6 ביוני 2015. ברצלונה מנצחת את יובנטוס בגמר ליגת האלופות וזוכה בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם החמישית בתולדותיה - והשלישית בתוך שש שנים. הקבוצה של לאו מסי, לואיס סוארס, ניימאר, אנדרס אינייסטה וצ'אבי הייתה ההצגה הכי הטובה שיש.
ההצלחה לא נשארה בגבולות קטלוניה וספרד. זו הייתה תופעה גלובלית. עשרות מיליוני אוהדים חדשים בכל פינה ברחבי תבל הצטרפו באותן שנים קסומות לסיפור ההצלחה. יציעי הקאמפ נואו התמלאו בכל משחק ביתי באלפי תיירים שנהרו לראות את ההופעה. מכירת החולצות והמרצ'דייז הכניסה לקופת המועדון מאות מיליונים. בארסה הייתה בקיץ 2015 על גג העולם. הכי טובה, הכי אהודה, הכי עשירה. התחושה הייתה שתישאר בצמרת הכדורגל העולמי עוד שנים רבות.
קצת יותר משש שנים עברו, וברצלונה מודל 2021 נראית כמו חורבה. מסי עזב, הקבוצה משחקת כדורגל עלוב, יציעי הקאמפ נואו נטושים, החובות נערמו ליותר ממיליארד אירו, והעתיד נראה אפור. אפור מאוד. איך קרה שבזמן קצר כל כך אימפריית הכדורגל קרסה באופן דרמטי? הנה עשרה סיפורים על אחת הנפילות הגדולות שידע הספורט העולמי.
ז'וזפ מריה ברטומאו היה נשיא ברצלונה בזכייה בליגת האלופות ב-2015, אבל הוא לא היה נשיא שנבחר על-ידי אוהדי הקבוצה, ה"סוסיוס".
ברטומאו היה סגנו של הנשיא סנדרו רוסיי - אדם מושחת שנהג להעלים מסים ונשלח לבסוף לכלא. רוסיי היה זה שהחתים את ניימאר ב-2013, לכאורה תמורת 57 מיליון אירו. מהר מאוד נחשף שהסכום האמיתי ששולם הוא יותר מכפול, ו-40 מיליון אירו הועברו לחברה בבעלות אביו של ניימאר. ברטומאו, שהיה מעורב בעסקת ניימאר, אמנם זוכה אחרי שנעצר ונחקר, אבל עננת השחיתות מעל ראשו מעולם לא התפוגגה.
החטא הקדמון הגיע בקיץ 2017, כאשר ניימאר עבר לפריז סן-ז'רמן תמורת 222 מיליון אירו. בעקבות עזיבתו של הכוכב הברזילאי, ברטומאו נכנס ללחץ מטורף. הוא שילם מאות מיליונים על שחקני רכש, ואף אחד מהם לא הצדיק את הסכומים. התוצאות, בעיקר באירופה, היו קטסטרופליות.
באותם ימים כל מה שעניין את ברטומאו היה לשמור על הכיסא שלו. והוא לא בחל באמצעים כדי להישאר בתפקיד. גם אם זה אומר להפעיל בוטים ברשתות החברתיות שיכפישו את לאו מסי, הכוכב הכי גדול של הקבוצה.
הניהול הנוראי התבטא במשכורות מטורפות לשחקנים ולמאמנים, מה שהביא לבזבוז של כל הרווחים שנצברו בשנים הטובות של ברצלונה. הכל ירד לטמיון. וכשהגיעה מגפת הקורונה, כל המבנה הכלכלי של המועדון פשוט קרס. לפני הקורונה, ברצלונה הייתה מועדון הספורט הראשון בעולם שהכנסותיו השנתיות חצו את רף מיליארד הדולר. שנתיים לאחר מכן בארסה שקועה בחובות אסטרונומיים של 1.6 מיליארד דולר.
ברטומאו התפטר, החובות נשארו. הקטסטרופה הפיננסית הזו מונעת מברצלונה לבצע רכש משמעותי בשנים הבאות והולידה את אחת מרעידות האדמה הגדולות בתולדות הספורט – העזיבה של מסי לטובת פריז סן-ז'רמן. לא היה וכנראה לא יהיה מנהל כושל יותר בעולם הספורט מאשר ברטומאו.
