בכל שנה נהוג להתלונן, ובצדק, כי העונה הרגילה ב-NBA ארוכה מדי, ובכל שנה כשהיא מסתיימת קשה להאמין שהיא עברה כל כך מהר. נדמה כאילו רק אתמול אף אחד מאיתנו לא חשב שמינסוטה טימברוולבס ואוקלהומה סיטי ת'אנדר יהיו שתיים משלוש הראשונות במערב; אף אחד מאיתנו לא חשב שבפלייאין ישחקו בשבוע הבא לברון ג'יימס, סטף קרי, ג'ואל אמביד וג'ימי באטלר, וכנראה שגם קווין דוראנט; אף אחד מאיתנו לא חשב שמילווקי באקס תאכזב כל כך, שאורלנדו מג'יק תהיה חמישית במזרח ושכמעט כל תחזיות טרום העונה יתבדו. הזמן, מסתבר, באמת עובר מהר כשמתברר שלא היה לנו מושג על מה אנחנו מדברים.
חגיגות הפלייאוף יתחילו בשבוע הבא עם הפלייאין הקטלני, שעכשיו כבר ברור כי הוא הברקה גאונית, ואז יתחיל המרוץ להישאר הקבוצה האחרונה שעומדת על הרגליים בחודש יוני. בין לבין יוכתרו נבחרי העונה הרגילה הכי לא צפויה של ה-NBA מזה שנים רבות. הנה רשימת הבחירות האישית לגמרי.
ביקור בביתו של ניקולה יוקיץ'
(צילום: זאב אברהמי)
MVP - ניקולה יוקיץ' (דנבר)
נשירתו המוקדמת של ג'ואל אמביד ניקתה את המרוץ מהרעילות שליוותה את העונה שעברה, ועדיין הותירה תחרות פתוחה לגמרי שמסתיימת עם שלושה שחקנים שכל אחד מהם יהיה זוכה ראוי.
יש הרבה מאוד פרמטרים סטטיסטיים שמלווים קביעת MVP, אבל בסופו של דבר ניקולה יוקיץ' מנצח כי איתו דנבר מועמדת בכירה לעוד אליפות, ובלעדיו היא קבוצת פלייאין. ליוקיץ' יש רמת שליטה במשחקים שאף אחד מהמועמדים האחרים ל-MVP לא יכול להשתוות אליה. אי אפשר לחדור לו לראש, הוא שולט במשחק בלי לקפוץ, הוא יותר חכם מהמאמנים שמולו, אין צורת הגנה שהוא לא מוצא לה פיתרון, הוא מחסל יריבות מבלי לשנות את הבעת הפנים.
10 צפייה בגלריה
איתו דנבר ראשונה במערב, בלעדיו היא קבוצת פלייאין. יוקיץ'
(צילום: Ron Jenkins / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
עם 26.4 נקודות, 12.4 ריבאונדים, תשעה אסיסטים ו-64 אחוזי קליעה, ליוקיץ' יש גם את הסטטיסטיקה ההכרחית ל-MVP, אבל מעל הכל, התחושה שאין בעיה שמציבים מולו והוא לא יכול לפתור, היא שמפרידה אותו מהיתר.
לא יזכה, אבל לגמרי ראוי: שיי גילג'ס אלכסנדר
בדרך להיות השחקן הרביעי בתולדות הליגה עם ממוצע של למעלה מ-30 נקודות למשחק ב-60 אחוזי קליעה, ועם שתי חטיפות למשחק, SGA נתן עונה דו כיוונית עם נגיעות מייקל ג'ורדניות. עונה מרהיבה ממש שאין שום דבר רע להגיד עליה, חוץ מזה שהיא הייתה במקביל ליוקיץ'.
10 צפייה בגלריה
עונה דו כיוונית עם נגיעות מייקל ג'ורדניות. גילג'ס אלכסנדר
(צילום: AP Photo/Marcio Jose Sanchez)
לא יזכה, אבל לגמרי ראוי: לוקה דונצ'יץ'
לוקה הוא שחקן ההתקפה הטוב ביותר ב-NBA לפחות מאז קווין דוראנט של לפני הפציעות, ומסיים את העונה עם ממוצע של כמעט 34 נקודות למשחק, 9 ריבאונדים וכמעט 10 אסיסטים. הוא כנראה לא יזכה בתואר בעיקר כי במשך רוב העונה המאבריקס היו תקועים באיזורי הפלייאין, אבל הם מגיעים לפלייאוף כקבוצה בכושר הכי טוב והכי מחובר בליגה. לוקה קורץ מחומרים קטנוניים של מייקל ג'ורדן, ואת הנקמה שלו הוא ינסה להגיש בפלייאוף.
