אליניב ברדה מדבר לקראת מכבי ת"א
(באדיבות ONE)
בשבוע שעבר קבוצה ישראלית עשתה הרבה כבוד לכדורגל שלנו עם תצוגה אדירה. לא, לא מדובר במכבי חיפה שחטפה שביעייה בפריז, אבל כיוון שכבשה פעמיים קיבלה מחמאות על האומץ. אני מדבר על הפועל באר-שבע שהוציאה 2:2 מול ויאריאל, קבוצה שרק בעונה שעברה הגיעה לחצי גמר ליגת האלופות, שעלתה עם הרכב חזק ועד המשחק מול החבורה של אליניב ברדה הייתה מושלמת במפעל עם ארבעה ניצחונות.
התוצאה המרשימה הזו, כמו כל הקמפיין האירופי של באר־שבע, זוכה להתעלמות. זה צורם לעומת המחמאות שחיפה מקבלת על כל תוצאה שהיא עושה בליגת האלופות, כולל הפסדים. ניתן להניח שאם באר־שבע הייתה חוטפת שביעייה מוויאריאל היא הייתה זוכה לכותרות סטייל "ביזיון".
נראה שלמרות שזכתה בשלוש אליפויות רצופות, ובעונה שעברה נלחמה על האליפות כמעט עד הרגע האחרון וזכתה בגביע, באר־שבע לא זוכה ליחס הראוי לה כקבוצת צמרת. לפעמים נראה שאנחנו עדיין בשנות השבעים ומתייחסים לאדומים מהנגב כמו קבוצה נידחת מהפריפריה. למרות שהיא נמצאת בנחיתות כלכלית מול מכבי ת"א ומכבי חיפה, היא עדיין קרובה אליהן בטבלה ונמצאת במאבק האליפות, ויש סבירות די גבוהה שהיא תישאר שם עד הסוף. ועדיין מדברים בעיקר על המאבק בין הצהובים לירוקים. האדומים הם הגלגל החמישי.
למרות שזו "רק" הקונפרנס-ליג ולא ליגת האלופות, ההעפלה של הפועל באר־שבע למפעל הזה היא הישג עבורה. מדובר במועדון ש־40 שנה לא זכה באליפות, שיחק באצטדיון גרוע כמו וסרמיל, ועכשיו הוא תקע יתד בצמרת ליגת העל, ויש לו אצטדיון מדהים שיכול להפוך כל משחק לחוויה, ואוהדים מדהימים שיוצרים תפאורות מקוריות (התפאורה מול לך פוזנן שברה את הרשת, אבל בארץ בקושי שמענו על זה) ומעודדים בלי הפסקה. זה אחד הסיפורים הכי יפים בתולדות הכדורגל הישראלי.
אם אף אחד לא מתעניין בהישגיה של באר-שבע, למה שאנשים נוספים ישקיעו בכדורגל הישראלי? הרי ממילא אין להם סיכוי לקבל את היחס המועדף לו זוכות מכבי ת"א ומכבי חיפה.