בין השנים 2014 ו-2019 ברצלונה הוציאה יותר ממיליארד אירו על שחקני רכש - יותר מכל מועדון אחר בעולם. אפילו יותר מפריז סן-ז'רמן וממנצ'סטר סיטי, מועדונים שנמצאים בבעלות של מדינות.
שיא הטירוף הגיע אחרי שבארסה נאלצה לוותר על ניימאר בקיץ 2017. לקופה אמנם נכנסו 222 מיליון אירו, אבל ברטומאו ואנשיו הצליחו לבזבז סכום גדול ביותר מ-50 אחוז, 370 מיליון אירו, על שלושה שחקנים שמהם ציפתה להיות כוכבי-על, כל אחד בזכות עצמו. הם התבררו כפלופים, כל אחד בפני עצמו.
מי שנראה להנהלה כתחליף ראוי לניימאר היה פיליפה קוטיניו. אולי בגלל שהוא ברזילאי, אולי בזכות ההצלחה שלו בליברפול. מה שהם לא טרחו לבדוק היה זה עד כמה הוא מתאים לשיטת המשחק של ברצלונה. המועדון מיהר לשלוף את פנקס הצ'קים ולשרוף 145 מיליון אירו על קוטיניו - הרכש השלישי הכי יקר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי. התמורה שקיבלה ממנו זעומה בכל קנה מידה, אפילו מביכה: 25 שערים ב-101 משחקים.
שנה לאחר מכן שוב נשלף הארנק, ושוב נזרקו סכומי עתק. הפעם 120 מיליון אירו שעברו לאתלטיקו מדריד תמורת אנטואן גריזמן. ושוב הסיפור חזר על עצמו: שחקן מצוין שלא מתאים לשיטה ולא מצליח לספק מספרים שמצדיקים את הכספים שנשפכו עליו. כעבור שנתיים הוא הושאל בחזרה לאתלטיקו, שתוכל לרכוש אותו בסוף העונה הנוכחית ב-40 מיליון – שליש מהמחיר ששילמה עליו!
ועוד לא דיברנו על עוסמאן דמבלה, שהגיע מבורוסיה דורטמונד ב-2017 תמורת 105 מיליון אירו. ב-118 משחקים במדי בארסה הוא הבקיע רק 30 שערים, וסיפק בעיקר פציעות ושערוריות. הקבוצה עדיין תקועה איתו.
אלו לא רק שחקנים בעלי שם שנחתו בברצלונה בשנים האחרונות. כמה מהרכישות גרמו להרמת גבה של ממש. כאשר ברצלונה חיפשה בינואר 2020 חלוץ שישחק במקום לואיס סוארס הפצוע, המנהל הספורטיבי אריק אבידל יצר קשר עם סדריק בקאמבו, חלוץ קונגולזי אלמוני ששיחק באותה עת בבייג'ינג גואן הסינית.
כשבקאמבו ההמום הבין שברצלונה הגדולה רוצה אותו, הוא לא חיכה דקה ועלה על המטוס הראשון לכיוון הונג-קונג. כשנחת והתכונן להגיע לטיסת ההמשך לברצלונה, בסלולרי שלו קפצה ההודעה הבאה: "אל תגיע, ברצלונה שינתה את דעתה".
במקום בקאמבו רכשה בארסה את מרטין בריית'ווייט, חלוץ דני בינוני שהיה שייך למידלסברו ושיחק כמושאל בלגאנס, קבוצת תחתית בליגה הספרדית. בארסה שילמה עבורו 18 מיליון אירו, וקיבלה ממנו 5 שערים ב-43 משחקי ליגה. ועדיין, אפילו הוא לא הרכש הגרוע ביותר שלה בשנים האחרונות.
התואר המפוקפק הזה שייך כנראה למתיאוס פרננדס, קשר מחליף בפלמייראס הברזילאית, שנרכש תמורת 7 מיליון אירו (ועוד 3 מיליון שהובטחו בהמשך). פרננדס הוחתם בחשאי, הושאל לוויאדוליד, ואחרי שלושה משחקים חזר לקאמפ נואו וקיבל את המספר שאף אחד לא רצה – 19 (המספר שמקושר לקוביד-19, המחלה שנגרמת כתוצאה מנגיף הקורונה). הוא שיחק 17 דקות בעונה שעברה, ובסיום העונה חזר לפלמייראס.
