פלייאוף 2022 הוא הפלייאוף שמקדש את מורשת סטף קרי. לא זו של השלשות והגדלת טווח האיום על הסל (ואיתו תפיחת ההגנה), אלא של מודל הכוכב חסר האגו, שמוכן אפילו לשבת על הספסל, לתת לאחרים את אור הזרקורים, שמוותר כדי שלקבוצה שלו תהיה בנייה רוחבית של סגל עם שלד מוצק ולא בניית פירמידה שבה המבנה כולו תלוי דווקא בקודקוד שבראשיתו.
זאב בודד" - המדור של זאב אברהמי
לברון ג'יימס בכלל לא הגיע לפלייאוף, קווין דוראנט, טריי יאנג וניקולה יוקיץ' עפו בסיבוב הראשון, לוקה דונצ'יץ' שרד את הסיבוב הראשון בקושי. המועמדות העיקריות לאליפות הן קבוצות כמעט חסרות היררכיה, עם כוכבים חסרי אגו: גולדן סטייט, מיאמי, פיניקס. הסדרה הכי טובה (והכי דו-קוטבית בכל מובן) הייתה בין מינסוטה לממפיס, עוד שתי קבוצות עם היררכיה מינימלית.
אחרי הסיבוב הראשון, אחת המועמדות העיקריות לאליפות היא בוסטון סלטיקס ששאבה את ברוקלין 0:4 במה שהייתה אמורה להיות הסדרה הצמודה ביותר (למען הדיוק: הייתה. בוסטון ניצחה במצטבר ב-18 נקודות). בסיבוב השני הסלטיקס יתמודדו עם מילווקי ויאניס אנדטוקומבו, במפגש פלייאוף שלישי ביניהן בארבע השנים האחרונות, במה שמסתמן כמו יריבות פלייאוף אמיתית.
מילווקי היא האלופה היוצאת, ויאניס הוא אולי התגלמות כוכב-העל שלא נתן למעמד שלו לעלות לו לראש. אבל איך בוסטון – האימפריה הגדולה בתולדות ה-NBA לצד לוס-אנג'לס לייקרס – הצליחה להגיע לכאן כפייבוריטית, עם יתרון ביתיות, אחרי שנראה היה שהיא מאבדת את דרכה, ואחרי ששינתה את הסגל, החליפה מאמן והנהלה?
משלושת הגדולים לשלושת הגדולים
קצת היסטוריה. בשנת 2007, שבה גם נפטר רד אאורבך האגדי, הסלטיקס סיימו עם המאזן השני הכי גרוע בליגה; אחד השחקנים הבולטים (טוני אלן) קרע את רצועות הברך במהלך ניסיון הטבעה שולי לאחר שהמשחק כבר נעצר בגלל שריקה; בהגרלת הדראפט הם הידרדרו למקום החמישי, שבו אי אפשר לבחור את קווין דוראנט. 20 שנות בצורת מאליפויות מאיימות להמשיך עד סוף תקופתו של הכוכב פול פירס.
אבל אז מתחיל המנכ"ל דני איינג' בשורת עסקאות כדי לבנות למאמן דוק ריברס קבוצה הישגית. הוא מביא את הסופרסטארים קווין גארנט וריי אלן, שביחד עם פירס מייצרים את ה-BIG THREE - הראשונים של התקופה המודרנית, המודל שעליו נבנות אחר כך מיאמי, אוקלהומה-סיטי וגולדן-סטייט. בוסטון מנצחת 42 משחקים יותר בעונה הראשונה של השלישייה (2008) וזוכה באליפות. היא מגיעה לעוד גמר NBA, מחדשת את היריבות ההיסטורית עם הלייקרס ופותחת יריבות חדשה נגד מיאמי. ב-2013 כל זה נגמר.
