ויטאלי מיקולנקו הפך תוך מספר שבועות לאחד מאהובי הקהל בגודיסון פארק. בתחילת ינואר שילמה אברטון לדינמו קייב 23.5 מיליון אירו עבור המגן השמאלי בן ה-22, אחרי שהמאמן רפא בניטס סימן אותו ולחץ להביאו. אחרי זמן קצר שבו ישב על הספסל וניסה להשתלב, המנג'ר החדש פרנק למפארד שיגר אותו להרכב.
מיקולנקו כבש ביום ראשון שער אדיר מול לסטר, הראשון שלו בקבוצה. הוא מטריף את הקהל בזכות הכושר הגופני הגבוה והאגרסיביות, ונראה כמו פגיעה מדויקת של מועדון שנכשל בעקביות ברכש. ותגובה אחת שלו כבר הפכה ויראלית בקרב אוהדי אברטון: אחרי שאחד מהם צייץ לו שהוא אגדה ושהיציעים משתגעים עליו, מיקולנקו ענה לו בצניעות: "אני לא כוכב, אני חייל".
זו אחת הסיבות להתרגשות סביב מיקולנקו, אבל גם המציאות של הכדורגל האוקראיני. כל אחד משחקניה נלחם היום. שחקנים ומאמנים התגייסו ללחימה נגד הפלישה הרוסית; הלגיונרים נקרעים בין הצורך להמשיך בקריירה לבין הדיווחים מהבית; ושחקני הליגה המקומית שמשחקיה בוטלו, שלא עלו על הדשא כבר חודשים רבים, מנסים לשמור על כושר סביר בזמנים בלתי אפשריים.
והם חייבים לעשות זאת: רוב נבחרת אוקראינה מורכבת משחקני הליגה, וב-1 ביוני היא תעלה - אחרי הכנה זוועתית - למשחק בגלזגו מול סקוטלנד בפלייאוף המונדיאל. אחרי ארבעה ימים, המנצחת תתארח בוויילס לגמר הפלייאוף, שהמנצחת בו תזכה בכרטיס למונדיאל ותשחק בבית 2 בקטאר לצד אנגליה, איראן וארה"ב. כל האוהדים הנייטרלים רוצים לראות את סיפור הסינדרלה של המדינה המוכה שמצליחה נגד כל הסיכויים, אבל האם לאוקראינה יש בכלל סיכוי לעשות זאת בתנאים הללו?
בורחים ממקום למקום "בגלל רודן"
אלכסנדר פטראקוב בן ה-64, מומחה נוער שהדריך בעשור האחרון את הנבחרות הצעירות של אוקראינה בכל הגילים, קיבל בשנה שעברה את הנבחרת מידיו של כוכב העבר אנדריי שבצ'נקו, אחרי שהנבחרת סיימה יורו לא רע מבחינתה בתבוסה 4:0 לאנגליה ברבע הגמר.
6 צפייה בגלריה
כל האוהדים, לא רק אלה של אוקראינה, רוצים לראות את סיפור הסינדרלה הזה מצליח כנגד כל הסיכויים
(צילום: EPA)
פטראקוב סיים את קמפיין מוקדמות המונדיאל במקום השני אחרי צרפת, ועדיין לא הפסיד בשבעה משחקים בתפקיד – אבל חמישה מהם הסתיימו בתיקו. הוא היה שמח לנצל את החודשים האחרונים לחידוד ההכנות. במקום זאת, האיש שבאוקראינה האמינו שכבר עשה מספיק כדי לקבל את הכבוד מוצא את עצמו עם המון סימני שאלה.