"הצלחתי לשכנע את אבידל להגיע לברזיל ולצפות במשחק של קבוצת המילואים שלנו", סיפר מנכ"ל פלמייראס אלשנדרה מאטוס. "עד היום אני לא יודע איך הצלחתי למכור להם את פרננדס".
ב-13 בינואר 2020 מונה מאמן חדש לברצלונה, קיקה סטיין. זה קרה אחרי פיטוריו של ארנסטו ואלוורדה, המאמן שהוליך אותה לשתי אליפויות אבל נכשל בליגת האלופות. סטיין עשה עבודה לא רעה בבטיס, קבוצתו הקודמת, אבל לא נראה כמי שיכול לנהל קבוצה בסדר הגודל של ברצלונה. זה נראה מינוי מוזר, תמוה, שלא לומר הזוי.
ב-25 המשחקים שבהם עמד על הקווים בברצלונה הוא אמנם רשם 16 ניצחונות, אבל ייזכר בעיקר ולפני הכל כמי שאחראי על התבוסה הקשה, הכואבת והמשפילה בהיסטוריה של הקבוצה: 8:2 מול באיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות.
היו לברצלונה הפסדים כואבים לפני כן, אבל דבר כזה לא קרה לה מעולם בעידן המודרני. זו הייתה הפעם הראשונה זה 74 שנים שהקבוצה ספגה שמינייה, וההפסד הראשון בפער של שישה שערים מאז 1951.
כשסטיין קיבל את ההצעה המפתיעה לאמן את ברצלונה, הוא ישב מחוסר עבודה בביתו בצפון ספרד. "כל מה שעשיתי אז היה להביט על הפרות באחו", הוא סיפר. שלושה ימים אחרי השמינייה, קיקה סטיין חזר לביתו לצפות בפרות, עם 64 אחוזי ניצחונות – רקורד חלש ביותר. מצד שני, ברצלונה תגלה בקרוב שיש עוד לאן לרדת.
ההשפלה מול באיירן בליסבון נכנסה כבר מזמן לספר השיאים, אבל היא ממש לא לבד, אלא אחד משורה ארוכה של הפסדים כואבים ומביכים בליגת האלופות בשנים האחרונות.
מאז הזכייה בצ'מפיונס ב-2015 בארסה נכשלת בזירה האירופית שנה אחר שנה. ב-2016 הייתה זו אתלטיקו מדריד שהעיפה אותה ברבע הגמר. כעבור שנה הגיעה הרמונטדה המפורסמת מול פריז סן-ז'רמן - הניצחון המטורף 1:6 אחרי ההפסד 4:0 בצרפת - אבל גם אז האופוריה נמשכה רק כמה שבועות. ברבע הגמר יובנטוס כבר פירקה את בארסה 0:3. ברבע הגמר של 2018 ברצלונה כבר ראתה את הכרטיס לשלב הבא אחרי 1:4 ביתי על רומא בקאמפ נואו, אבל 0:3 איטלקי טרף את הקלפים והותיר את מסי וחבריו המומים.
עונה לאחר מכן ההלם היה גדול הרבה יותר. בארסה הביסה את ליברפול 0:3 בחצי הגמר בקאמפ נואו. מספיק כדי להעפיל לגמר? ממש לא. ליברפול מחצה את ברצלונה 0:4 בגומלין באנפילד. בארסה הפכה ללוזרית סדרתית. ובכלל, ההפסדים שלה במעמדים הגדולים הם תבוסות של ממש: שלישייה פה, רביעייה שם – זה כבר הפך להרגל. למעשה, מאז אותה זכייה ב-2015, אין עוד מועדון צמרת אירופי עם כל כך הרבה תבוסות של שלושה שערים ומעלה בליגת האלופות. ועוד נגיע לתבוסות בצ'מפיונס העונה.
שש עונות, 195 שערים. לואיס סוארס לא היה צריך יותר מדי שנים כדי להפוך למבקיע השלישי בטיבו בהיסטוריה בת 122 השנים של ברצלונה. יחד עם החברים הטובים מסי וניימאר, החלוץ האורוגוואי היה חבר ב-MSN - שלישיית ההתקפה הטובה בהיסטוריה.
