זה היה ווימבלדון מוזר. כמעט נטול גשם, ג'וקוביץ' לא שיחק טניס גדול, רק מה שהיה מספיק כדי לעבור שלב והכרחת היריב לשחק את המכה שהוא הכי פחות אוהב, והצופים הגיעו עם דילמה: את מי הם אמורים לעודד, זאת אומרת את מי שונאים פחות. בהתאם לכך הגמר עצמו לא היה משחק טניס, אלא חקירה בעינויים.
קיריוס פתח את המשחק נהדר. ג'וקוביץ' מעולם לא ניצח אותו עד אתמול, ובשני המפגשים ביניהם אפילו לא שבר את הסרב של האוסטרלי. בארבעת משחקוני ההגשה הראשונים נגדו אתמול ג'וקוביץ' לקח שתי נקודות. אבל בהגשה החמישית של קיריוס, ג'וקוביץ' לקח שלוש נקודות. הוא הפסיד במשחקון ובמערכה, אבל הניח על המשטח את הספקות.
ג'וקוביץ' ידע: הוא חייב להחזיר את ההגשה, הוא חייב לשמור על ההגשה שלו, והוא צריך לנער את הביטחון העצמי של קיריוס בלחץ פסיכולוגי מתון. האוסטרלי מגיש שלושה אייסים ו־ווינר במשחקון ההגשה הראשון שלו במערכה השנייה, אבל בבא הוא נשבר. מהרגע הזה אנחנו לא צופים יותר במשחק טניס, אלא בהופעה דרמטית של אמן מיוסר שמתמוטט נפשית על המגרש, שכבה אחרי שכבה. קיריוס מתחיל לצעוק על האוויר, על הפמליה שלו, על הרקטה. אוהדת מפריעה לו. השופט שואל אם הוא יכול למצוא אותה. "כן", עונה לו הגאון המטורף, "זאת היא עם השמלה שנראית כאילו שתתה כבר 700 דרינקים". בשלב מסוים השדר הבריטי התנצל על הגסויות של קיריוס. הוא מנצח בערעור על נקודה וכועס על שופט הקו שלא ראה לבד שהכדור היה בפנים. ככל שהחקירה של ג'וקוביץ' הפכה הדוקה יותר, ככה קיריוס התפרק.
בסוף המערכה השלישית קיריוס נמס. אם בפתיחה כל משחקון הגשה שלו היה חופשת הכל כלול באי טרופי, הרי שבמערכה השלישית כל הגשה שלו הפכה למסע אלונקות. הוא מגיע לכל כדור במאמץ אתלטי עילאי ובאלפית השנייה האחרונה, הוא מאבד את הריכוז ושם את הכדור ברשת או בחוץ. ככל שהטניס שלו יותר אינסטינקטיבי, ככה הוא משחק יותר טוב. ג'וקוביץ' מכריח אותו לחשוב, מנצח במערכה ויורד להחליף בגדים. הוא משאיר את קיריוס חשוף בתא הווידוי לעיני אלפי צופים. מדובר באכזריות גולאגית.
מה אתה עושה אם אתה משחק את הטניס הכי טוב שלך וזה לא מספיק? מה אתה עושה כשהיריב לא נותן לך כלום? כשאתה יודע שהראש שלך עומד לך בדרך? זה היה מכמיר לב, כמו לראות חף מפשע מודה באשמה. מה אתה אמור לעשות כשכל מהלך טניס חשוב שלך מוכרע בכלל מחוץ לקווים? מה אתה יכול לעשות כשבמקום לשבת בשקט, אתה חייב למצוא עוד איזה אויב דמיוני?
בסוף, קיריוס חבש לראשו כובע אדום של אייר ג'ורדן ונראה הכי רגוע בעולם. ג'וקוביץ' הניח על פניו מגבת לבנה והתפרק בבכי של מנצחים.