רוקי השנה - ויקטור וומבניאמה (סן אנטוניו)
השאלה בתחילת העונה הייתה האם ויקטור וומבניאמה יעמוד בהייפ הגדול ביותר מאז הגיע לברון ג'יימס ל-NBA. השאלה בסוף העונה היא האם ההייפ לפני העונה לא היה קטן מדי. הסטטיסטיקות של וומבי מרשימות מאוד בפני עצמן - הרוקי היחיד אי פעם עם לפחות 21 נקודות, 10 ריבאונדים, 3 אסיסטים (למעשה כמעט 4) ו-3 חסימות, והשחקן היחיד בהיסטוריה, בכל גיל, שלצד המספרים האלה קלע גם לפחות 100 שלשות בעונה. אבל הסטטיסטיקה במקרה הזה משקרת כלפי מטה, כי הכישורים שוומבי הפגין העונה הם שהיו כל כך מפחידים. החסימות היו צפויות, כמו גם הדאנקים עם המשוטים שנקראים גם זרועות, ואפילו השלשות - אבל וומבי הראה גם אינטליגנציית משחק גבוהה, יכולת מסירה מרשימה, בגרות, רצון אמיתי ללמוד ולהשתפר, ולמרות היותו ילד טוב וצרפתי מחונך, הוא גם יודע להטריל. אם יישאר בריא, ויקטור וומבניאמה שראינו השנה, הוא הגרוע ביותר שוומבי יהיה אי פעם.
(צריך כמובן להזכיר את צ'ט הולמגרן של הת'אנדר, שהיה נבחר לרוקי השנה בכל עונה אחרת. למשל, בעונה שעברה אותה החמיץ בגלל פציעה).
שחקן ההגנה - רודי גובר (מינסוטה)
לא בחירה פופולרית, אבל צודקת. גובר הוא שחקן הגנה דורי, גם אם נראה שאף אחד לא אוהב אותו. הוא היה הבסיס של ההגנה הטובה בליגה, והמשמעות שלו בעונה המדהימה של הוולבס תספיק כדי להעניק לו את התואר בפעם הרביעית בקריירה, למורת רוחו הלא מוסתרת של דריימונד גרין. לא רע עבור מי שנבחר רק במקום ה-27 בדראפט ותמיד ייזכר כחולה הקורונה הראשון של ה-NBA, שהביא לסגירת הליגה ואחריה גם סגירת אמריקה.
השחקן היחיד בתחרות מול גובר הוא וומבניאמה, אבל זו בעיקר משאלת לב שנובעת מהנרטיב ששונא את גובר. וומבי משחק בקבוצה שמסיימת אחרונה במערב עם 20 ניצחונות בעונה, והוא לא יזכה בשני תארים אישיים. לא השנה, בכל אופן.
השחקן השישי - מאליק מונק (סקרמנטו)
מונק קולע 15.4 נקודות במשחק ומדורג עשירי בליגה בנקודות ברגעי הקלאץ'. הוא נמצא באופן קבוע על המגרש ברבע האחרון, ומוכיח שבניגוד לשחקן שישי בהרבה קבוצות אחרות הוא יכול להשיג את המספרים שלו גם מול החמישיות הראשונות של היריבות. מונק הוא שחקן חמישייה לכל דבר שבמקרה ירד לספסל. היחיד שיכול לסכן אותו הוא נאז ריד של מינסוטה, שגם הוא לגמרי שחקן ברמה של חמישייה ראשונה, והיה פנטסטי השנה גם מהספסל וגם כשהפך לשחקן חמישייה אחרי הפציעה של קארל אנתוני טאונס.
10 צפייה בגלריה
שחקן חמישייה לכל דבר, שבמקרה ירד לספסל. מונק
(צילום: Tommy Gilligan-USA TODAY Sports)
השחקן המשתפר - ג'יילן וויליאמס (אוקלהומה סיטי)
הנה בחירה מרדנית שלא תואמת למה שיקרה באמת. טייריס מקסי של פילדלפיה די נעול בקטגוריה הזו, והוא אכן עשה השנה קפיצה למעמד של כוכב והצדיק את הוויתור של הסיקסרס על ג'יימס הארדן. אבל מקסי כבר היה בדרך למעמד הזה בשנתיים האחרונות. הוא היה רק צריך את עליית המדרגה האחרונה. תואר השחקן המשתפר צריך ללכת למי שעשה קפיצה חדה במיוחד, שגם הייתה לה השפעה ממשית ומוחשית על הקבוצה, ובפרמטרים האלה ג'יילן וויליאמס נמצא מעל כולם.
וויליאמס מסיים את העונה עם 19.5 נקודות ו-4.6 אסיסטים למשחק, בלמעלה מ-60 אחוזי קליעה. הוא שיפר מאוד את הזריקה לשלוש, ואפילו בקבוצה עם SGA, וויליאמס הוא שהוביל את הת'אנדר בנקודות ברבע האחרון. יחד עם האתלטיות וחוסר הפחד, צומח לאוקלהומה ג'יילן בראון עתידי.
