לאחרונה דובר רבות בתקשורת על ספורטאים שונים שחוו קושי יום-יומי לא רק מבחינה פיזית, אלא גם מנטלית. ההשפעות של קושי זה התבטאו בביצועים הגופניים ואף במצב הנפשי. בקיץ, שמענו רבות על המתעמלת האולימפית סימון ביילס בזמן השתתפותה באולימפיאדת טוקיו 2020, ובחודש האחרון על ורד בוסקילה, השייטת האולימפית, המופיעה ב"הישרדות VIP". שתיהן סיפרו על היחס הנוקשה באימונים המפרכים, על המשמעת הקשה מאוד ועל ההשפעות של יחס זה בתפקוד היום-יומי.
חלק אינטגרלי מהאימונים קשור ביחס ישיר להתנהגות של הדמות הסמכותית. בקרב ילדים, כמובן שמדובר במורה לחינוך גופני, ובקרב ספורטאים ילדים ומבוגרים מדובר במאמן. למורים ולמאמנים יש השפעה על המצב הגופני של הילדים, והוא משפיע גם על המצב הרגשי והמצב הנפשי. לרוב, הקשר הזה הוא טוב וחיובי, וגורם לילדים ולספורטאים להגיע להישגים שסביר להניח שלא היו מגיעים אליהם ללא המאמן. למרות זאת, ישנם מקרים בהם המורה או המאמן יכולים לגרום נזק.
אחת המקרים האפשריים בקרב מורים הוא הצבת דרישות גבוהות וקשות עבור התלמידים, ויתרה מזאת, לא מתאימות עבורם. כתוצאה מכך, הדרישות גורמות לתלמידים לוותר מראש על ההשתתפות ועל הביצוע, ובנוסף לכך להימנע מפעילות גופנית לאורך זמן. עבור מאמנים ומתאמנים. היחסים יכולים להגיע למצבים לא נעימים ברמה האישית, וגם ברמה המקצועית בכך שיתבטאו במצב אחר הנקרא “אימון יתר”. אגב, גם חובבנים שרוצים להגיע לתוצאות מהירות ללא תוכנית אימון מסודרת עלולים למצוא את עצמם במצב זה.
אימון יתר מוגדר כהצטברות של אימונים ו/או מתח אימונים, שמובילים לירידה ארוכת טווח ביכולת הביצועים, עם או בלי סימנים ותסמינים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. במילים אחרות, מתאמנים זמן רב או בעצימות גבוהה מאוד, ללא מנוחה מספקת בין אימונים, ולאור זאת המצב הבריאותי של המתאמנים נפגע. הסכנות באימון יתר הן רבות, וכוללות מצבים פיזיים כגון פציעות, עייפות ממושכת, הפרעות שינה, פגיעה בתיאבון, הפרעות אכילה וירידה במשקל. מבחינה הורמונלית עלולה להיטות אי סדירות במחזור החודשי אצל נשים, ועבור גברים פגיעה בפריון. בהקשר הנפשי, מדובר בדיכאונות, ירידה במוטיבציה, חרדות ועצבנות יתר. אי לכך, ההישגים של האימונים יהיו נמוכים יותר והמתאמנים לא יוכלו להשלים את האימונים עד סופם.
במהלך אחת העבודות שלי בתואר השני בחנתי זאת בשטח, והעברתי שאלונים בקרב מספר ספורטאים מתבגרים לגבי מצב "אימון יתר". רובם השיבו שהם מתאמנים מעל שעתיים וחצי מדי יום, ולעתים לא סיימו את האימון או שהביצועים שלהם ירדו במהלכו, וחלקם ציינו שנפצעו. אם היה מדובר בספורטאים בוגרים, הממצאים היו מראים ששעות האימון שלהם מרובות יותר, וסביר להניח שהפציעות היו בהתאם.
על מנת להימנע מאימון יתר, יש לבצע מספר הנחיות והמלצות: ראשית, אמנם זה קשה מאוד, אבל יש לדבר ולשתף במצב האישי את הסביבה שכוללת את המשפחה, החברים וכמובן את המאמנים. שנית, יש להקפיד על היצמדות לתוכנית האימונים, ובמידה שיש קושי בה, להוריד שעות אימון ועומסים. שלישית, להקפיד על יותר שעות שינה על מנת לתת לגוף להתאושש מאימונים, ובנוסף לכך לבצע בדיקות רפואיות שונות כגון בדיקות דם אחת למספר חודשים, במטרה לאתר בעיות אם הן קיימות. במידה שיהיו כאלה, ההמלצה היא להתייעץ בתדירות גבוהה עם אנשי מקצוע כמו תזונאים ופסיכולוגים שיוכלו לטפל במידת הצורך. המלצה אחרת היא לבצע פעילויות גופניות קלות ומהנות בענפים שאינם מהענף הראשי בתקופות שאין בהן תחרויות, ובכך להפיג מעט את הלחצים הגופניים והנפשיים.
לסיכום, כולנו יודעים שפעילות גופנית היא טובה לבריאות שלנו, אבל יש גם צד "אפל" בחלק מהמקרים. במטרה להימנע ממנו יש להתייחס לפעילות הגופנית בהתאמה ספציפית כאשר כל מקרה יהיה לגופו, כי בסופו של דבר צריך להקשיב לגוף שלנו, גם אם זה בניגוד לרצון הסובבים אותנו.
הכותב הוא בוגר תואר שני ממכללת וינגייט, מורה לחינוך גופני בתיכון ומאמן ריצות ארוכות
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