ואז מתחילים לבנות מחדש. בראד סטיבנס ממונה למאמן. הסלטיקס בוחרים את מרקוס סמארט בדראפט 2014. אל הורפורד, בודהת החוכמה והרוגע, מגיע לקבוצה ב-2016. אייזיאה תומאס הופך לכוכב. ב-2016 הם בוחרים את ג'יילן בראון בדראפט ואחרי שנה הם מעבירים את הבחירה הראשונה בדראפט לפילדלפיה (שבוחרת במרקל פולץ), מקבלים את הבחירה השלישית ובוחרים את ג'ייסון טייטום.
השלד קיים, אבל לאיינג' זה לא מספיק: הוא מביא את גורדון הייוורד ואחר כך משחרר את אייזיאה תומאס תמורת קיירי ארווינג. בוסטון היא כעת מפלצת דו-ראשית: שני כוכבי-על עבור אליפות מיידית, ושלושה כוכבים צעירים בשביל העתיד. כמו שזורקים מים על שמן רותח, הכל מתלקח: הייוורד נפצע קשה כבר במשחק הראשון, ארווינג מזריק ציאניד לחדר ההלבשה.
הסלטיקס מפנים עורף למורשת אאורבך. הם רוצים אליפות מיידית בעזרת שכירי חרב יקרים על חשבון פיתוח וגידול שחקנים. הם זורקים את כל יהבם על משחק התקפה סילוני, לא קבוצתי. אחרי שתי הדחות כואבות בפלייאוף, הורפורד עובר לפילדלפיה וארווינג עוזב לברוקלין, אבל במקום ללכת במסלול חדש איינג' מביא במקומו עוד כוכב שלא מתאים לשלד של הקבוצה, קמבה ווקר. הסלטיקס מגיעים לגמר המזרח ב"בועת הקורונה", אבל בשנה שעברה כבר הפסידו לברוקלין בסיבוב הראשון בחמישה משחקים.
בקיץ שעבר המאמן סטיבנס הוקפץ למשרדים למעלה והחליף את איינג' בתפקיד נשיא לענייני כדורסל. הפעולה הראשונה שלו היא למצוא לעצמו מחליף: אימה אודוקה, מומחה הגנה ומי שהיה עוזר מאמן אצל גרג פופוביץ'. הפעולה השנייה היא לתת את קמבה ווקר ועוד בחירת דראפט ולהחזיר את הורפורד, עוגן ההגנה ובודהת המנהיגות, שנותן לבוסטון גמישות כלכלית להביא עוד שחקנים ולהרחיב את איכות הסגל.
הפור נפל: הקבוצה שייכת עכשיו לשלושת שחקני הבית (סמארט, בראון וטייטום). הם שלושת הגדולים החדשים. זו קבוצה שהמנהיגים שלה יהיו אודוקה וסמארט - קבוצה עם אוריינטציה הגנתית ועוצמות הגנתיות. ובעיקר, זו תהיה קבוצה.
ואז הכל התהפך
לקח לסלטיקס החדשים הרבה זמן להתגבש, להתרגל, לחזור ל-DNA, לקבל את הורפורד כמנהיג השבט, להפנים שהקבוצה תלך עד לאן שההגנה של סמארט (שנבחר לשחקן ההגנה של העונה( תיקח אותה, לאמץ את ההיררכיה בהתקפה עם בראון וטייטום כשני ראשי חץ כמעט שווים בחשיבותם.
הטירונות הזו לוותה בהפסדים כואבים (כולל תבוסה ביתית ב-32 הפרש לטורונטו הצעירה תחת סרנדת בוז מהקהל), באספות שחקנים שבועיים לתוך העונה, במאזן של 17 ניצחונות לעומת 19 הפסדים. "הם לא רוצים למסור את הכדור", אמר סמארט על טייטום ובראון אחרי עוד הפסד. סימני שאלה החלו להתעורר לגבי אודוקה בעונתו הראשונה כמאמן ראשי ב-NBA, וכך גם מחשבות על עוד עונת מעבר עם הפסד בשלבים המוקדמים של הפלייאוף.
