את ההצגה גנב דווקא ספורטאי עבר שפרש כבר ב-1999, אבל לא מפסיק לייצר כותרות: בוריס בקר, כוכב טניס הגרמני השנוי במחלוקת, שביקורו משך את תשומת לב התקשורת, המקומית והבינלאומית כאחד.
בקר התייצב בפסטיבל לכבוד הבכורה החגיגית של מיני-סדרה תיעודית בשם: "בום! בום! העולם נגד בוריס בקר" (Boom! Boom! The World vs. Boris Becker) המשחזרת את הקריירה המפוארת (49 תארים, הזוכה הצעיר ביותר בתולדות טורניר ווימבלדון - בגיל 17 ו-7 חודשים), חייו הסוערים, השערוריות וההסתבכות הכלכלית והפלילית. שם הסדרה מתכתב עם הכינוי שדבק בו – 'בום בום בקר', בזכות חבטות הפתיחה והטניס העוצמתי שלו – וגם מרמז על הדרמות בחייו.
תזכורת: ב-1991 דורג בקר במקום הראשון בעולם, וזכה במהלך השנים בשישה תארי גרנד סלאם (שלושה בווימבלדון, שניים באוסטרליה ואחד בארה"ב) ובמדליית זהב אולימפית (משחקי הזוגות ברצלונה 1992). ב-1999 הוא פרש מטניס וכספי הזכייה שלו מהטורנירים השונים הוערכו בכ-25 מיליון דולר (זאת מעבר לחוזי פרסום שונים). מאז הוא עבד בין היתר כפרשן טניס וניהל אורח חיים ראוותני שפירנס לא מעט צהובונים. ב-2017 הוכרז בקר כפושט רגל אחרי שחובותיו הסתכמו ב-50 מיליון ליש"ט. שלטונות בריטניה העמידו אותו לדין בשל הסתרת 2.5 מיליון ליש"ט של נכסים והלוואות, כדי להתחמק מתשלום החובות בהליך ההכרזה עליו כפושט רגל.
במשפטו, בקר, סיפר למושבעים ש-40 מיליון הליש"ט בהם זכה במהלך הקריירה התאיידו בשל הסכם גירושין יקר מברברה - אשתו הראשונה ואם שני בניו, תשלומי מזונות וסגנון חיים פזרני: חופשות באיביזה, ארוחות יקרות, סיגרים, וויסקי ונדיבות מוגזמת. בנוסף, נטען שטניסאי העבר היה מוקף באותן שנים במנהלים גרועים שנתנו לו עצות גרועות, סיבכו אותו בהשקעות כושלות והחמירו את מצבו. בגרמניה מולדתו הוא הפך מאגדה לבדיחה ובית המשפט הרשיע אותו בארבע עבירות של מרמה, וגזר עליו מאסר של שנתיים וחצי.
אלופי עולם הם לא אנשים כמו כולם
בדצמבר האחרון, בקר בן ה-55 שוחרר מהכלא בבריטניה וגורש לגרמניה אחרי שריצה שמונה חודשי מאסר מתוך כל התקופה שגזרו עליו השופטים. חודשיים אחרי שיצא מהכלא הוא כבר הגיע לפסטיבל ברלין, ובמסיבת העיתונאים בה נכחתי הוא דיבר בכנות רבה על התקופה הקשה שחווה. "במובן מסוים חיי כטניסאי הכינו אותי לתקופה שביליתי בכלא, כי הדבר היחיד שמציל אותך על המגרש בגמר בווימבלדון אלה כוחות הנפש", התוודה בקר. "במשחק הגמר, אתה מפחד ומכבד את היריב שלך ולא יודע איך יילך המשחק. החיים בכלא במובן מסוים דומים, כי אתה אף פעם לא יודע מה מצפה לך מחר, מעבר לפינה. בכלל, הטניס עזר לי להתכונן לחיים שאחרי - כל מה שאנחנו מחליטים לעשות מתחיל בראש ובגישה".
בכלל, למרות מצבו הלא נעים, בקר נראה במצב רוח מפויס והתעקש לטעון שהוא חש בטוב ושלם עם חייו. "כן היו עליות ומורדות - אבל בסך הכול אני עדיין יושב פה ואני בסדר. אני האדם האחרון שיכול להתלונן על החיים שלו. אני בן 55 ואני גאה מאוד בדברים שעשיתי לאורך חיי. האם עשיתי טעויות? כמובן שכן. כולם עושים טעויות – תרימו בבקשה את היד אם לא. במקרה שלי הטעויות הללו דווחו לעולם כולו, זה ההבדל היחיד. תראו, קשה מאוד לנצח בווימבלדון בגיל 17 אתה צריך להיות קצת משוגע, להיות קצת על הקצה, לחצות את הגבול - אתה חייב לעשות דברים שאף אחד אחר לא עשה בעבר, כדי להגיע להישגים שאף אחד אחר לא הגיע אליהם. מצפים מאלופי עולם להיות כמו כולם, אבל האמת היא שאנחנו שונים - אחרת לא היינו טובים יותר. במקרה שלי ספציפית, לחיות חיים רגילים, זה היה משהו כמעט בלתי אפשרי".
במהלך הראיון בקר מרבה להשתמש בדימויים מעולם הטניס. "ברגע שהיה בידי מחבט וכדור לא הייתי צריך אף אחד. בלב אני טניסאי, וכשהמצב היה קשה, בדרך כלל רק השתפרתי. לא פחדתי משובר שוויון או ממשחק גמר, אבל בחיים האמיתיים הגישה הזו בעייתית לפעמים. לא פעם דברים השתבשו ושילמתי עליהם מחיר כבד. הייתי טניסאי מקצועי במשך 17 שנה, אבל פרשתי בגיל 32, כך שאני כבר 23 שנים אזרח העולם. לקח לי זמן להתבגר, להתחיל לשלוט בחיים שלי. בזכות מה שקרה היום אני אדם טוב, בתקווה גם חכם יותר, וקצת יותר צנוע משהייתי פעם".
