תם עידן בספורט הישראלי: לזמן קצר הייתה לנו אחת הנבחרות הטובות בעולם, נבחרת ההתעמלות האמנותית. כל חמש המופלאות החליטו לפרוש בשיא, בגילים (20־21) שבהם ספורטאים אחרים רק מתחילים את הקריירה. הן היו בעסק הזה בערך מאז שנולדו. הגוף שלהן עמד בתנאי אימון לא אנושיים. כל נפילה ממכשיר משמעותה ריסטארט לאימון. תיאום בכדורגל הוא קשר שבמסירה מצליח לשים חלוץ מול השער. תיאום בהתעמלות זה לזרוק את הסרט עם כף הרגל תוך גלגול, ולקוות שהחברה שלך תתפוס אותו ותספיק למסור את הכדור בקשת גבוהה מספיק. לרגל הפרישה, הנה דירוג הנבחרות הישראליות הטובות ביותר.
5. הג'ודו (2021)
הציפיות ממשלחת הג'ודו באולימפיאדת טוקיו היו עצומות, ההשקעה הכספית הייתה בשיאה. דיברו על שתיים-שלוש מדליות אישיות, אולי אפילו אחת מזהב. אבל אחד־אחת הם נפלו על המזרן. שלא כהרגלה כשמדובר בספורטאים אולימפיים, תקשורת הספורט ביקרה בלי רחמים – ובצדק. אבל ענף הג'ודו אוהב להמציא פורמטים כאילו הוא מגיע להציג בתוכנית "הכרישים", והפעם: תחרות קבוצתית אולימפית ראשונה. נבחרת ישראל הייתה רוצה לארוז ולעוף משם, אבל חבל לבזבז כזה עומק. אין לדעת מה נאמר לג'ודאים לפני התחרות, אבל הם יצאו כדי להילחם כמו נמרים, היה חסר רק "איי אוף דה טייגר" ברקע. ברגע האחרון זה נגמר במדליית ארד ושאגת אריה של פיטר פלצ'יק, שאפשר לשמוע עד היום.
4. הכדורגל (1970)
גם אנשים שנולדו הרבה אחרי 1970 מתגעגעים לנבחרת הזאת. היא מעלה רגש עז ונוסטלגי שגורם לצמרמורות בכל הגוף. כל אזכור של צמד המילים "מקסיקו 70" זורק את אוהד הכדורגל הישראלי לימי ילדותו, כמו מבקר המסעדה בסרט "רטטוי" אחרי טעימה מהתבשיל. ההישג של הנבחרת של עמנואל שפר כנראה לא ישוחזר לעולם. היא כל מה שהכדורגל הישראלי לא יהיה: חרוצה, עקשנית, ווינרית – וכמובן בעלת כושר משחק ל־90 דקות. שפר הבין את המנטליות של הענף יותר טוב מכל פסיכולוג, ומסקנותיו נותרו רלוונטיות. הרגע הגדול היה כמובן השער של מוטל'ה שפיגלר מול שוודיה, אבל הוא בא אחרי מסע של יזע ודמעות. כבר לא מייצרים זיכרונות כאלה.
3. הטניס (2009)
אנדי רם ויוני ארליך לא ידעו מה לעשות: להיכנס להלם? לבכות? לקפוץ משמחה? מה קורה שם? התוצאה מראה: ישראל 3 – רוסיה 0, ברבע גמר גביע דייויס. הישג שנבנה בתהליך של שנתיים, כולל ניצחון הרואי של דודי סלע על פרננדו גונסאלס הצ'יליאני (6 בעולם) לעיני 4,500 אוהדים שהצטופפו ברמה"ש. נחזור ליד אליהו המלא ב־2009: הראל לוי וסלע מנצחים ביחידים, ואנדיוני סוגרים עניין מול האימפריה הרוסית. נבחרת מתוחכמת, שבאה כאנדרדוג ומפתיעה כמו ארגון גרילה. אוהדי הטניס התנפלו על הכרטיסים כאילו מדובר בפיצרייה אחרי יום כיפור. הלהט לראות הצלחה הפך לנבואה שמגשימה את עצמה. עד היום, הרעב לטניס כאן עצום.
2. הכדורסל (1979)
זה קרה במפץ הגדול של הכדורסל הישראלי, בין הזכייה הראשונה של מכבי ת"א באליפות אירופה (1977) לזכייה השנייה שלה (1981). באמצע טרפת הכדורסל. עם רלף קליין, אלכס פרגוסון של הכדורסל, מוטי ארואסטי, בועז ינאי ומעל כולם מ.י.ק.י ברקוביץ', שאפילו מייקל ג'ורדן החמיא לו. לכמה ימים ב־1979 המדינה נעצרה לחלוטין כדי לעקוב אחרי אליפות אירופה, אמנים ביטלו הופעות, לא היו אוטובוסים, ערוץ 1 שלח צוות חירום לטורינו כדי לארגן שידור חי בצבע לגמר שבו ישראל הפסידה לברית המועצות הגדולה. לפני כן, היו שם ניצחונות בלתי נתפסים על ספרד, צ'כוסלובקיה ואלופת העולם יוגוסלביה. זה היה מבוא לשנות ה־80 הנהדרות, שבהן הנבחרת עלתה לאליפות העולם וסיימה במקום השביעי.
1. ההתעמלות (2024)
לנבחרות ספורט גדולות באמת יש כינוי. המפורסם ביניהם הוא "נבחרת החלומות", שאותו קיבלה נבחרת ארה"ב בכדורסל באולימפיאדת 1992. נבחרת ברזיל של פלה הכניסה למילון את ה"ז'וגו בוניטו". בתרבות, דין מרטין ופרנק סינטרה הובילו את ה"ראט פאק" ("חבורת העכברושים"). אין ספק שנבחרת ההתעמלות האמנותית תיזכר כאן תמיד כ"חמש המופלאות", הנבחרת הישראלית הראשונה שיש לה כינוי. אופיר שחם, דיאנה סברצוב, הדר פרידמן, רומי פריצקי ושני בקנוב הן חמש המופלאות, וככה יציגו אותן בהיכל התהילה של הספורט הישראלי. עשרות הישגים ומדליה אולימפית היסטורית. תיאום מושלם, עבודה קשה, הקרבה עצומה - והכל בחיוך. נראה שהן נהנו מכל רגע, גם כשהן הצילו כדור בגמר שכמעט הרס הכל. הן באו כפייבוריטית ועמדו בלחץ. לכן הן בפסגה.
