דיא סבע - אוהדי מכבי חיפה: ה"פרידה" בין סגנית האלופה לשחקן ההתקפה במהלך העונה שעברה, בגלל פוסט שפרסמה אשתו בראשית ימי מלחמת "חרבות ברזל" (כתבה "גם בעזה יש ילדים"), תישאר ככתם בהיסטוריה של המועדון, שהיה עד לא מזמן סמל לדו קיום בין כל בני הדתות בעיר הנמל. ההחלטה של ברק בכר להחזיר את סבע הקיץ מאמירייטס קלאב, למורת רוחם של חלק לא מבוטל מיושבי היציע, היה מהלך אמיץ בהתחשב באווירה הציבורית הכללית, ואחרי ארבע שערים בחמישה מחזורי ליגה, מתברר שגם היה לפני הכל נכון מקצועית. אחרי שרוב הקהל כבר התרצה, הגיע הזמן שכל יושבי סמי עופר ישימו את הסאגה המבישה הזאת מאחור, כי מי צריך עוד משוכה מיותרת במאבק האליפות הלא פשוט שמצפה לקבוצה מול מכבי ת"א.
ברק אברמוב - יוסי אבוקסיס: זאת הייתה חברות נהדרת, שמקצועית התחילה אי אז ב-2017, כשהשניים שיתפו פעולה בבני יהודה, אך היא הסתיימה בפיצוץ גדול בבית"ר ירושלים עם ההחלטה של המאמן לעזוב את הצהובים-שחורים לטובת הנמסיס הפועל ת"א. "אני לא יכול להמשיך בקבוצה בגלל התנהגות הקהל של בית"ר כלפיי", כתב אבוקסיס לאברמוב והוסיף: "ביקרת אותי יותר מידי העונה ולא גיבית אותי. גם אין לי חוזה לעונה הבאה". הבעלים-חבר, שחש נבגד, רשם שלושה חודשים אחרי נקמה מתוקה – ניצחון 1:5 בבלומפילד על האדומים שהוביל לסיום דרכו של המאמן בקבוצה. היום מעיד אברמוב שהחברות עדיין קיימת אבל מוסיף שכל עוד הוא בבית"ר ירושלים, אבוקסיס לא יאמן שם. המאמן? עדיין מחפש את הדרך חזרה למגרשים.
השר מיקי זוהר - השר איתמר בן גביר: ההיסטוריה המאוחרת מלאה בניסיונות מגושמים של פוליטיקאים לגנוב קצת פוקוס, ולנצל את העניין בכדורגל הישראלי בכלל והספורט בפרט, לקצת זמן מסך. האחרון שבהם היה המביך מכולם, "ביף" קוצף (ויש יגידו מאולץ) בין שר הספורט מיקי זוהר ובין השר לביטחון פנים איתמר בן גביר. הרקע: סכסוך כספי בין משרד הספורט למשטרה, שאיימה בתגובה שלא לאבטח את משחקי הספורט. זוהר כינה את בן גביר "סחטן", והאחרון ענה ב"אתה שר כושל". באיזו תוצאה המשחק הזה יסתיים? לא ברור, אבל בימים שבהם לוח האירועים בספורט מתנהל בכפוף להוראות אד הוק, בשל המצב הביטחוני, הדבר האחרון שהאוהדים צריכים הוא את השניים כאיום על קיום המשחק הבא.
רן בן שמעון - דין דוד: פרסום סגל הנבחרת לקראת משחקי ליגת האומות נגד צרפת ואיטליה גילה סכסוך שהסתתר מתחת לרדאר בין המאמן הלאומי לחלוץ מכבי חיפה הלוהט. כשנשאל בן שמעון מדוע מלך שערי ליגת העל של העונה שעברה ומוליך טבלת הכובשים הנוכחי (6 שערים בחמישה משחקים) נותר מחוץ לרשימה, הוא השיב: "הוא קצת לא היה מרוצה מהדקות שהוא קיבל. אני מעריך את הכנות. הוא אמר לי בשיחה שאם הוא לא מקבל דקות משמעותיות, הוא מעדיף לא להיות בסגל. אני חושב ששחקן לא צריך להעמיד תנאים מוקדמים". השחקן הציג בפני קבוצתו גרסה אחרת: "לעולם לא אציב תנאים לנבחרת – מוכן ללכת לפוליגרף. הוא אמר לי שאני לא מתאים לשיטה שלו". מי מהשניים דובר אמת? לא ברור. מה שבטוח הוא שבנקודת הזמן הזאת הסכסוך בין השניים הוא פריבילגיה שההתקפה של נבחרת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה.
