הוא יפתח הערב, באימון הבכורה של הפועל ת"א, את העונה הרביעית שלו בקבוצה. אבל הפעם הכל די חדש בשבילו, בשבילם. יש ניחוח של אמריקה במתחם וולפסון. וזה לא רק הבעלים החדשים, גם על הקווים יש פרצוף חדש. עוזר מאמן נבחרת יוון לשעבר, מייקל ולקאניס, מחכה לקפטן דן איינבינדר.
"ריפליי": תוכנית הספורט של ynet
אבל הקשר האחורי בן ה-34 בוחר לדבר בפתיחת הראיון המיוחד ל"ידיעות אחרונות" ולפודקאסט "ריפליי" של ynet דווקא על הקבוצה שבה גדל, בית"ר ירושלים. כבר תבינו למה.
"אני מדבר על התקופה ההיא שהעיפו אותי מבית"ר ומתכווץ. איך זרקו אותי כי משה חוגג החליט מטעמים כלכליים להזיז אותי, כאילו מדובר היה במשהו מקצועי. גרתי אז במודיעין והיה לי יער ליד הבית שהייתי אוהב לרוץ בו - וכמה כעסים הייתי מוציא שם כשאני לבד. הייתי נשבר, מזל שאף אחד לא ראה. בסוף הריצות לא הייתי ממהר לחזור הביתה, העדפתי להסתובב לבד בשכונה, להירגע. אנשים לא מבינים את הקושי הזה, להיות כדורגלן בגיל 31 שלא מבין לאן הקריירה שלו הולכת. עברתי תקופה של חרדות, תשאל את אשתי. הייתי מגיע הביתה חרד, כועס, לא מבין לאן אני ממשיך מכאן".
הפצע הפתוח הזה שנקרא בית"ר ירושלים עדיין לא הגליד אצל איינבינדר, ונראה כאילו לא ייסגר לעולם. קשה לו לשכוח את הפיטורים המטלטלים בעונת 2020, הם נחרתו עמוק בנשמה של השחקן שגדל בבית וגן.
"הרגע הכי נמוך שלי - משחק גביע הטוטו, ועוד נגד מי? הפועל ת"א. כבר תורגלתי בהרכב, ואז בבוקר מתקשר אליי יוסי בניון ומודיע לי שלא אהיה בסגל בעקבות החלטה של חוגג. קבעתי לעצמי אימון כושר בערב, אני רץ ותוך כדי מבין כמה אני במקום נמוך בזמן שהחברים שלי מתארגנים למשחק".
איינבינדר מבחינתו לפחות רשם ניצחון אחד. לאחר שפוטר הגיש השחקן תביעה למוסד לבוררות של ההתאחדות בגין פגיעה מקצועית ותדמיתית, ובית"ר חויבה לשלם לו כ-300 אלף שקל.
הרגע שהוא הבין: "נכשלתי כשחקן"
בוא נתחיל מהסוף, דווקא מהעונה המסויטת שעברת עם הפועל ת"א וכמעט מצאת את עצמך בליגה הלאומית.
"סיוט וכישלון, לא זכורה לי עונה כזו קשה בקריירה שלי מבחינה מקצועית. הבנתי שנכשלתי כשחקן. אני אוהב לקחת את האשמה והאחריות. עונה קשה ברמה הנפשית והמנטלית. היה לנו חדר הלבשה שלא היה לו סיכוי להתאחד ולהתלכד. משהו באיזון לא היה קיים. לא כולם קיבלו את הביטחון, את הגב וההערכה שהם ציפו לקבל. חלק ציפו לשחק יותר וזה יצר מרמור גדול. תוסיף לזה את חוסר ההצלחה המקצועית ותקבל כישלון אחד גדול. סיימנו עונה שלמה בלי לנצח שני משחקים ברציפות".
אתה אומר שהיו קנאה וחוסר פירגון בין הוותיקים לצעירים?
"היו כמה שחקנים ותיקים שהגיעו למעמד בכיר, כאלה שעשו כמה דברים לא רעים בקריירה שלהם, והשילוב עם הצעירים לא עבד. הבכירים נדחקו הצידה, מה שגרם לריחוק מהצעירים. בסופו של דבר אנחנו תחרותיים. ברגע שהוותיקים הרגישו שאין להם סיכוי שווה להתחרות בצעירים, שקיבלו עדיפות מהמועדון, זה יצר תסכול. אגב, לי כקפטן הקבוצה היה אתגר קשוח. גם לעזור לצעירים להתפתח וגם לתת כבוד לבכירים. היה לנו חדר הלבשה מורכב מאוד, עמוס באגו. קובי רפואה ועומר בוקסנבוים היו רוצים לראות סגל אחר. ההתחלה הייתה צולעת וקשה".
אפרופו קובי רפואה, איך הסתדרתם?
"המאמן היחיד בכל הקריירה שלי שהרגשתי שהוא פחות מעריך אותי. שיחקתי אצל קובי את כל המשחקים והייתי שחקן מאוד חשוב. גם קובי הבין שלא ימצא שחקן טוב ממני בסגל. אבל בהרגשה שלי, ביחסים בינינו, לא הרגשתי שם. קובי תמיד אמר לי שאהיה חלק משמעותי במועדון, ובתחילת העונה נראה היה שהולכים להביא זר בתפקיד שלי וכמות הדקות תשתנה, כך שנוצר פער בין מה שנאמר לבין מה שקרה בשטח. כשקובי עזב לא היה משהו לא טוב בינינו".
