"מי את בדיוק?" - זו השאלה שהפנתה בטוקיו גודאף צגאי המופתעת, מובילת דירוג ריצת ה־5,000 מטר לנשים בעולם, לסלאמוויט באיולין-טפרי הישראלית. לא רבים צפו שטפרי, טירונית באתלטיקה בכלל ובאתלטיקה הבינלאומית בפרט, תפרוץ את המחסום ותסתנן לרשימת 15 הגדולות שעולות לגמר האולימפי. היחידה שלא הופתעה הייתה סלאמוויט בעצמה.
מעטים הכירו את האופי המיוחד של הרצה האלמונית יחסית, שדורגה לפני סיבובי המוקדמות במקום ה־36 מבין 39 המשתתפות. טפרי, שלא התמכרה לטקטיקות הקבועות של הריצה, מסבירה: "רצתי בכל הכוח בכל המרחק. הרגשתי שזה הנשק היחיד שלי, בלי חישובים מסובכים יותר מדי. רצתי מול יריבות שעד לפני זמן קצר לא חלמתי להתמודד איתן. עד לפני הסיום הייתי קרובה אפילו לסיפאן חסן הגדולה עד שהתנתקנו. סיימתי עם שיא ישראלי".
זה היה אחד הרגעים הגדולים של האתלטיקה הישראלית בתולדות האולימפיאדה. "סלאם" (הכינוי שלה), בריצה הבינלאומית השנייה בלבד שלה במרחק הזה, שיבשה את התחזיות ועלתה לגמר, שבו סיימה במקום העשירי.
ואיך היא השיבה לשאלה של צגאי מהפתיחה? בחיוך ובהתרגשות, ובהרגשה שהיא שווה לגדולות ביותר. אחרי הכל, בגמר היא השאירה מאחור את קאריסה שווייצר האמריקאית (רביעית בעולם ב־2019) ואת ליליאן רנגרוק ממעצמת הריצות קניה. בסופו של דבר היא הקדימה בטוקיו את כל האמריקאיות והבריטיות. וזה עוד אחרי שהשיגה בקושי את הקריטריון ב־2019, ועד לטוקיו אפילו לא הייתה השיאנית הישראלית.
בא לך ללכת ביחד?
מומחי האתלטיקה בטוקיו התקשו להאמין שהבחורה החיננית לא הצליחה אפילו להתקבל לקבוצת אתלטיקה מקצוענית במולדתה, אתיופיה. היא הסתפקה שם בפעילות בקבוצה שולית בבירה אדיס־אבבה, והצמרת העולמית נראתה כמו פנטזיה בלתי אפשרית, עד שחייה השתנו ב־2012. וגם של בעלה, מארו טפרי.
לאימוני הקבוצה הצטרפו באותה שנה שני רצים ישראלים, טפרי וימר גטהון ממכבי ת"א. סלאמוויט, אז בת 18, אחת משבעה ילדים, התגוררה סמוך למגרש האימונים, ושני האורחים שכרו דירה לא רחוק מביתה. "היינו הולכים ברגל ביחד לאימון", מספר מארו. "מבחינתי, היא הייתה אהבה ממבט ראשון". היא מאשרת שזה נכון גם מצידה. מארו מוסיף: "באותם ימים נהגנו להתאמן רק באתיופיה, ומובן שניצלנו את ההזדמנות כדי להיפגש. בסופו של דבר החלטנו להתחתן בחתונה אזרחית".
סלאם נוצרייה ואתה יהודי. הדבר היווה בעיה מבחינתכם?
"לא, שנינו מאמינים שהדבר החשוב ביותר הוא לאהוב בני אדם".
אחרי הנישואים במאי 2017 והמעבר של סלאמוויט לישראל, הקריירה שלה תפסה תאוצה. היה ברור כי בניגוד לאתיופיה, שם התחרות עצומה בריצות למרחקים ארוכים (שמונה מ־20 הראשונות בעולם ב־5,000 מטר הן אתיופיות), בישראל תהיה לה הזדמנות להתבסס כאתלטית מובילה. כשמכבי ת"א קלטה אותה וסייעה לנשואים הטריים (המתגוררים בקריית־אתא), אף אחד לא חשב שהם יהיו הזוג הראשון שמייצג את ישראל באולימפיאדה.
סלאמוויט: "רצתי בכל הכוח בכל המרחק. הרגשתי שזה הנשק היחיד שלי, בלי חישובים מסובכים. רצתי מול יריבות שעד לפני זמן קצר לא חלמתי להתמודד איתן"
סלאמוויט: "הייתי לא מנוסה ונרגשת באירוע הענק. גם לא התכוונתי לרוץ שלוש פעמים בטוקיו – מוקדמות 5,000, הגמר שלא היה בתכנון ו־10,000 מטר – והייתי צריכה אנרגיות חדשות". מי שסיפק אותן היה מארו, כאשר מאמן הצמרת האתיופי טסמה אבישירו היה אחראי לתוכנית המקצועית. מארו: "יש לה אופי של ווינרית. היא לוחמת גדולה. בטחתי בה למרות שהיריבות היו חזקות".