אנסטסיה גורבנקו – איגוד השחייה: תחילה היה נדמה שזו תהיה ה-שנה של השחיינית הישראלית, שבין היתר זכתה במדליית כסף באליפות העולם ובארבע מדליות זהב באליפות אירופה. אבל דווקא אולימפיאדת פריז הייתה מאכזבת. גורבנקו אמנם זכתה בזכות להשתתף בגמר 200 מעורב אישי בפריז בעקבות פרישה מפתיעה של אחת השחייניות, אבל לא קיבלה את הבשורה בזמן, וההזדמנות נמנעה ממנה.
"התסכול גדול במיוחד לנוכח העובדה שהייתה לי הזדמנות להתחרות בגמר האולימפי ב-200 מ' מעורב אישי, ולאור החלטת הצוותים המקצועיים נמנעה ממני הזכות הגדולה לשחות בגמר אולימפי ולהמשיך ולייצג את המדינה", כתבה גורבנקו לאחר שחזרה מפריז. באיגוד הישראלי טוענו כי השיחה הגיעה ברגע האחרון, וכי הצוות המקצועי של גורבנקו החליט שאין צורך שתהיה באזור הבריכה. אגב, גם השחיינית השנייה שהייתה ברזרבה לגמר לא הספיקה להגיע, ורק שבע שחייניות התחרו בו. מהאיגוד נמסר אז בתגובה: "נפיק לקחים מהאירוע".
יוסי בניון - שינו זוארץ: פרידות הן לרוב עניין מכוער, קל וחומר כשמדובר בכדורגל הישראלי. תשאלו את המנהל המקצועי של נבחרת ישראל לשעבר ואת יו"ר ההתאחדות, ששיחת הפרידה אחרי ההדחה בשלב הפלייאוף במוקדמות יורו 2024 הפכה לחילופי האשמות שלא כיבדה את השניים. בין היתר אמר בניון לשינו: "אתה לא גבר, אתה צריך להתבייש. סגרת איתי שלוש פעמים שאני ממשיך לשנתיים נוספות. הכל היה מכור מהרגע הראשון, אתה צבוע". זוארץ לא נשאר חייב והשיב: "התעסקתם (אחת והמאמן אלון חזן) בהרבה דברים שלא קשורים לכדורגל. הרבה עקרונות. נתתי לך גב מלא עם הסיפור של ערן זהבי". בניון ענה: "לא נתת לי שום גב, אולי נתת לי סכין בגב".
אדום – צהוב: הדרבי התל אביבי היה ונשאר הטעון ביותר בכדורגל ובכדורסל הישראלי, כשעוצמות האיבה חורגות הרבה מעבר לספורט. לצד הצבע שנותן המאבק העירוני לשני הענפים, נדמה שבשנים האחרונות הוא החל להתיש את הצופה הסביר והפך למטרד. לקראת כל מפגש נשאלת השאלה כיצד המשחק ישובש הפעם, ולא האם ישובש, ובסופו רימוני עשן והחזית בין האוהדים פוגעים במשחק עצמו עם אגרסיביות משטרתית ועונשי רדיוס שמקלקלים את חווית הצפייה (בבית ובמגרש). בעונה הנוכחית, דרבי הכדורגל לקח הפסקה, אבל דרבי הכדורסל לפחות על הנייר צפוי להיות קשוח וגורלי אפילו יותר. אז מה הסיכוי שבשנה הקרובה נזכה לאיזו ירידה בגובה הלהבות?
פורסם לראשונה: 12:27, 11.10.24
