כדורסל זה משחק שבו שינויים קטנים יכולים ליצור הבדלים גדולים. זה מה שקרה אתמול (שבת) במשחק מספר 2 של גמר הפלייאוף, שהיה דומה בחלק ניכר ממרכיביו למשחק מספר 1 - אולם התוצאה הייתה שונה לחלוטין.
בשתי החמישיות היו שינויים: רומן סורקין עלה במכבי לצד ג'וש ניבו, בראיין אנגולה עלה בהפועל במקום בר טימור. זה קרה אולי בגלל הפציעה של טימור במשחק הראשון, אבל כנראה לא רק: אנגולה שיחק במפגש הקודם בעיקר בעמדות הגארד והיה די נורא. הפעם הוא שיחק בעמדה האמיתית שלו, 3, והיה טוב בהרבה. השילוב שלו בחמישייה התאים גם לקו המנחה שראינו מסטפנוס דדאס במשחק הזה: לעשות הכל כדי לא לסבול מנחיתות מתחת לסלים – הגורם שלמעשה הכריע את משחק מספר 1.
דדאס: "מקדישים את הניצחון למשפחות הנופלים"
(באדיבות ONE)
דברים שלא רואים בסטטיסטיקה
לצד האסטרטגיה, להפועל היה כמובן גם מזל באספקט הזה. אחרי שלוש דקות ניבו ירד מהמגרש צולע, זכר לפציעה שממנה התאושש רק חלקית. הוא לא חזר לעצמו כל המשחק וזה היה משמעותי מאוד למכבי. כזכור, הדומיננטיות שלו מתחת לסלים במשחק מספר 1 הייתה מוחלטת. ניבו ובולדווין היו הציר ההתקפי של הצהובים בהרבה מאוד משחקים השנה. עם אחד מהם בחוץ והשני מדדה - זה היה קשה מאוד.
זה קרה גם כמובן בגלל עוד משחק גרוע של לורנזו בראון. הרכז עשה עבירה שנייה תוך שלוש דקות, ומאותו רגע יצא מאיפוס. הוא קלע אמנם 13 נקודות אבל גם איבד תשעה כדורים - ולא שמר. מנפורד שוב חגג ברבע הראשון עם 14 נקודות, אלא שהפעם החגיגה המשיכה ברמה מסוימת לאורך כל המשחק: הוא סיים עם 25 נקודות והיה הקלע הבולט של הקבוצה. אבל לא השחקן הטוב ביותר שלה, לפחות לטעמי. תומר גינת סיים את המשחק עם שורה יפה: 10 נקודות, 8 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-4 חטיפות. אבל את ההגנה שלו לא רואים בסטטיסטיקה. גינת חיסל את חסיאל ריברו ועזר המון לג'יילן הורד וקייל אלכסנדר במאבקים מול סורקין וניבו. ומאחר שהשינוי האסטרטגי הגדול של הפועל במשחק הזה היה לצופף את הצבע ולהביא שמירות כפולות על הגבוהים של מכבי גם במחיר של השארת קלעים פנויים, ההצטיינות שלו באספקט הזה הייתה מפתח גדול לניצחון. העובדה שההגנה הזאת פעלה גם אפשרה לדדאס להשתמש פחות בהרכבים שכללו את גינת והורד לצד אחד מהסנטרים. כך, הורד נתן דקות מנוחה לאלכסנדר ושניהם סיימו את המשחק רעננים – הבדל עצום מהמפגש הקודם.
בסך הכל, הקו הקדמי של מכבי סיים עם 22 נקודות, 16 מהן של סורקין. זה של הפועל קלע 38. מאחר שלהפועל יש גארדים מוכשרים לא פחות - בעיקר כשבולדווין בחוץ - מכבי פשוט לא יכולה להרשות את זה לעצמה.
וגם לא את ההגנה הביזיונית של הרבע הראשון, תופעה שראינו גם במשחק מספר 1. הגארדים של הפועל עשו מה שהם רוצים והקבוצה סיימה את הרבע הזה ביתרון 17:29. זו כמות נקודות לא הגיונית לרבע. הפיגור הזה נגרר לאורך כל המשחק. בגללו, מכבי הייתה כל הזמן בעמדה של הרודפת, ובפערים דו-ספרתיים לאורך דקות רבות. זה הלחיץ אותה, קבלת ההחלטות הייתה לא טובה, היא הפסידה. אם היא רוצה להיות אלופה היא חייבת להימנע מזה במשחק הבא. דרך טובה לעשות זאת תהיה להעלות בחמישייה את ג'ו תומאסון. היא חייבת לפחות גארד אחד גבוה שיודע לשמור. מי יהיה לידו, בראון או תמיר בלאט – זו כבר שאלה פחות חשובה. מה שברור זה שקטש חייב לחשוב הגנה לפני התקפה.
המופע של בר טימור
דדאס עשה טעות משונה כשהעלה את אנגולה בחמישייה של המחצית השנייה עם שלוש עבירות. הוא עשה את הרביעית די מהר והשאיר חור תיאורטי בעמדה מספר 3. מ-15 הפרש להפועל הפער צומק ל-6 בלבד. ואז הגיע המופע של בר טימור. סדרת חטיפות, אסיסטים, החלטות גדולות, ריצה של 0:10, והרבע הרביעי היה רק לפרוטוקול. המשחקים של הפועל שראיתי לאחרונה יצרו אצלי תחושה שדדאס לא מבין כמה טימור טוב. אחרי המשחק הזה כבר לא אמור להיות לו ספק.
הניצחון של הפועל היה מרשים: 67:85. אבל ההפרש הגבוה לא צריך לסנוור אותה. כל משחק הוא סיפור חדש עם דינמיקה חדשה. תראו מה עשתה דאלאס לבוסטון במשחק מספר 4 אחרי שלושה הפסדים. אבל מכבי, אחרי עונה אירופית מצוינת, פתאום נראית פגיעה. כתבתי לפני הסדרה ששני המפתחות שלה הם להכניס הרבה כדורים פנימה ולשמור הגנת יורוליג. ההגנה הייתה רחוקה מזה בשני המשחקים הראשונים. אם ניבו לא יחלים וריברו ייקלע לעוד יום אפרורי, גם את המפתח השני יהיה קשה להשיג.
עם זאת, מכבי מנוסה יותר והיא תשחק בבית. במשחק של להיות או לחדול, אלה דברים משמעותיים. קשה להניח שהכוכבים שלה יגיעו עם רמת האנרגיה הנמוכה של המשחק אתמול. אבל גם הפועל תגיע עם ביטחון, וכמובן הרבה מוטיבציה. זה יהיה כנראה משחק אדיר. איזו דרך נהדרת לסיים את העונה. רק תעשו טובה: תחסכו לנו את מופעי האבוקות ואת העיכוב המעצבן בפתיחה. זה כה מיותר.
פורסם לראשונה: 06:00, 16.06.24
