2022 נפתחת כשנה מבטיחה בספורט. אחרי עיכובים ודחיות של אירועי ספורט גדולים (האולימפיאדה, אליפות אירופה לנבחרות) בגלל מגפת הקורונה, אולימפיאדת החורף בסין נפתחת בזמן. לא רק בזמן, אלא שסין עושה ככל יכולתה להראות למערב ובעיקר לתושביה כי היא יכולה לנהל את המגפה הרבה יותר טוב מממשלות המערב.
טרמינלים חדשים, רכבות שסוגרות 350 קילומטר בחמישים דקות, המשחקים כונו "חלום חורפי", וקיבלו את הסלוגן "ביחד לעתיד משותף", שהיה אמור להעיד על היכולת של המשחק לאחד כוחות בין עמים כדי להתגבר על אתגרים גלובליים כקהילה. הסלוגן הזה היה דומה להפליא לסלוגן שבו השתמש בקמפיין בחירות נשיא סין שי ג'ינפינג.
אבל הענקת אולימפיאדת החורף לסין היא עוד מסמר בארון של השמדת הספורט כמודל קהילתי לשלום ואחווה גלובלית ואחריות קהילתית. סין היא מזהמת האוויר הגדולה בעולם, וכדי לקיים את האולימפיאדה הזו היא היתה צריכה להעביר כמויות גדולות של שלג לאתרים במחיר אקולוגי קשה. בנוסף לכך לקהילה הבינלאומית היו ידועים מקרים חמורים של הפרה בוטה של זכויות האדם בסין, ההפגנות בהונג קונג, עצמאות טיבט, והרצח בקהילת האויגורים.
הוועד האולימפי טען שהוא לא מתערב בעניינים פוליטיים ומצב זכויות האדם במדינה שלה ניתן רישיון האירוח, וכי הענקת האירוח אינה מעידה על הסכמה עם המדיניות של המדינה המארחת. מדינות אחדות איימו להחרים את המשחקים לאחר פרשת הטניסאית פנג שוואי, שהתלוננה כי בכיר סיני אנס אותה, תלונה שהביאה להיעלמותה. המדינות, כמובן, לא עמדו באיומן, גם בגלל שסין הזהירה על תגובה חמורה לכל נסיון של חרם. ואף מדינה לא מעזה להתעסק עם סין כלכלית.
לאחר סיום המשחקים, הגיעו דיווחים כי סין דרשה מרוסיה, המדינה שאירחה את אולימפיאדת החורף 2014 ואת אליפות העולם ב-2018, לדחות את הפלישה שלה לאוקראינה עד לאחר סיום המשחקים כדי לא לפגוע בתחרויות. בסוף השנה ביטלה סין את מדיניות אפס קורונה מיום ליום. מאז תחילת דצמבר נדבקו בסין יותר מ-250 מיליון תושבים בקורונה, וכ-7,00 מתים ביום. עובד באחד הקרמטוריומים אמר לעיתון מקומי: "מרוב שאנחנו עסוקים, אין לנו זמן לאכול". סין נתנה לתושביה אור ירוק לטוס לחו"ל. מדינות אחדות מאיימות להקשות על כניסה של אזרחים סינים. אנחנו יודעים כמה ריק היה האיום הזה עוד לפני כן.
כוכב על בלי אגו
ביוני הוביל סטף קרי את גולדן סטיייט ווריירס לאליפות רביעית, והמרגשת מכולן. קרי לקח אליפות אחרי שתי עונות שבהן הוא שיחק מעט בגלל פציעות. הקבוצה צנחה למרתפי הליגה, קווין דוראנט חתם בברוקלין וקליי תומפסון נראה כמו תסריט לדרמת בית חולים. אין עוד שחקן מודרני שעשה מהקבוצה שלו שושלת.