פטראקוב זימן 25 שחקנים למחנה האימונים המיוחד שמקיימת אוקראינה בסלובניה, כהכנה למשחק הגדול בגלזגו. הצוות והשחקנים נסעו 20 שעות באוטובוס מקייב כדי להגיע לשם. וכולם מגיעים מהליגה האוקראינית, בעיקר משחטאר דונייצק ודינמו קייב. השחקנים הללו לא הופיעו במשחק רשמי בשנת 2022, ותלויים בפעילות הלא סדירה של קבוצותיהם. שחטאר, לדוגמה, שזכתה באליפות מההפקר בגלל הפסקת הליגה, עלתה למחזור האחרון לפני חצי שנה, ב-12 בנובמבר 2021. מאז היא מנסה לקיים כמה שיותר משחקי ידידות מול קבוצות אירופיות, אבל זה ממש לא אותו דבר.
שחטאר ממילא לא משחקת בבית מאז 2014, מאז שהפצצה רוסית החריבה את האצטדיון שלה. היא העבירה את הפעילות ללבוב ולקייב בשנים הללו, ובשבועות האחרונות השחקנים חיים ומתאמנים בטורקיה בניסיון לשמור על שגרה ספורטיבית. השוער בן ה-37 אנדריי פיאטוב, שהוא גם קפטן הנבחרת, אמר בעודו בטורקיה: "קשה מאוד לאבד את הבית. אנחנו כל הזמן בורחים ממקום למקום בגלל רודן. כולנו חולמים לחזור לדונייצק, אבל אנחנו יודעים שזה לא יקרה בקרוב".
כובשים ובוכים
לפטראקוב יש לפחות עוד 15 לגיונרים איכותיים שיצטרפו להכנות לקראת סוף החודש, אבל זה יקרה מאוחר מאוד והם יפגשו שחקנים שלא באותו כושר כמוהם. אלכסנדר זינצ'נקו האדיר ממנצ'סטר סיטי לא יכול לבנות על תיאום עם העוגן בקישור, טראס סטפננקו משחטאר, שעורך פה ושם משחקי ראווה נטולי אינטנסיביות מול קבוצות בינוניות ממזרח אירופה או טורקיות שהלו"ז שלהן פנוי (הרווחים מהמשחקים מועברים ליתומים מהמלחמה באוקראינה). פטראקוב עוד לא נתקל באתגר כזה.
הלגיונרים ינסו להגיע מוכנים יותר, אבל כאמור, הם אכולים מדאגה. המאמנים והאוהדים נותנים להם כבוד אדיר והמון זמן להחלים. מיקולנקו סיפר כי למפארד אמר לו שהוא יכול לקחת את כל הזמן שהוא צריך לעצמו כדי להתמודד עם המלחמה (המגן גם קיבל כמחווה את סרט הקפטן באחד המשחקים). חברו לקבוצה דוני ואן דה בייק הבטיח לו כי הוא ואביו ישכרו בית בפולין או בהולנד וישכנו בו פליטים שאותם ידאגו להביא מהגבול. הקהל מנופף בדגלי אוקראינה ביציעים, ושחקן אמוציונלי בדמות אנדריי ירמולנקו מווסטהאם לא היה מסוגל לעצור את עוצמת הרגשות ופרץ בבכי אחרי שער שכבש לזכות הפטישים.
6 צפייה בגלריה
לא היה מסוגל לעצור את עוצמת הרגשות. יורמלנקו כובש במדי ווסטהאם - ופורץ בבכי
(צילום: gettyimages)
הם מאוד מתקשים לעבור את התקופה הזו בגלל הריחוק מאוקראינה. החדשות מלאות בתמונות זוועה, והמשפחות והחברים שלהם נשארו בעורף. אין ספק שהנבחרת גם תנצל את הרגשות הפטריוטיים כדי להיאבק חזק על המגרש ולהביא כבוד לאזרחים – כמו שהבהיר מיקולנקו, רוב השחקנים האוקראינים המובילים הם ממילא פייטרים שעובדים קשה – אבל זה לא מצב בריא.