גם הרומן של הפועל ת"א עם סלובודן דראפיץ' לא בדיוק צלח.
"כשסלובו הגיע ידעתי שאני הולך למקום אחר וטוב. הוא האמין בי ושינה לי את התפקיד, נתן לי לשחק קדימה יותר. סלובו משרה אנרגיות חיוביות, והיינו צריכים את זה. אבל הכל התפספס ברמת התוצאות על המגרש, כי הוא רצה משחק לוחץ והתקפי, והסגל שלנו לא היה במקום הזה, זה היה הדיסוננס".
ואז הגיע חיים סילבס, וכמעט ירדתם ליגה.
"הסגל לא היה מספיק טוב בסופו של דבר. חיים הגיע כשהמועדון היה ברמה קטסטרופלית עם שחקנים ברמת ביטחון אפסית וקהל שהיה נגדנו. אבל הוא היה מאוד מחויב למקצוע".
אוהדים מאוכזבים, חדר הלבשה מפורק, רכבת מאמנים, חוסר ודאות בגזרת הבעלים. איך מתפקדים?
"תוסיף את שריפת מתחם האימונים, היינו צריכים לטייל חודש שלם בין כל מיני מקומות, שזה הזוי - עונה מורכבת ביותר. ועוד חזרנו למתחם שכבר לא היה אותו הדבר. גם ככה האנרגיות היו על הרצפה, לא היה לנו חדר טיפולים, לא חדר כושר ומסביב ריח של עשן. שחקנים התחילו לשאול שאלות: מי נשאר, מי הולך, מאיפה יהיה כסף לשלם משכורות, מי יהיו הבעלים? עברנו סיוט עד לרגע האחרון".
הרגע שהוא הרגיש: "עכשיו אני כולי אדום"
עכשיו בוא נחזור להתחלה, לבית"ר. כשראית את הקבוצה שגדלת בה וזרקה אותך זוכה בגביע המדינה, הייתה איזו צביטה בלב?
"לא צבט לי בכלל בלב. תשמע, הפועל ת"א הצילה לי את הקריירה, בזכותה המצאתי את עצמי מחדש. אפילו קניתי את ליבם של האוהדים. זה לקח זמן, לא קרה על ההתחלה. עכשיו אני כולי אדום".
אתה היחיד מבין הוותיקים ששרד ויגיע הערב לאימון הפתיחה אחרי שנה אישית טובה מבחינה מקצועית.
"אני לא מסתיר את זה, אני אחרי עונה עם שישה שערים, נתון מחמיא לכל קשר אחורי. יש לי 80 הופעות בהפועל ת"א וזכיתי גם בפרס של עמותת שוויון. לפעמים אני מצליח לקלוט את הכוח שיש לי בידיים, ולפעמים אני לא מעריך אותו".
חמישה שחקנים שלכם כיכבו עם הנבחרת במונדיאליטו, נשמע מבטיח לעונה הקרובה.
"עומר סניור, סתיו למקין, אל־ים קנצפולסקי, אור ישראלוב, רן בנימין – ראיתי כמה הם היו משמעותיים לנבחרת, מחוברים לאופיר חיים. אצלנו במועדון הם ראו לא מעט דשא, יותר מכל קבוצה אחרת בליגה. אולי השילוב של שחקנים צעירים וחסרי ניסיון פוגע בטווח המיידי, אבל זו השקעה בטוחה לעתיד. אני בטוח שההצלחה עם הנבחרת תעזור להם מאוד. אבל הפעם הצעירים שלנו מהמונדיאליטו יצטרכו להרים את הרמה של הפועל ת"א, לעזור להפוך אותה לקבוצה מצליחה".
יש לכם מאמן חדש, צירפתם את עומרי אלטמן וחוסה רודריגס. מה המטרות?
"חובה להציב יעדים. אנחנו הפועל ת"א וצריך שתהיה לנו רשימת מטרות גדולה. דבר ראשון, נצטרך להתחזק בסגל. אני שמח שאלטמן הגיע, הוא ייתן לנו כוח, כי הוא מחובר למועדון. אבל אחת המטרות הגדולות - לנצח דרבי בעונה הקרובה, הגיע הזמן. בנוסף, להתחבר עוד יותר לקהל, שיהיה גאה בנו. תראה את קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א, הכל שם מחובר, ואנחנו צריכים ללמוד מהם. יש הרגשה של התחלה חדשה".
ומה יש לך לומר על האוהדים המתפרעים ועל המספר הגבוה של מקרי אלימות במשחקים שלכם העונה?
"לצערי, האלימות הפכה לתופעה, התפשטה לכל הכדורגל הישראלי, וצריך לדעת לטפל בזה. זה פוגע ב־99 אחוז מהקהל ובמשחק עצמו".
לסיום, מה אתה מאחל לעצמך?
"להביא תואר, וכמו שאמרתי, ניצחון בדרבי. ואני גם מאחל לעצמי לסיים את הקריירה בהפועל ת"א".