צלבו אותי, בעיקר הגרמנים
במיני-סדרה "בום! בום! העולם נגד בוריס בקר", שעולה לשידור ביום שישי באפל טיוי פלוס, בקר נחשף ומפגין אומץ וכנות. "אני מקווה שבזכות הפרויקט הזה, כולכם תזכו לראות צד אחר בבחור המפורסם שיושב כאן מולכם", הסביר בראיון. "ניסיתי להיות כן, אותנטי ואמיתי כמה שאפשר. בחיי היו לי חולשות וגם רגעים אפלים ואני חושב שהמיני-סדרה מראה אותם".
בין היתר בקר מדבר על השימוש הרב שעשה בכדורי שינה במהלך הקריירה הספורטיבית: "החיים כ'מכונת ניצחון' בתחום הטניס קשים הרבה יותר משהם נראים. כל שבוע אנחנו מגיעים לעיר אחרת, למדינה אחרת, ליבשת אחרת - ואז אנחנו צריכים לתפקד. לכל שחקן יש צורה אחרת להתמודד עם הציפיות, הלחץ והצורך כל הזמן לנצח - כי אם אני לא זכיתי, צלבו אותי, בעיקר הגרמנים. אז במצב כזה, האם אתה יכול לישון כל הזמן? לא. האם יש דרכים להירדם בדרכים נכונות וכאלה שפחות? כן. במבט לאחור, ההחלטה השגויה שלי בזמנו הייתה לקחת כדורי שינה. האם זה משהו נפוץ בקרב ספורטאים? מבלי שאני חושף פה איזה סוד, לדעתי התשובה היא כן. חלקם עושים דברים גרועים מזה".
מקנרו, ג'וקוביץ' והיכולת לספר סיפור
הסדרה בוימה על-ידי אלכס גיבני, יוצר פורה של סרטי תעודה מדוברים, שבין היתר חתום על "השקר של ארמסטרונג" שעסק בשערוריית הסמים של אלוף מרוצי האופניים. "אני מעריץ גדול של בוריס וצפיתי בו עוד בימיו כטניסאי, וגם הייתי מקשיב לפרשנות שלו ב-BBC", סיפר גיבני, באותה מסיבת עיתונאים. "ולכן שפנו לי לעשות מיני-סדרה על בוריס נעתרתי ברצון ואף התרגשתי. מבחינתי כיוצר, אחד הכישרונות האדירים שיש לבוריס - בניגוד לספורטאים מדהימים אחרים - הוא היכולת שלו לספר סיפור, ובעיניי זה מלהיב. העבודה על הפרויקט התחילה עוד לפני שבוריס בכלל נשלח לכלא. ואז אחרי שזה קרה, העבודה שלי הייתה להבין את הרגע הזה של ׳בוריס הולך לכלא׳ ואיך זה מתחבר לילד בן ה-17 שזכה בווימבלדון".
גיבני הצליח להשיג ראיונות עם מיטב הטניסאים שפעלו בתקופתו של בקר וחלק נחשבו ליריביו המושבעים. רשימה חלקית: ביורן בורג, ג'ון מקנרו, מייקל שטיך, יוהאן קריאק ומאטס וילאנדר. "אני לא מכיר אף סרט ספורט אחר, שיש בו כל כך הרבה כוכבי עבר, שמגיעים ונותנים מזמנם", התגאה בקר. "חלק מהראיונות נעשו כשהייתי כלוא, כך שלא הייתי מעורב".
"בום! בום! העולם נגד בוריס בקר" עוסקת בין היתר בקשר המיוחד שנוצר בין כוכב העבר לבין הטניסאי הסרבי נובאק ג'וקוביץ', שזכה ב-22 תארי גראנד סלאם ובעיני רבים נחשב לגדול בכל הזמנים. בשנים 2013-2016 שימש בקר מאמנו של ג'וקוביץ' ועל התקופה הזו הוא סיפר: "הייתה לנו מערכת יחסים מקצועית וגם כשנפרדו דרכינו, תמיד נשארנו קרובים. נובאק ג'וקוביץ הפך לחבר משפחה. וכשהייתי בכלא, הוא תמך בי ובמשפחה שלי לאורך כל התקופה הזאת. את הגמר בווימבלדון בו הוא זכה ראיתי כבר מהכלא והתחלתי לבכות כשהוא ניצח".
למרבה הצער, בקר לא משחק כיום טניס, אפילו לא כתחביב. "הלוואי שהייתי יכול לומר שאני עדיין משחק, אבל הצורה שבה שיחקתי טניס הייתה מאוד פיזית, מה שאומר שהיו לי הרבה פציעות. אני לא אלאה אותך בסיפורים על כמה חלקים בגוף שלי הוחלפו, כך שאני לא יכול לקפוץ כמו שיכולתי פעם ואין לי את הכוחות שהיו לי אז. אני עדיין מאוד אוהב טניס ולפעמים אני עוזר באימונים של הנבחרת הגרמנית בגביע דייויס. אגב, כמה משחקני הנבחרת רוצים לשחק איתי קצת ותמיד אני אומר להם: 'אל תשחקו מולי, תשחקו איתי, כדי שאוכל לחבוט בכדור חזרה. אם אתם רוצים לגרום לי לרוץ, המשחק יגמר מהר, אבל אם תחבטו למרכז המגרש, אוכל להחזיר לכם את הכדור'".