מכבי נתניה היא קבוצה עם שאיפות צנועות למדי – לעלות לפלייאוף העליון, להתמודד על אחד הכרטיסים למפעלים האירופיים, ולעשות מסע נחמד בגביע המדינה (שמעשית הוא התואר היחידי שקבוצות בסדר הגודל התקציבי הבינוני ומטה יכולות להתמודד עליו). השאיפות האלו קיבלו מכה קשה עם התוצאות המאכזבות במחצית הראשונה של העונה, מכה שגרמה לפיטוריו של רן קוז'וך והחלפתו ע"י גיא צרפתי.
"אפקט המאמן החדש" הביא עימו ארבעה ניצחונות רצופים והפיח תקווה שניתן יהיה לעמוד במשימות הללו, אך ההפסדים האחרונים (להפועל פ"ת, בני סכנין ומכבי פ"ת) מרחיקים את נתניה מאוד מהמטרה. הפער מבאר שבע והפועל חיפה גדול מכדי שניתן יהיה באמת להתמודד על מקום באירופה, גם המקום בפלייאוף העליון אינו מובטח בכלל לאור לוח המשחקים בתקופה הקרובה, ובנוגע לגביע – אנחנו כבר למודי אכזבות. כך שנראה שמעשית, למרות שאנחנו בעיצומו של החורף (והשנה זה אפילו חורף אמיתי, כפי שמשטח הבוץ בנתניה הראה בשבת האחרונה), נתניה כבר יכולה להכריז על סיומה של העונה, להוציא את הכפכפים ובגדי הים מהארון, ולהתחיל להתכונן לקיץ.
למה זה קרה לנו?
נתניה החלה את העונה כשהיא דוגלת במערך 4:3:3 ולחץ גבוה כדרך המשחק העיקרית (ולמעשה היחידה) שלה. בשיטה הזה יש חשיבות רבה מאוד לשחקני הכנף שאמורים להיות היוצרים המרכזיים בהתקפה, חשיבות רבה לבלמים ולמגינים מהירים שיידעו לחזור ולמנוע התקפות מעבר מהירות, ובמיוחד לקשר האחורי היחיד שצריך להיות באמת "גרזן".
ועכשיו בוא נסתכל על הסגל של הקבוצה:
- שחקני הכנף המובילים הם עוז בילו ולירן רוטמן. שניהם מתקשים לעבור מגינים על המהירות ואין להם דריבל מספיק יעיל על שטח קטן, כך שהם ממעטים לייצר מצבים מהאגפים. שניהם, למעשה, הם יותר קשרים שנכנסים מהאגף לאמצע. המחליפים שלהם – קורין וצ'ירינו – לא הוכיחו שהם ברמה מספיקה לליגת העל, ולראיה הושאלו בימים האחרונים של חלון ההעברות לקבוצות "קטנות" יותר. אז בעצם יש לנו ערימה של קשרי אמצע (בילו, רוטמן, וגם בר כהן) שרוצים לשחק כ"מספר עשר", ובלית ברירה המאמנים משתמשים בסלמאן וזלטאנוביץ' באגפים, למרות שזה לא תפקיד שמשחק על החוזקות שלהם. מעשית, נתניה משחקת באגפים עם שחקנים שמתקשים לייצר מצבי הבקעה ובעצם מאבדת חלק מרכזי ממה ששיטת ה־4:3:3 אמורה לספק.
- בהגנה אין לנתניה בלמים מהירים כפי שהשיטה הזו דורשת. גלאבוב ואבו חנא היו הציוות המוביל במרכז ההגנה, ואם נתעלם מחוסר המזל של הפציעות שליוו אותם, הם לא פותרים את בעיית ההגנה (שהייתה החלשה בליגה בעונה שעברה). שניהם כנראה בלמים טובים, לכל הפחות לגיטימיים עבור ליגת העל הישראלית, אבל התאמתם לשיטה – ספק רב. וגם המגינים שלנו לא מצטיינים, בלשון המעטה, במניעת התקפות מעבר מעבר מהירות.
