הקיץ שוב תתקיים שוב בישראל המכביה, בפעם ה־21, עם ספורטאים יהודים מ־80 מדינות. לפעמים המארגנים מנסים להתהדר בכך שמבחינת הגודל מדובר במפעל הספורטיבי מספר 2 בעולם, אחרי האולימפיאדה, מה שאני משאיר לכם לשפוט בעצמכם, אבל ברור שאין מפעל ספורטיבי יהודי גדול יותר בעולם. ישנם אנשים שבכלל לא מקשרים בין מרכז מכבי לשמה של המכבייה, אבל זה חשוב בהקשר של הכתבה – כי למרות שזו התחרות היחידה ששרדה ומיצבה את עצמה כ"אולימפיאדה היהודית", שאר מרכזי הספורט בארץ ניסו לתת לה פייט במשך תקופה ארוכה, הצליחו בדרכם אבל נכשלו בכך שנמחקו כמעט לחלוטין מהתודעה ההיסטורית.
תופתעו, אבל כינוס הפועל החזיק מעמד עד 1995. היו שנים בהן הוא סיפק תחרות רצינית למכבייה, עד שלפני 27 שנה המסך ירד בסיום "פסטיבל ספורט הפועל" שגמר את הסיפור. כל עוד ההסתדרות ומועצות הפועלים אישרו תקציבים לא היו בעיות, אבל ברגע שהקופות האלה כבר לא עמדו במעמסה הספורטיבית, הכל קרס. המפעל נערך לראשונה בישראל ב־1928, אבל עם השנים לא הצליח לנפק את אותו הזוהר היחסי של המכבייה והתקשה להחזיק את עצמו מבחינה כספית. היתרון היחסי של כינוסי הפועל היה גם עקב האכילס שהוביל לסיום דרכם: מעבר לתחרויות הרגילות בענפים השונים, המארגנים נהגו להזמין שורה של ספורטאים מהבולטים ביותר, כולל אלופים אולימפיים ואלופי עולם. זה הכניס אותם לסחרור של הוצאות, גרם לגרעונות של מיליונים והקופה ההסתדרותית פשוט התרוקנה. יכול להיות שהנוהג הזה גם השפיע על עתיד המפעל מבחינת המסורת, בגלל שבמכבייה דאגו להדגיש תמיד את הנקודה היהודית, הציונית, בזמן שמשכו ספורטאים מסניפי מכבי ברחבי תבל.
ב־1928, בכינוס הראשון של הפועל שהקדים ב־4 שנים את המכבייה הראשונה, האירוע היה מצומצם יחסית ולא בינלאומי – 780 ספורטאים, נציגי 18 סניפים מקומיים. זה החל במצעד הספורטאים שהתכנסו ברחוב אלנבי, והלכו למגרש שבגבול שכונת מכבי (ליד יפו), שם העבירו נציגי מועצת הפועלים את הדגל האדום. התחרויות הספורטיביות נערכו בהתעמלות, אתלטיקה, כדוריד וכדורגל, ג'ו־ג'יטסו ואופנחים. ת"א כולה לבשה אז חג, וברחבי העיר אנשים רקדו במשך יומיים עד לשעות הקטנות של הלילה. בכינוס הרביעי ב־1935 התהלוכה בוטלה מאחר שהשלטונות הבריטיים אסרו על קיומה, אבל נבחרת הצבא הבריטי השתתפה בטורניר הכדורגל היוקרתי לצד נבחרות הפועל ומכבי.
החיזור הזר התחיל להגיע ב־1952, הכינוס הראשון לאור הקמת המדינה. אמנם הם התחרו מחוץ למסגרת הרשמית, אך ספורטאי העל הזרים עוררו התעניינות עצמו – ותאמינו או לא, רוב ההתאחדויות הבינלאומיות אפילו שילבו את כינוסי הפועל בלו"ז שלהן כדי שהמתחרים יהיו פנויים להגיע לישראל. הענפים השונים היו מרתקים: במוקד הכינוס השישי ב־1956 נערך מרוץ אופני כביש בן שישה ימים מדן לבאר־שבע, בעוד קבוצה מאורוגוואי ניצחה את נבחרת הפועל 1:2 באצטדיון ר"ג לעיני נשיא המדינה יצחק בן־צבי ועוד שורה של אח"מים. בכינוס עצמו נטלו חלק לא פחות מ־16 אלף משתתפים. לכינוס השביעי ב־1961 כבר הגיעו 300 ספורטאים זרים ברמה גבוהה, ולראשונה נקבע בישראל שיא עולם – המשקולן האמריקאי יצחק ברגר (עד 60 ק"ג) דחק 148.5 ק"ג. מדליסטית הכסף מאולימפיאדת רומא 1960 במשחה ל־400 מ' חופשי, השבדית יאנה סדרקוויסט, קבעה פה שני שיאים אירופיים. בכינוס השמיני ב־1966 נטלה חלק האלופה האולימפית המכהנת בקפיצה לגובה, הרומנייה יולנדה בלאש, ובמוקד הכינוס התשיעי ב־1971 עמד הקנייתי קיפצ'וגה קיינו, ששלוש שנים לפני כן זכה במדליית הזהב בריצת 1,500 מ' באולימפיאדת טוקיו.
בכינוס ה־12 ב־1983, שעמד בסימן 60 שנות הפועל, נערכו 5 אליפויות עולם בספורט הפועלים – התעמלות, כדוריד, כדורעף, טניס וכדורמים, בעוד תחרויות האתלטיקה חנכו את האצטדיון בהדר יוסף, אבל זו הייתה תחילת הסוף. גירעון של 10 מיליון שקלים הצטבר, וב־1981, 1991 ו־1995 הכינוסים נערכו בצמצום בעקבות הקשיים הכספיים. סמנכ"ל מרכז הפועל, עודד נחמן: "לא הייתי מעורב בארגון הכינוס האחרון. ההוצאות הגבוהות גרמו לסיום המפעל, בין היתר של מפעלי התרבות וההופעה של דיאנה רוס".
כפי שאתם מתארים לעצמכם, במדינה בה מרכזי הספורט תפסו כוח משמעותי מכבי והפועל לא היו לבד. גם מרכזי הספורט הקטנים יותר, אליצור ובית"ר, ניסו להרים ארועים מדי 4 שנים פחות או יותר – אליצוריה ובית"ריה – אבל הבינו מהר מאוד כי לא יוכלו לממן את ההרפתקה הזו. נציגים של אליצור אף נסעו בזמנו לאוסטרליה (מה רע בטיול לשם?) כדי לגייס ספורטאים שיגיעו ולהתרים כספים, אבל נכשלו בגדול.
פורסם לראשונה: 07:46, 06.06.22