למרות גילו המתקדם יחסית (33) בקיץ 2020, סוארס עדיין היה אחד החלוצים הטובים באירופה. ובכל זאת, הנשיא ברטומאו החליט שהגיע הזמן לחתוך. המחשבה לא הייתה מקצועית, אלא כלכלית. סוארס היה אחד המשתכרים הבכירים בקבוצה. ברטומאו, שכבר ראה את החובות הולכים ונערמים, חשב שזו תהיה דרך טובה לקצץ בהוצאות.
בדיעבד זו הייתה אחת ההחלטות המטופשות בהיסטוריה של נשיאי ברצלונה. העזיבה של סוארס רק החישה את הפרידה ממסי, שראה איך המועדון שלו בוגד בחברו הטוב ביותר. ואם כל זה לא מספיק, סוארס עבר כמעט בחינם לאתלטיקו מדריד – ומיד הוליך אותה לזכייה באליפות מופלאה. 21 שערי הליגה שכבש, ובמיוחד שני שערי ניצחון דרמטיים בשני המחזורים האחרונים, הפכו אותו לכוכב הגדול של עונת 2020/21 בליגה הספרדית.
ואיך ברצלונה הודיעה לסוארס שהוא עוזב? ברטומאו התבוסתן חשש לעשות את הצעד בעצמו, ושלח למשימה את המאמן הטרי רונלד קומאן לעשות את העבודה המלוכלכת. השיחה של קומאן עם סוארס נמשכה לא יותר מדקה. כך נפרדה בארסה מאחד משחקניה הגדולים בכל הזמנים. בשיחת טלפון.
המצב הכלכלי האיום שאליו נקלעה ברצלונה הוא זה שדירבן אותה להצטרף למיזם הסופר-ליג, שאותו הגה נשיא ריאל מדריד פלורנטינו פרס יחד עם בני בריתו ביובנטוס. הפרויקט המגלומני קרס כמה ימים אחרי שיצא לאוויר העולם בקול רעש גדול. כל הקבוצות האנגליות שהצטרפו פרשו מהר מאוד, כשהבינו שהאוהדים שלהן לא יקבלו זאת. אבל ברצלונה, יחד עם ריאל מדריד ויובנטוס, לא פרשה. השלוש מנסות לשדר שהסופר-ליג אכן תקום ביום מן הימים, גם אם זה לא ממש נראה ריאלי.
חאבייר טבאס, נשיא הליגה הספרדית, חוזר וטוען כי ברצלונה ונשיאה ז'ואן לאפורטה נלקחו כבני ערובה על-ידי פרס. לדבריו, בשל מצבה הכלכלי הקשה לבארסה לא הייתה ברירה אלא להישאר במיזם. המצב הזה רק זרה מלח על הפצעים של לאפורטה כנשיא ושל ברצלונה כמועדון, אבל זמן קצר אחר כך הגיעה המכה האמיתית.
"הללויה". אחרי שלאו מסי האריך את החוזה שלו ב-2017, רומן גומס פונטי, היועץ המשפטי של ברצלונה, שלח מייל לאוסקר גראו, אחד מראשי ההנהלה, שבו כתב את המילה הזאת. את האות האחרונה הקליד 69 פעמים.
פונטי אמר כי הישארותו של מסי בבארסה היא צעד חשוב לעתידו של המועדון. זה היה נכון, אבל היה לכך מחיר כלכלי כבד. העיתונאי סיימון קופר פירסם בספרו החדש שבארבע השנים שבין 2017 ל-2021 מסי הרוויח בברצלונה, כולל בונוסים, 555 מיליון אירו.
בראייה נקודתית, יכול להיות שמסי הצדיק את השכר הזה. לאורך כל הקריירה הוא היה הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, מלך השערים שלה, והאחראי העיקרי להכנסות העתק שבארסה גרפה בשנותיה הטובות. הוא ייצר גם שערים, וגם מזומנים. מצד שני, השכר של מסי משך כלפי מעלה את המשכורות של יתר השחקנים. בשלב מסוים, כ-90 אחוז מהתקציב הלך לתשלום שכר שחקנים וצוות מקצועי.
בנוסף, בשנים האחרונות התלות המקצועית של בארסה במסי הלכה וגדלה. למרות זאת, ההנהלה בראשות ברטומאו המאיסה עליו את החיים. זה התחיל עם חוסר סיוע כשהסתבך במשפט של העלמות מס, ונמשך עם הפעלת מערך הבוטים שפגע בו ובמשפחתו.
