בכתבה של אורי יהלום ב-kick, הוא החזיר לחיים רעיון ישן לפיו יש להעניק אפס נקודות על משחק ללא שערים. הטענה היא פשוטה – זה יעודד משחק יותר התקפי כי קבוצות לא ירצו לסיים ללא נקודות. המחשבות על כך החזירו אותי לאותו ערב קסום ב-93' בפארק דה פראנס. מי שצפה באותו משחק, כמוני, זוכר כמעט כל רגע חשוב ממנו. את הגול המוקדם של חרזי, את השער הנפלא של ז'ינולה, את השוויון של ברקו וכמובן את שער הניצחון של עטר ואת "מאיר תירגע!" של אבי רצון. זוכרים הכל. אבל יש דבר אחד שאני מניח שרבים לא זוכרים לגבי אותו משחק: על הנצחון הגדול ביותר בתולדות הנבחרת, קיבלנו 2 נקודות בלבד בטבלת הבית שלנו.
העובדה שניצחון שווה 3 נקודות היא כל כך ברורה לנו. סוג של אקסיומה. קשה להאמין שאך לפני שלושה עשורים זה לא היה כך. למעשה מאז ראשיתן של ליגות הכדורגל, אי שם במאה ה-19 ועד ראשית שנות ה-80, היה נהוג שניצחון בליגה שווה 2 נקודות. בסוף שנות ה-70 הועלה הרעיון להעניק על ניצחון 3 נקודות. הטיעונים לשינוי נשמעים דומים מאוד לטיעונים בעד הענקת אפס נקודות על אפס שערים.
יוזמי השינוי סברו שקבוצות יעדיפו להסתכן ולנצח גם במחיר של הפסד, כי תיקו ממילא דומה יותר להפסד מאשר לניצחון. השיטה הייתה אמורה להקטין את כמות המשחקים הנגמרים בתיקו ולעודד משחק יותר התקפי. כאן אולי המקום לציין, שהניקוד אינו חלק מחוקי המשחק, אלא חלק מחוקי הטורניר או הליגה. בהתאם, שיטת 3 נקודות אומצה בליגה האנגלית כבר בראשית שנות ה-80, אבל ליגות רבות המשיכו בשיטת 2 נקודות עוד עשור ויותר. פיפ"א אימצה אותו רק במונדיאל ב-94. כיום שיטת 3 הנקודות נהוגה בכל ליגה ובכל שלב בתים.
האם שיטת 3 נקודות באמת גרמה לשינוי המיוחל? כנראה שלא ממש. בבתים של טורנירים, כגון היורו והמונדיאל, השיטה מאוד הועילה. שם יש מספר קטן מאוד של משחקים ולכן ההבדל בין נקודה על תיקו ל-3 על ניצחון נהיה קריטי. אבל בליגות לא נרשם שינוי מיוחד. השוואות שונות שנעשו הראו שכמות המשחקים שהסתיימו בתיקו לא ירדה וגם לא נרשמו תנודות משמעותיות בכמות שערים. השיטה אולי עודדה קבוצות להתאמץ כדי להבקיע במצב של תיקו, אבל גם עודדה להגן בחירוף נפש על ה-0:1 שהשיגו.
בקיצור, יוזמי שיטת 3 הנקודות הציגו טיעונים לוגיים והגיוניים למה השיטה אמורה לעודד כדורגל יותר התקפי ולצמצם מקרי תיקו, אך בפועל זה לא קרה. למה? יש הרבה הסברים מעולם הכדורגל. אני רוצה להציע הסבר משלי. הסיבה נעוצה בכך שניקוד בטורניר הוא עניין יחסי ולא מוחלט. אין זה משנה כמה נקודות אתה מקבל. מה שמשנה זה האם אתה מקבל יותר או פחות מאחרים. כאשר משחק מסתיים בתיקו, אמנם הקבוצה מקבלת רק נקודה שזה לא משהו. אבל היא גם מונעת נקודות מקבוצה אחרת שזה פועל לטובתה. אז אמנם תיקו דומה יותר להפסד כי הוא שווה לך נקודה. אבל מחיר ההפסד אינו רק אפס נקודות, אלא גם 3 נקודות שהולכות ליריבה כלשהי בטבלה.
זה מחיר כבד שקבוצות יעשו הרבה למנוע אותו. שיטת 3 נקודות אולי הגדילה את ערכו של הנצחון אבל גם הגדילה את מחירו של ההפסד. באופן דומה, שיטת 0 נקודות על אפס שערים, כנראה לא תגרום לשינוי המיוחל, כי גם במצב של 0:0, אל מול הסיכוי של להרוויח 3 נקודות ניצב הסיכון בלהעניק 3 נקודות לקבוצה אחרת.
לסיכום - הגם שאני מסכים שהליגות, בוודאי הליגה שלנו, סובלות מלא מעט משחקים משמימים ותוצאות מאופסות – אני לא חושב שהפתרון יגיע מחוקי ניקוד שונים. המקרה של המעבר לשיטת 3 נקודות הוא הוכחה ברורה לכך. אם רוצים באמת לשנות, צריך לשנות את המשחק עצמו. להגדיל את השער, לצמצם ל-10 שחקנים או שלל רעיונות אחרים. אבל את זה נשאיר לפעם אחרת.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