ואז הכל התהפך. ההגנה התחברה, ומתחילת 2022 היא הטובה בליגה. "היו לי כמה שנים עם הגנה מצוינת", אמר סטיבנס בחודש מארס. "אבל השנה יש פה הגנה מיוחדת, שיכולה לקחת אותנו למקומות רחוקים".
אודוקה עבר מכיסא מתנדנד למועמד לתואר מאמן העונה. ההתקפה התחילה להניע את הכדור מסירה אחרי מסירה אחרי מסירה עד השחקן החופשי, כמו בסן-אנטוניו או בגולדן-סטייט. בראון, סמארט וטייטום, ששיחקו תחת עוזר המאמן אודוקה בנבחרת האולימפית של ארה"ב, נתנו לו גב. בוסטון הפסיקה להיות קבוצה של בידודים לכוכבים, והפכה לאחת הקבוצות המוסרות הטובות בליגה.
תצוגת תכלית מדהימה
אבל שום דבר לא הכין אף אחד לסדרת הסיבוב הראשון בפלייאוף נגד ברוקלין. טייטום ובראון הובילו את ההתקפה, אבל כולם השתתפו ותרמו, עד השחקן העשירי. בהגנה, בוסטון נתנה תצוגה היסטורית שקרקעה את דוראנט, אחד משחקני ההתקפה הגדולים בהיסטוריה של המשחק, הרגיעה את האויב קיירי ארווינג אחרי משחק ראשון שבו כמעט ניצח לבדו את בוסטון, והעיפה מהפלייאוף את אחת המועמדות העיקריות לאליפות בסוויפ של ארבעה משחקים.
זו הייתה תצוגת תכלית מדהימה של הגנה אסתטית, קבוצתיות, לחימה, התאבדות על כדורים אבודים. בוסטון הבינה במחצית השנייה של העונה שזו לא עונת המעבר, אלא אולי "העונה". אחרי הניצחון בסיבוב הראשון היא הפכה למועמדת רצינית לאליפות.
זו קבוצה מסוכנת. מפחידה. היא יכולה להחזיק קבוצות מתחת ל-90 ואפילו 80 נקודות, אבל יש לה את כוח האש לנצח גם אם היריב יקלע 110. אם בשנים האחרונות הייתה קבוצה של כמעטים, השינויים שעברה בשנים האחרונות גרמו לה לממש את הפוטנציאל העצום. מבחן הלקמוס התמידי של אודוקה הפך לניסוי כימי מוצלח. כעת, כשכל הכמעטים הוסרו, היריבות צריכות לחפש מקלטים אטומיים.
הסלטיקס מגיעים לחצי גמר המזרח כשהם בריאים פיזית, ומרוכזים במשימה להחזיר את המועדון למקומו הטבעי. הרוטציה ארוכה (רוברט וגרנט וויליאמס, פייטון פריצ'רד ודרק ווייט תרמו הרבה בסדרה נגד ברוקלין), בראון וטייטום משחקים יותר ביציבות ומחלקים ביניהם אחריות בהגנה.
"השחקנים היו צריכים לסמוך עליי בתחילת העונה כשאמרתי להם שיש דרך ארוכה ומאתגרת כדי להגיע למקום שאנחנו רוצים להגיע אליו. היו קשיים והפסדנו הרבה, אבל הם האמינו בי ובדרך שלי", אמר אודוקה. "עכשיו אנחנו נפגשים עם כל הקבוצות שהפסדנו להן במקום אחר לגמרי ועם הרבה יותר מה להפסיד. אנחנו מוכנים לאתגרים האלו. מי שמפסיד בדרך, לומד לשנוא את ההרגשה של הפסדים".
בוסטון היא כאמור המועמדת הראשית לעלות לגמר ה-NBA מהמזרח, אבל כדי להגיע לשם היא תצטרך לעבור את האלופה של יאניס, וכנראה גם את מיאמי של ג'ימי באטלר - שני כוכבים ושתי קבוצות שמסמלים את הכיוון החדש שאליו הולכת הליגה. גם יאניס ובאטלר שונאים להפסיד.
