איך אוהבים מישהו שאתה בכלל לא מכיר? את רועי מונדר לא הכרתי, ואני כבר מתגעגע אליו. מונדר, שנרצח במתקפה של חמאס בעוטף עזה, היה מגיב קבוע אצלי. בעיקר בכתבות על ספורט, מעט פחות בפוליטיקה. בספורט דיברנו על אותו גל. הוא היה אוהד ליברפול שרוף, אבל אף אחד לא מושלם. חשבתי עליו הרבה מאז הבשורה המרה עליו ועל הוריו ואחותו שכנראה נחטפו מביתם בקיבוץ ניר עוז.
חשבתי עוד על האגדה הליברפולית המרגשת של "לעולם לא תצעדי לבד" ומה רועי היה חושב על ההחלטה של המועדון לא לגנות את המתקפה הרצחנית. בשביל רועי, ליברפול הייתה הכל. מה סוג הדם שלך? ליברפול.
3 צפייה בגלריה
המסר של עולם הכדורגל היה שברגע שישראל הגיבה למתקפה עליה, היא איבדה את הזכות שיזדהו איתה
(צילום: ההתאחדות לכדורגל)
כל הספורטאים הבכירים של ישראל בסרטון הסברה
(צילום: ענבר לניר, שיר קלנר ו-standwithus)
אבל רועי היה בשביל ליברפול סתם עוד שם. ליברפול, כמו הרבה מועדוני כדורגל בעולם, כמו הליגה האנגלית וההתאחדות שלה, פרסמה הודעה גנרית שבה נאמר כי הקבוצה תקיים דקת דומייה במשחקה הבא ושחקניה יענדו סרטים שחורים לזכר "הקורבנות בשני הצדדים". הם היו שווים את אהבתו, כי הוא אהב את הקבוצה הזו בכל עצב אמוציונלי שהיה לו בגוף, אבל הם נתנו לו ללכת לבד.
המסר של עולם הכדורגל (עולם הכדורסל באמריקה ובאירופה היה הרבה יותר מתחשב) היה שברגע שישראל הגיבה למתקפה עליה, היא איבדה את הזכות שיזדהו איתה.
מפיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, לא היו לנו שום ציפיות. אנחנו יודעים באיזה כיס היא נמצאת. אבל גם לאופ"א, ההתאחדות האירופית, כך מתברר, לא ממש אכפת משחיטה של ילדים, מאונס של נשים, מחטיפה של קשישים, ממחיקת משפחות וקיבוצים, שכל חטאם היה שנולדו יהודים. קשת אצטדיון וומבלי בלונדון, שנצבעה בצבעי הדגל הצרפתי לאחר מתקפת טרור בפריז שנטלה את חייהם של מאה אנשים, ובצבעי הדגל האוקראיני לאחר הפלישה הרוסית - לא תיצבע בצבעי דגל ישראל.
המשוואה יכולה להיות אחת משלוש: או פחד מארגונים פרו-פלסטיניים, או שישראל הייתה צריכה להתאפק כמו הצרפתים, או שאלף יהודים, לעומת מאה צרפתים, לא שווים להאיר בשבילם את הקשת. אף אחד לא כרע ברך במשחקי מוקדמות יורו 2024 שנערכו אתמול ברחבי היבשת. Jewish lives matter, אבל בעיני אירופה קצת פחות.
הטניסאית הטוניסאית אונס ג'אבר, המדורגת במקום השביעי בעולם, בכלל הביעה תמיכה בתנועת השחרור הפלסטינית. אל תצפו לעונשים מהתאחדות טניס הנשים (WTA), למרות הודעת התמיכה שלה בישראל. יש סבבי טניס מרופדים בכסף שנערכים במדינות המפרץ. אף אחד לא רוצה לעצבן שם אף אחד.
החלוקה להזדהות עם קורבנות הטבח הישראלים לבין הזדהות עם הסבל והקורבנות בשני הצדדים הייתה ברורה: כל מי שנגוע בכספי ההלבנה שמדינות ערביות זורקות על עולם הספורט כדי להלבין ולטהר את מצב זכויות האדם בארצן - שמר על נייטרליות או סתם את הפה. דייויד בקהאם הזדהה עם הצער של שני הצדדים. התאחדויות הגולף שתקו וגם מרוצי המכוניות. הליגה האנגלית השטופה בכסף מהמפרץ שמרה על נייטרליות.
לעומתם, ליגת הפוטבול האמריקאית (NFL) הכריזה כי דקת דומייה תתקיים לפני כל המשחקים שייערכו השבוע. המתאגרף לשעבר פלויד מייוות'ר, ולברון ג'יימס, שני ספורטאים עצמאיים שקו ההכנסות שלהם לא תלוי באיזו קרן עושר שמנה, מיהרו להזדהות ללא סייג עם ישראל. ובאנגליה? כדורגלן העבר והפרשן הבכיר גארי ליניקר הפחדן, שלא היסס להשוות את הרשויות הבריטיות לנאצים בגלל מדיניות ההגירה של המדינה, מיהר כעת להתנדב לאו"ם.
ארתור בלנק, הבעלים של קבוצת הפוטבול אטלנטה פלקונס, תרם 750 אלף דולר לטיפול בפצועים ישראלים. "תשכחו מאדמות, מכסף ומפוליטיקה", כתב שחקן הפוטבול לשעבר, היהודי-אמריקאי ג'וליאן אדלמן. "זו פשוט שנאה. שנאה עתיקה שהיינו עדים לה כבר בעבר". לעומת עמדתם הברורה, הוועד האולימפי הבינלאומי הוציא הודיעה המביעה צער על המצב ועל הקורבנות התמימים משני הצדדים.
דקת הדומייה במשחק ה-NFL בין קנזס סיטי לדנבר, הלילה
זהו הפרצוף המצער מאוד של ספורט כראי חברתי. גם הערכים למכירה. ההשפעה ההולכת וגוברת של כסף ממדינות המפרץ על עוד ועוד ענפי ספורט גרמה להתאחדויות ואיגודי ספורט רבים לשבת על הגדר, ולקחת עמדה של "רגל פה, רגל שם". אף אחד לא ביקש מהם להביע תמיכה בישראל, אלא הזדהות ואמפתיה עם רצח מתועב, הנורא ביותר שממנו סבל העם היהודי מאז השואה.
לא תצעד לבד, רועי מונדר. תישאר בליבם של כל מי שהכירו אותך, אפילו באופן וירטואלי. אני יודע איך אתה היית מגיב לאסון כזה. בקצה הזרת הייתה לך יותר חמלה מאלו שמיאנו לזכור אותך.
