ספורטאים מצטיינים וצה"ל הם עניין מסובך. היום זה עולם אחר, יותר צעירים מענפים רבים מקבלים מעמד של עילוי ונהנים מתנאים נוחים, אתם מכירים את כל הסיפורים על פתיחת וסגירת ממטרות וכל מיני תפקידים מוזרים. גם בעבר כוכבי הספורט שלנו קיבלו יחס מיוחד בצבא, רק ששנות החמישים היו השיא של נוהג שכבר לא קיים היום – נבחרת צה"ל. היום זה איש איש לעצמו, אבל פעם, ממש כפי שאלופי הפיקודים השונים נאבקו כדי להביא כוכבים ללהקות הצבאיות שבאחריותם, הם גם שאפו שהכדורגלנים והכדורסלנים הטובים ביותר ירשתו תחתם ויביאו כבוד.
הנבחרות הללו היו פעם אחד הדברים הגדולים שיש לספורט הישראלי להציע. הן אפילו קיימו משחקי ידידות מחוץ לישראל, בטורקיה ובצרפת. זה נשמע הזוי, אבל הקהל הישראלי היה בטירוף לקראת אליפויות צה"ל בשני ענפי הכדור המרכזיים, הן ריכזו התעניינות בלתי רגילה. שתי האליפויות הללו עמדו לרוב במוקד כאשר הליגות האזרחיות היו בפגרה. החילות השונים היו מרכזים אצלם את השחקנים הישראלים הטובים ביותר שהיו בגיל גיוס באותה תקופה, ואלו שלא הצליחו לעמיד קבוצות נוצצות היו מעוררים מרמור בקרב החיילים שרצו להיות חלק מהחגיגה. רק כדי לסבר את האוזן: לא מדובר היה במסגרת חובבנית בשביל הכיף. לפני כל אליפות השחקנים היו יוצאים למחנות אימונים מיוחדים, מה שעורר מתח וקנאה מצד אלו ששירתו לצידם. המפקדים לא היססו לשפוך כסף כדי שההכנה תהיה מושלמת, בלי פרופורציות לתחרות עצמה. מעבר לכך, התקיימה גם נבחרת צה"ל שכללה את מצטייני כל החילות.
הקריאה הראשונה להקמת נבחרת צה"ל בכדורסל הייתה עוד ב־1949, אחרי ששחקנים מחיל האוויר גברו על מלחים אמריקאים 28:41. הנבחרת הרשמית הראשונה הוקדמה ב־1952, לקראת נסיעה למשחק נגד נבחרת צבא טורקיה שהסתיימה בניצחון 43:68. אותם חיילים־שחקנים היו הבסיס לסגל הנבחרת הלאומית למוקדמות אולימפיאדת הלסינקי. כמובן שגם כאן לא פסחה עלינו שיטת הפיפטי־פיפטי (מספר שווה של שחקנים מקבוצות הפועל ומכבי). אילו שמות היו שם! אברהם שניאור, שמעון צ'ינגה שלח, זכריה עופרי – חיילים שבהמשך נתנו את האות להצלחות הראשונות של נבחרת ישראל, מקום 5 באליפות אירופה במוסקבה ומקום 7 באליפות העולם בריו.
שאלתיאל נשאר מאמן נבחרת צה"ל בכדורסל לקראת משחק חגיגי מול נבחרת צבא צרפת ביום העצמאות ב־1957. רק תתארו לעצמכם את התמונה המדהימה: 7,000 צופים הגיעו לעודד באצטדיון ר"ג, כשעל הדשא הורכב משטח מיוחד. המשחק הסתיים בניצחון 46:49 לצה"ל, כשלאחר מכן הדשא נחשף שוב ו־38 אלף אוהדים ראו משחק כדורגל בין הנבחרות הצבאיות של שתי המדינות (היחסים היו אז בשיאם, וצרפת עזרה ותמכה בישראל בכל תחום). שרת החוץ גולדה מאיר אמרה למשלחת האורחת שהיא כ"כ אוהבת את הצרפתים, שאינה יודעת את מי לעודד במשחק. זו הייתה הפעם השנייה בלבד בחייו של ראש הממשלה דוד בן־גוריון בה הגיע למשחק כדורגל, ולצד הרמטכ"ל משה דיין, סגנו חיים בר־לב ובכירים צרפתים הוא נהנה מההצגה – 1:3 לצה"ל בהדרכת אליעזר שפיגל. הנה משפט שלא נתקלתם בו בעבר: נחום סטלמך כבש צמד לזכות צה"ל, רפי לוי השלים.
השמות הגדולים הללו לא היו לבד. רבים משחקני נבחרת ישראל באותה תקופה שיחקו גם בנבחרת צה"ל: חיים בוך, אמציה לבקוביץ', שאול מתניה, ג'רי חלדי, נח רזניק, אהרון אמר, יצחק נחמיאס, אברהם מנצ'ל, יוסף צ'יריק. מספיק כדי לרגש מאוד אותי ואת מי שזוכר אותם משחקים. שפיגל, בינתיים, שהיה גם נהג אוטובוס וחבר באגד, לא רק אימן את השחקנים אלא גם הסיע אותם במשאית לאימונים בצריפין ולמשחקים. הפעילות הזו הייתה הדובדבן שבקצפת עבור איש הכדורסל רב הפעלים יעקב שאלתיאל, שחקן, מאמן ושופט שהלך לעולמו ב־1998 בגיל 66. שאלתיאל אהב להתהדר בכך שהיה מאמנה הראשון של נבחרת צה"ל, למרות שכמאמן לאומי היו לו הישגים גדולים יותר. כשהוא החל לדבר ולהלל את נבחרת צה"ל, בן אדם מהצד לא יכל להשחיל מילה. ימים מיוחדים, אין מה לומר.