- בעמדת הקשר האחורי משחק בוריס אינו. אלתור שנכפה על נתניה בעונה שעברה, בעקבות עזיבת קארצב. אינו הוא במקור קשר 8 (או "50:50"), שהוסט לעמדת הקשר האחורי. הוא טוב יחסית בהנעת הכדור ובהשתחררות מלחץ, סטטיסטית הוא המתקל הטוב בליגת העל (לפי נתוני אתר מינהלת הליגה) ובסך הכל הוא קשר טוב.
אבל גם הוא משחק בתפקיד שלא מתאים לו- בוריס הוא לא קשר אחורי יחיד מספיק יעיל לליגת העל – הוא לא מספיק "גרזן" ולא יודע לעשות ברמה מספיקה את התנועה שדרושה לקשר אחורי יחיד.
אז עם מה נשארנו? קבוצה עם סגל לא רע ואפילו די עמוק שמשחקת במערך שפשוט לא מתאים לחומר השחקנים שלה. נתניה צריכה לשחק במערך שיבליט חוזקות קיימות – את הקישור הפיזי, את החלוצים הלא רעים, את השחקנים שיכולים לשחק "מתחת לחלוץ" ולייצר שם. המערך הזה הוא כנראה 3:5:2, שמוותר מעט על האגפים ומביא יותר שחקני אמצע, שמפחית את התלות באינו במשחק ההגנה, ושמאפשר יותר גמישות טקטית.
ואם מתעקשים על 3 שחקנים בקו הקדמי, אז לשחק 4:2:3:1, שבו יש ליד אינו קשר אמצע נוסף ולפניהם קשר התקפי שמשחק קרוב לחלוצים ויוצא לצדדים כדי "להעמיס" באגף עוד שחקן ולנסות לייצר משהו בדאבל פס ותנועה. השינוי הזה כנראה לא "יציל" את העונה הזו, ובטח שלא יהפוך אותה למוצלחת. אבל הוא יכול לייצב את הקבוצה, ויותר חשוב – לאפשר לה לגבש שיטה (או שיטות) מתאימה יותר לשחקנים הקיימים ולהתחיל להכין את העונה הבאה.
אז התשובה היא כן ולא: כן, נתניה די סיימה את העונה, לפחות מהבחינה התחרותית. ולא, לנתניה יש כמה משימות חשובות עדיין:
- ראשית, to smaller the hashpala. נתניה צריכה לשאוף לפלייאוף העליון, לקוות לא לעשות בו פאדיחות (ואם אפשר לקלקל בדרך לבאר שבע ולחיפה), ולנסות להגיע כמה שיותר רחוק בגביע.
- שנית, נתניה כקבוצה שמתגאה במחלקות הצעירות ובטיפוח שחקני נוער, צריכה לתת במה לדניס קוליקוב ולבנות אותו כבלם לגיטימי לשנים הבאות.
- ואחרון – מכיוון שבעל הבית לא ויתר על העונה והביא שחקן (או שחקנים – נמתין לבדיקות הרפואיות של טנקו) – לבנות שיטה ומערך שישלבו את הזר/זרים החדשים, יאפשרו לאוהדים (ויותר חשוב – למאמן) לתהות על קנקנם ולשלב אותם עבור העונה הבאה.
ומכיוון שבעודי כותב את הטור הזה מגיעה הודעתו של אלמוג כהן על סיום עבודתו במועדון, נותר לי רק לפנות לאיל סגל בבקשה – אל תוותר על תפקיד המנהל המקצועי (או "ספורטיבי" או כל כינוי אחר שתבחר). מועדון מקצועני בכדורגל המודרני חייב דמות כזו וחייב להעמיד לצידו אנשי מקצוע איכותיים שיפתחו את השחקנים ויקדמו את שיטות העבודה במועדון.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