לצד הכדורגל הם מקדישים את עצמם גם לפעילות חברתית. בשבוע שעבר זינצ'נקו הזמין לאימון סיטי פליט בן 10 בשם אנדריי, שחולם להיות כדורגלן. הוא פירסם את התמונות באינסטגרם וכתב: "היום הוא בטוח, אבל כמו אוקראינים רבים, משפחתו והוא נאלצו להימלט מביתם. עד לא מזמן הוא התאמן עם הקבוצה שלו, נטול דאגות. היום הוא חולם רק על שלום בארצו וחיים נורמליים. זה כואב". אגב, כמעט כל משפחתו של זינצ'נקו נותרה ברדומישל, עיירה המרוחקת כ-80 ק"מ מהבירה קייב.
שוער וורסקלה דמיטרו ריזניק, שמשתתף במחנה הנבחרת, סיפר ל"גרדיאן" הבריטי כי בנו נולד בימים הראשונים של הפלישה והוסיף: "אנחנו מתאמנים בסלובניה והלב שלי באוקראינה. אני אהיה רגוע רק כשאשוב לארצי ולא תהיה שם מלחמה". ריזניק תיאר את השגרה של השחקנים אחרי ביטול הליגה – אימונים אישיים תחת איום ההפצצות – בעוד סטפננקו חשף כי השחקנים מקבלים מדי יום הודעות מחיילים בחזית שמבקשים מהם רק דבר אחד: לעשות הכל כדי להגיע למונדיאל.
להתחיל הכל מאפס, מתישהו
האוהדים שעוקבים אחרי אוקראינה מהבית יודעים לספר היטב את מה שהשחקנים לא רוצים לחשוב עליו: הכדורגל המקומי לא יחזור לעצמו במהרה. מריופול החבולה, עיר שסובלת אימה ומוות, החזיקה לפני כן בקבוצה בליגה הבכירה. אנדריי סאנין, סמנכ"ל המועדון, כתב טור אישי ל"גרדיאן" שבו שיתף את תחושותיו: "המשטח שלנו היה אחד הטובים באזור, עם דשא היברידי; היה לנו אצטדיון מטופח עם תוכניות לשיפוץ ב-2025; והיו לנו שלושה מגרשים בגודל מלא במתחם האימונים שלנו. ככל הנראה, הכל כבר נחרב. אחד העמיתים שלי ביקר שם ולא זיהה את המקום. משרדי המועדון והמגרש המקורה נהרסו. איש אינו יודע מה קרה לאצטדיון, כי לא ניתן להגיע אליו. כנראה שהמועדון, כסמל לעיר ולמדינה, יצטרך להתחיל הכל מאפס. המצב בטווח הקצר עגום, כי איבדנו את כל מקורות ההכנסה. נאלצנו להשאיל את רוב השחקנים כי הקפאנו את החוזים. לא נשאר לנו כלום. הצלקות הפסיכולוגיות יישארו איתנו, אבל אנחנו לא מתכוונים לנטוש".
בצ'רניהיב, שבה התחוללו קרבות קשים בהם צבא אוקראינה הצליח לשחרר את העיר מההשתלטות הרוסית, האצטדיון המקומי – ביתה של קבוצת הצמרת דסנה – נחרב לחלוטין אחרי שספג פגיעה ישירה מחמישה טילים לפחות. רק בסיום המלחמה יתברר הנזק האמיתי, אבל תשתיות רבות נפגעו ככל הנראה, ולא יהיה קל להתחיל מחדש לשקם את הענף. אלוהים יודע מתי זה בכלל יקרה.
ובינתיים, פטראקוב עושה מה שאפשר כדי להביא את הנבחרת שלו מוכנה לגלזגו. בכתבה של ה"גרדיאן" הוא הבטיח שאינו מפעיל לחץ רציני מדי על השחקנים החרדים, ואמר נחרצות: "אם נגיע לקטאר, אדע שלחיים שלי הייתה משמעות".
פורסם לראשונה: 08:00, 14.05.22
