אוהדי וולפסבורג נגד מכבי ברלין
(צילום: זאב אברהמי)
כשהקברניטים של מכבי ברלין התכוננו למשחק הגביע בין קבוצתם שמשחקת בליגה החמישית בגרמניה, לבין וולפסבורג מהבונדסליגה, הם רק היו צריכים להסתכל בערגה על המשחק הראשון של הקבוצה, אי שם ב־1971, כדי להדוף מעליהם את התחזיות הפסימיות. גרוע יותר מה־15:1 שספגה הקבוצה אז כבר לא יכול להיות.
האופטימיסטים דיברו השבוע על 0:4 לקבוצת עיר הפולקסווגן, הריאליים דיברו על איזה גול כבוד ב־7:1 מכובד. הפעם המשחק נגמר עם 0:6 לוולפסבורג, אבל אז וגם אתמול התוצאה הייתה הרבה פחות חשובה מעצם ההשתתפות. ולכן, לפני המשחק עצמו, בואו נלך קצת אחורה: הגביע הגרמני נולד ב־1935, שנתיים לאחר עליית הנאצים לשלטון, והמשטר כמובן לא איפשר את השתתפותם של יהודים במפעל.
המשחק של מכבי ברלין הוא הפעם הראשונה שקבוצה יהודית משתתפת בגביע הגרמני. עבור כל מי שסובב את המועדון מדובר בהצהרה: בכל זאת הגענו, למרות הכל.
"לא רוצים להתחבא"
המועדון הוא בעצם המשכו של בר־כוכבא, אגודת ספורט שבשנות השיא היו לה 40 אלף חברים עד שנהרסה ב־1938 על ידי הנאצים. למועדון הנוכחי, עם 550 חברים וסניפים גם במינכן ודיסלדורף, יש גם קבוצות כדורעף, כדורסל, התעמלות, טניס ושחמט. אבל גולת הכותרת היא הכדורגל, כשאחרי שהקבוצה הבטיחה עלייה לליגה החמישית, היא זכתה גם בגביע של הליגות הנמוכות במחוז ברלין והבטיחה את השתתפותה בגביע הגרמני.
למרות הזהות היהודית הברורה של המועדון – החולצות מציגות על החזה מגן דוד בולט – בסגל הקבוצה נמנים שחקנים מ־15 מדינות שונות, כולל איראן, ובני כל הדתות. "אנחנו לגמרי שמחים על האינטגרציה שלנו, וגאים לשתף כל שחקן שרוצה לייצג מועדון עם שורשים, זהות ותרבות יהודית", מסביר חבר הוועד מיכאל קובלנץ. פאפא אלפא דיופ (36), שחקן סנגלי מוסלמי שהצטרף כשחקן למועדון ב־2017, משמש גם כאחראי פיתוח של הנוער במועדון ומאמן את הילדים מתחת לגיל עשר. "אין פה שום חשיבות לדת", אומר דיופ, "מה שחשוב הוא שאתה אוהב לבוא לפה לשחק כדורגל ולקבל השראה וכוח מהילדים".
4 צפייה בגלריה
החולצות מציגות על החזה מגן דוד בולט. קפטן מכבי ברלין דורון ברוק
(ANNEGRET HILSE/Reuters)
"אנחנו רוצים להיות אקטיביים גם בנושא של הזהות היהודית", מספר דורון ברוק, קפטן הקבוצה, "אנחנו לא רוצים להתחבא, ואנחנו לא רוצים להיות בפוזיציה של הקורבן. אנחנו רוצים להיות עוד מועדון, וזה חלק מההצלחה". "יש לנו שחקנים מהרבה ארצות, ומהרבה יבשות", אומר המאמן וולפגנג סאנדהאו (69) שבעבר שימש עוזר מאמן בפ.צ. נירנברג ובגלאטסראיי ושלו מיוחסות ההצלחות האחרונות של המועדון, "הדבר הכי חשוב לי פה זה להנהיג קבוצה שהיא משפחה".
עד כמה מכבי ברלין משפחתית ומכילה? אחד השחקנים בקבוצה גאה להציג צמד קעקועים שמעטר כל אחת מרגליו, מעל הברך – המילה 'שלום' בעברית ובערבית.
פסיכואנליטיקאים בטריבונה
עוד לפני שהמשחק מתחיל, ההבדל העצום בין מכבי ברלין לוולפסבורג ניכר כבר בהבדל בין מחנות האוהדים. האוהדים של וולפסבורג באו לחגוג את הפתיחה הרשמית של העונה, הם הניפו דגלים בירוק־לבן, שרו בטירוף, הדליקו אבוקות. מסיבה.
הקהל היהודי של מכבי תלה דגלים נגד אנטישמיות ובעד להט"בים, שר קצת "יאללה, מכבי", והריע כשהשופטת שרקה לפתיחת המשחק והניפה כרטיס צהוב לשחקן וולפסבורג אחרי שתי דקות. ולמי שחסרה לו עוד קצת סימבוליות, שופטת המשחק בין האגודה היהודית למועדון הגרמני היא ד"ר רים חוסיין, רוקחת במקצועה, נולדה בגרמניה, בת להורים פלסטינים.
