הרבה יסכמו את הקריירה שלך במילה אחת - קלאס. אחרים יגידו - גדולה, ויש שיאמרו הגדול מכולם. בשבילי אתה היית היריב. טניס בארץ זה לא הספורט הכי פופולרי, ובתור ילד בן 10 שרואה טניס, הרבה הרימו גבה. אבל כשיש שני שחקנים כמו רפאל נדאל ורוג'ר פדרר גם ילד בגיל 10 מבין שנפלה בחלקו זכות היסטורית. אני בתור ילד שמאלי אהבתי את נדאל, ואתה היית היריב המושבע שלו, ושלי. בזמן שכולם התעסקו במסי או רונאלדו לי הייתה עוד יריבות ספורטיבית לא פחות עוצמתית.
מצד אחד השור ממיורקה שלא מוותר, ומהצד השני האיש עם הכי הרבה קלאס בספורט הכי אלגנטי שיש. בשנת העשור לחיי, כשעוד בניתי את עצמי בתור חובב ספורט אתה ונדאל סיפקתם לי את הסיבה לאהוב טניס. הגמר בווימבלדון בשנת 2008 היה המשחק שגרם לילד במקום לשבת ולעשות את שיעורי הבית של המורה יפעת בכיתה ה', לשבת 4 וחצי שעות מול הטלוויזיה ולראות את אייל קיציס תומך בך בניגוד לאהבתי לרפא.
שנאתי אותך ואהבתי אותך וזה חירפן אותי. כל פעם שניצחת את נדאל בכיתי על ההפסד אבל שמחתי שזה קרה מולך, כי אם כבר להפסיד אז רק לך. זה לא הגיוני אבל ככה זה איתך.
שניכם הראיתם שאפשר להיות היריבים הכי גדולים והחברים הכי טובים בו זמנית, ושזה לא דבר פסול.
בדרך כלל כשאתה פורש אז היריב המושבע שלך שמח, פה קרה ההפך. שניכם מיררתם בבכי, והלב והדמעות שלי היו איתכם. אתם הייתם השלם ועכשיו נותר רק חצי.
אז פדרר, תודה. תודה על הקלאס, תודה על שניצחת את נדאל, תודה על שהפסדת לו, תודה על הגמר ב-2008, תודה על שגרמת לי להיות עד ליריבות המיוחדת הזאת, תודה על שגדלתי איתך, תודה על שהיית היריב שאי אפשר לשנוא (מזל שיש את ג'וקוביץ'), והכי חשוב תודה על שגרמת לילד בן 10 לאהוב טניס.
פשוט תודה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