10 צפייה בגלריה
צומח לאוקלהומה ג'יילן בראון עתידי. וויליאמס
(צילום: Dustin Satloff / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
עוד משתפרים בולטים: קובי ווייט, שיקגו; ג'ונתן קומינגה, גולדן סטייט; אלפרן שנגון, יוסטון; דני אבדיה, וושינגטון.
שחקן קלאץ' - סטף קרי (גולדן סטייט)
דווקא בעונה אותה הווריורס מסיימים בקצה התחתון של הפלייאין ויצטרכו לנצח בשני משחקי נוקאאוט רק כדי להיכנס לפלייאוף, בלטה גדולת הקלאץ' של סטף קרי. הוא מסיים את העונה עם יותר נקודות קלאץ' מכל שחקן אחר בליגה (186 נכון לרגע כתיבת שורות אלה) ועשה זאת בעונה בה רוב הזמן הייתה לו מעט מאוד עזרה.
היריב הגדול של קרי - ובעל סיכויים שווים למדי לזכות בתואר - הוא דמאר דרוזן. שני דברים בטוחים בשנים האחרונות לגבי שיקגו בולס: העונה שלהם תהיה סתמית ומאכזבת, ודמאר דרוזן ינסה להציל אותם בכל רבע רביעי. לפעמים יצליח, הרבה פעמים לא, אבל כיוון שהוא היחיד שמנסה, יש לו הרבה נקודות בדקות מכריעות, כולל 64 זריקות עונשין, יותר מכל שחקן אחר ברגעים המכריעים. זה לא יביא את הבולס לשום מקום, אבל אולי יתן לדרוזן תואר אישי חביב.
10 צפייה בגלריה
סיים את העונה עם יותר נקודות קלאץ' מכל שחקן אחר בליגה. קרי
(צילום: Cary Edmondson-USA TODAY Sports)
מאמן העונה - מארק דייגנולט (אוקלהומה סיטי)
כפי שבנה את הקבוצה מאפס, דרך בחירות דראפט ועסקאות אפורות, כך טיפח הג'נרל מנג'ר סם פרסטי מאמן בן 39 עם שם בלתי אפשרי לאיות שלקח את הת'אנדר לעונה בלתי נשכחת. דייגנולט צמח בארגון, אימן את אוקלהומה סיטי בלו ב-G League והיה עוזר מאמן בת'אנדר. השנה קיבל את ההגה והתחיל הכי מהר שהוא יכול. יש לו קבוצה מוכשרת, אבל היא גם מאוד צעירה ודייגנולט לא רק הצליח לנווט אותה בכל סיטואציה, הוא גם ניטרל את האגו של הילדים והפך את חדר ההלבשה לאחד הטובים בליגה.
שני מאמנים נוספים שמגיעים להם כמה קולות בבחירה: כריס פינץ' ממינסוטה וג'ו מאזולה מבוסטון. הבחירה בפינץ' ברורה, אבל למאזולה מגיע קרדיט על כך שהסלטיקס לא רק היו הקבוצה הטובה בליגה, רוב הזמן הם נראו כמו מכונה בלתי עצירה. מאזולה עדיין צריך להוכיח שהוא מסוגל להגיב כשהחיים הופכים להיות קשים מאוד בפלייאוף, אבל עונה של 62 ניצחונות היא הצלחה אדירה.
10 צפייה בגלריה
לקח את הת'אנדר לעונה בלתי נשכחת. דייגנולט
(צילום: Dustin Satloff / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
מנהל העונה - בראד סטיבנס (בוסטון)
צריך הרבה אומץ לעשות את מה שבראד סטיבנס עשה בקיץ עם ההחלטה לשבור גרעין צעיר יחסית ואהוב מאוד על אוהדי הסלטיקס. אבל סטיבנס הוא תלמיד של דני איינג' והוא החליט, בצדק, כי חלון ההזדמנויות הנוכחי נסגר עם כישלון הפלייאוף בעונה שעברה - אלא אם ייעשה שינוי רציני, שלא לומר מזעזע. מרקוס סמארט היה הלב והנשמה של הסלטיקס; רוברט וויליאמס היה מגדלור; מלקולם ברוגדון זכה בתואר השחקן השישי של העונה וגרנט וויליאמס היה מרכזי מאוד מהספסל. סטיבנס נפטר מהם בקור רוח של מנתח מוח, הימר על קריסטפס פורזינגיס, גנב את ג'רו הולידיי, נתן לדריק ווייט את המפתחות, ולאף אחד - בוודאי לא לג'ייסון טייטום וג'יילן בראון - לא יכולים להיות יותר תירוצים.
פורסם לראשונה: 10:31, 12.04.24