אבל לא היה שום מקום לטעות. למרות ההרכב הקוסמופוליטי, ולמרות הרצון לשדר שזה רק כדורגל, הלך הרוח היה הלך הרוח התמידי של יהודים בברלין: כמה זמן הרגעים הטובים יחזיקו מעמד. התשובה: שבע דקות. אז נכבש הגול הראשון לרשת של מכבי מרגליו של לוקאס אנמצ'ה. אחרי שתי דקות התוצאה כבר הוכפלה על ידי יונאס וינד.
4 צפייה בגלריה
לא כוחות. שחקן מכבי ברלין טייסון ריכטר מול שחקן וולפסבורג פטריק ווימר
(ANNEGRET HILSE/Reuters)
מי שאי פעם אהד קבוצת תחתית מכיר את ההרגשה: משחק שלם שהוא מעבר בין אופוריה תזזיתית לבין חרדה קיומית, תלוי באיזה צד חוצה הכדור את קו האמצע. דו־קוטביות מטלטלת של 90 דקות. בהבדל אחד: בסיס האוהדים של קבוצת התחתית שייך למעמד הגבוה. ריכוז יציעים אחד נראה כמו כנס של פסיכואנליטיקאים. בדקה ה־28 גול לברלין אחרי קרן. רגע, הוא נפסל בגלל אופסייד. היפרמאניה ודיפרסיה על השנייה. עד שריקת הסיום הספיקה וולפסבורג לכבוש עוד ארבעה שערים (תיאגו תומאש עם צמד, יאניק גרהארד ורידלה באקו) ושתי הקבוצות ירדו מהדשא מרוצות למדי.
"תרופה נגד אנטישמיות"
"אנחנו רוצים לחשוב שמדובר רק בספורט", מסכם האוהד יונה מאייר, "אבל ברור לכולנו במה מדובר. במועדון שהוא המשך של משהו שנכחד על ידי הנאצים. זה מכבי נגד וולפסבורג, קבוצה שמייצגת מפעל תעשייתי ענק בגרמניה שהיה לו חלק במכניזם של השואה והרצח ההמוני, וניצל עובדי כפייה יהודיים. המתקנים שלנו והמגרש נקראים על שם יוליוס הירש, שחקן שייצג את גרמניה ונרצח בשואה, אבל אני נשמע יותר מדי שלילי. המשחק הזה הוא פלא".
"אני חושב שזה פשוט נהדר שהגרלנו אותם", מוסיף דירק ריימן, אוהד וולפסבורג שהגיע עם שלושת ילדיו ואשתו ברכבת במיוחד למשחק, "גם בגלל שזה משחק ראשון שלנו העונה וזה יריב די נוח, אבל גם בגלל שאני רוצה שהילדים שלי יראו את זה, שיש מועדון יהודי בברלין, והוא משחק נגדנו כדורגל כמו שאנחנו משחקים נגד באיירן. שזה לא רק בתיאוריה והיסטוריה, וכתבות בעיתון על אנטישמיות. בשבילי זו התרופה הכי טובה נגד אנטישמיות".
אי אפשר להתחמק מהקונטקסט, אפילו אם מאוד מנסים. אחד ממייסדי המועדון שרד את הגטו וניצל אחרי שהתחבא עם אמו במשך שנתיים במרתף נטול חלונות, לקפטן ברוק קראו פעם "חזיר יהודי", המאמן הקתולי שכעוזר מאמן בגלאטסראיי כרע עם שחקניו בתפילה לכיוון מכה, ועכשיו כותב תוכניות אימון ומערכי משחק בחדר של מועדון יהודי עם גלויה של האפיפיור תלויה על הקיר.
יש שחקנים שהותקפו בפארק בגלל שלבשו את חולצת המועדון, יש שחקן שאיימו עליו שישברו לו את הרגליים בגלל שהוא משחק במועדון יהודי, שחקני קבוצה יריבה ניסו להתקיף אותם עם בקבוקים שבורים, שחקני קבוצה יריבה אחרת הצדיעו להם במועל יד. הם קיבלו הודעות באינסטגרם: "יהודים חרא, אין לכם מה לעשות בגרמניה, לא למדתם מה קרה לכם פה". ואחרי כל זה, בחדר ההלבשה יש נרגילה, ואת הגולים שלהם חוגגים שחקני הקבוצה בשירה קצבית: "משיח, משיח, משיח".
יוליוס הירש, שזכה באליפות גרמניה וייצג את הנבחרת הלאומית שלה לפני שהוקטן להיות יהודי עם טלאי צהוב שגורש ונרצח באושוויץ, לא היה מאמין שהמגרש על שמו מארח את וולפסבורג נגד מכבי. איזה פלא.