בקיץ 2020, אחרי ההשפלה מול באיירן מינכן בליגת האלופות, מסי הודיע שהוא רוצה לעזוב. המצב הפך בלתי נסבל עבורו. כשז'ואן לאפורטה נבחר לנשיא החדש, מסי שינה את דעתו ורצה להישאר, אבל אז זה כבר היה בלתי אפשרי מבחינה כלכלית. גם כשהיה ברור שעזיבה של מסי משמעותה צניחה בהכנסות של יותר מ-120 מיליון אירו, למועדון לא נותרה ברירה.
וכך, בניהול כושל ושערורייתי הצליחה ברצלונה גם לפתח תלות לא סבירה בכוכב שלה, גם למרר את חייו של גדול שחקניה בכל הזמנים, ובסופו של דבר גם לאבד את האיש שכנראה הפך אותה - יותר מכל אחד אחר - למותג עולמי ואימפריה כלכלית.
פתיחת עונת 2021/22 היא הגרועה ביותר של ברצלונה ב-20 השנים האחרונות. אחרי 11 מחזורים היא מדורגת תשיעית בליגה הספרדית, עם 16 נקודות. מאז החל עידן שלוש הנקודות לניצחון בליגה, היו רק שני מקרים שבהם בארסה הייתה במצב הזה – 2000/1 ו-2002/3. זה כמובן הוביל לפיטוריו של רונלד קומאן, שנפרד מהמועדון עם 60 אחוז ניצחונות בקדנציה החלשה שלו – נמוך יותר אפילו מקיקה סטיין.
לכך צריך להוסיף כמובן את הפתיחה האיומה בליגת האלופות, עם תבוסות 3:0 לבאיירן מינכן ולבנפיקה ליסבון (לראשונה בתולדות המועדון, שני הפסדים רצופים בשלב הבתים). הניצחון 0:1 על דינמו קייב לפני שבועיים אמנם מותיר לברצלונה סיכוי קטן לעלות לשמינית הגמר, אבל כרגע יש סיכוי לא מבוטל שלראשונה זה 18 שנה היא לא תהיה בשלב הנוקאאוט של הצ'מפיונס.
המשחק הערב (22:00) מול דינמו קייב הוא קריטי. הפסד נוסף, והסיכוי לעבור לשלב הבא יהיה אפסי. חוץ מכישלון ספורטיבי, זה יהיה אסון כלכלי. מדובר בהפסד של כ-20 מיליון אירו, כסף שמבחינת ברצלונה הנוכחית הוא כמו אוויר לנשימה.
בימים היפים של ברצלונה, וזה לא היה מזמן, כל משחק ביתי הפך לאירוע. מחירי הכרטיסים בשוק השחור היו מטורפים, הביקוש היה מטורף עוד יותר. זו לא קלישאה שמתנת בר-המצווה הפופולרית בישראל הייתה לטוס לספרד כדי לראות את מסי בקאמפ נואו. אנשים שברו קופות גמל כדי לממן את הנסיעה עם הילד לבית המקדש החדש.
במשחק הליגה בשבת האחרונה מול אלאבס נספרו ביציעים 37,278 צופים. שני שלישים מהיציעים היו ריקים. יותר מ-20 שנה לא נרשם שפל כזה במשחק ליגה שמתקיים בסוף השבוע בהיכל הכדורגל הזה. וזה לא מקרה חד-פעמי: למשחק ליגת האלופות מול דינמו קייב לפני שבועיים הגיעו פחות מ-50 אלף צופים. שוב, שיא שלילי של שנים רבות.
מדהים לחשוב שאפילו בקלאסיקו מול ריאל מדריד האצטדיון לא היה מלא לחלוטין. כ-9,000 מושבים נותרו מיותמים בגלל כרטיסים שנותרו בקופות. קלאסיקו שהוא לא סולד אאוט? מי שמע על דבר שכזה?
כן, הקהל מצביע ברגליים. גם מנויים מעדיפים להישאר בבית. עד כדי כך הקבוצה מאכזבת. שלא לדבר על תיירים, שמאז עזיבתו של מסי כמעט לא מגיעים ומעדיפים לנדוד לפריז כדי לראות אותו. ויש כמובן את ההיבט הכלכלי: פחות כרטיסים נמכרים שווה פחות מרצ'נדייז. ההכנסות של המועדון נפגעו העונה בעשרות אחוזים.