כאמור, מארו עצמו התחרה בטוקיו – וגם הוא התעלה על עצמו. בטבילת האש האולימפית שלו, בריו 2016, הוא דורג במקום ה־74, אבל אלוף ישראל הראה הקיץ בזמן אמת איזו התקדמות אדירה נעשתה בריצת המרתון בארץ. שיאו הלאומי שנקבע בפברואר 2020 (2:07.20 שעות) נחשב עד לפני חמש שנים כבלתי אפשרי עבור ישראלי – ואז הגיע המקצה האולימפי, שם טס למקום ה־13, הישג שיא בכחול־לבן.
"המטרה העיקרית שלי בטוקיו הייתה להתמקם בין 15 הראשונים", הוא אומר. "השארתי הכל על המסלול במזג האוויר החם בסאפורו. אגב, במשך 25 הקילומטרים הראשונים רצתי צמוד לתחלואיני מלקה, שמתגורר בישראל וייצג את נבחרת הפליטים. דיברנו במהלך הריצה ועזרתי לו. הוא סיים במקום ה־16 המכובד. מלקה הוא כישרון גדול וצעיר, ומאוד הייתי רוצה שיקבל אזרחות".
הגאווה של ההורים
עד 2019 לונה־צ'מטאי סלפטר החזיקה בכל שיאי הנשים בישראל מ־1,500 מטר ועד מרתון. בינתיים, טפרי כבר לקחה לה שניים מהרשימה הזו, בריצות 1,500 ו־5,000, ומאחר שסלפטר התמקצעה במרתון (בעלת התוצאה השמינית בעולם בכל הזמנים, 2:17.45 שעות), סביר להניח שטפרי תשתלט על עוד כמה שיאים.
מארו: "אני מאוד רוצה לרדת לכיוון 2:06 שעות במרתון, ושאשתי תיאבק על מדליה באולימפיאדת פריז ב־2024. בינתיים זה רק חלום רחוק, אבל היא לוחמת גדולה"
הסיפור של שתיהן דומה בכך שהמעבר לישראל – במקרה של סלפטר כעובדת עבור קונסול קניה – איפשר להן להפוך את התחביב למקצוע. שתיהן הגיעו ארצה ללא עבר כאתלטיות מקצועניות, ואז הכל השתנה. ההבדל הוא שסלפטר נמנעה ממקצוענות בקניה בגלל התנגדות אביה, בעוד המשפחה של סלאמוויט מרחפת מרוב אושר. "ההורים של סלאם נתנו לה את האפשרות לבחור בכל מקצוע שתיהנה בו", אומר מארו. "בזמן האולימפיאדה הם ישבו מרותקים לטלוויזיה והיו גאים בה".
עד לפני שנה בעלה של לונה־צ'מטאי, דן סלפטר, אימן את בני הזוג טפרי. מארו מעדיף לא לדבר על כך שדרכיהם נפרדו ואמר כי מדובר ב"סיבות מקצועיות", וסלאמוויט מתעקשת שהיא ולונה־צ'מטאי "חברות טובות".
מארו, איך זה לחיות עם בת זוג שעוסקת במקצוע דומה?
"מושלם. אנחנו כל הזמן ביחד, בבית ובאימונים. יש לנו לו"ז משותף. ולצד כל זאת יש לנו אהבה גדולה".
בשנה הקרובה יתקיימו בהפרש של חודש אליפות העולם באורגון ואליפות אירופה במינכן. סלאמוויט אמורה להתחרות בשתיהן, מארו יוותר על אחת. רבים בענף סבורים כי עדיף לו לנסות ללכת על מדליה אירופית (דורג רביעי בין רצי היבשת בטוקיו), אבל הוא ייסע לארה"ב: "ההסכם שלי עם הספונסרים מחייב אותי להשתתף באליפות העולם", מסביר מארו, שמקבל חסות מנייקי, דנונה פרו שטראוס – וגם מחברת מאיר וולבו של יעקב שחר, בעלי מכבי חיפה, שמאמץ את שניהם. מארו: "אנחנו מקבלים ממנו בונוסים על כל שיא והישג. אנחנו גם גרים עשר דקות מסמי עופר ונוסעים למשחקי הקבוצה בזכותו".
מהם החלומות החדשים שלכם?
מארו: "אני מאוד רוצה לרדת לכיוון 2:06 שעות במרתון, ושאשתי תיאבק על מדליה באולימפיאדת פריז ב־2024. בינתיים זה רק חלום רחוק, אבל כמו שאמרתי, היא לוחמת גדולה".
פורסם לראשונה: 11:06, 23.01.22