קרי שיחק נגד בוסטון סדרה היסטורית, ג'ורדנית. חבול ועייף, נגד ההגנה הכי טובה בליגה (ביי פאר), הוא עשה את הבלתי ייאמן במשך שלושה משחקים ברציפות, מהם שניים בבוסטון. הוא בקושי יכול היה לדבר בסיום מרוב עייפות. השחקנים של בוסטון אולי ירדו מהסדרה הזו מאוכזבים, אבל הם היו שותפים פעילים, הקנבס שעליו צייר קרי את המאסטרפיס שלו. קרי הבהיר לכוכבים הצעירים של בוסטון: אני, את הכתר שלי, לא הולך לתת בהתנדבות. קחו אותו בכוח.
מה שקרי עשה כשנתן את הקבוצה לדוראנט אלה דברים שלא רואים יותר בספורט. מה שהוא עשה אחרי שדוראנט הלך זה בספרות מדע בדיוני. התמונה של קרי קורס אל הרצפה כשמשחק מספר שש כבר מוכרע ולא יודע אם לצחוק או לבכות, ואז הולך להתפרק אצל אביו, היא אחת האייקוניות ביותר מעולם הספורט בשנה שעברה. ואיתה השאלה: האם נזכה לראות שוב כוכב על בסדר גודל כזה שאין לו גרם של אגו על הגוף?
במהלך הסדרה בין בוסטון לגולדן סטייט, נערכה בתשיעי ביוני, התחרות הראשונה בסבב הגולף, LIV GOLF, סבב שאמור להתחרות בסבב המסורתי. גולף הוא משחק אריסטוקרטי, שחוץ מיכולות פיזיות ומנטליות נדירות, דורש כבוד למשחק ולמסורת שלו. לטורניר החדש אין זיקה למסורת של הגולף, הוא לא אריסטוקרטי ואין בו טיפת כבוד.
הטורניר ממומן כולו ע"י קרן העושר של ערב הסעודית, עוד מדינה שגילתה שאפשר לבצע עשרות הוצאות להורג ביום, לרצוח עיתונאים כמעט בשידור חי, להפר זכויות אדם הכי בסיסיות, ולהלבין את הכל דרך אירוח ומימון חסר תקדים של אירועי ספורט גדולים.
הסעודים, דרך שחקן העבר גרג נורמן שמונה למנכ"ל הסבב, הציעו לטייגר וודס מיליארד דולר כדי להצטרף לסבב. וודס סירב. שחקנים אחרים לא יכלו לסרב לסכומי מענקי החתימה ולסכומי הזכייה העצומים שגימדו את הפרסים בסבב הקלאסי. למרות תחינות של 2,500 ממשפחות ההרוגים באסון התאומים לא להצטרף לסבב הסעודי, עוד ועוד גולפאים הצטרפו. זה בלתי נמנע. הכסף שוקל הרבה יותר ממסורת ספורטיבית וג'נטלמניות. "כולנו עושים טעויות וחייבים להמשיך הלאה", אמר נורמן כשנשאל על מעורבתו של הנסיך מוחמד בן סאלמן ברציחתו וביתור גופתו של העיתונאי הסעודי מתנגד המשטר ג'מאל ח'אשוקג'י.
תמונת השנה
זאת הייתה בלי ספק תמונת השנה בספורט. סוף ספטמבר, לונדון, טורניר רוד לייבר, טורניר הפרידה מפדרר. הוא ונדאל מפסידים במשחק זוגות, המשחק האחרון של פדרר. הזמרת אלי גולדינג שרה שיר סכריני עם שתי מלוות. רוג'ר פדרר ורפאל נדאל יושבים אחד ליד השני על הספסל ופורצים בבכי בלתי נשלט. פדרר מוחה עיניו ובוכה, נדאל מוחא כפיים בקצב של השיר וממרר בבכי. פדרר שולח את ידו ואוחז בידו של נדאל. "לא ידעתי מה לעשות עם הרגשות שלי", הסביר פדרר לאחר מכן את הנגיעה, "וידעתי שאני חייב להודות לו".
איזו תמונה טהורה של ספורט. פדרר מרגיש שהוא חייב להודות לשחקן שמנע ממנו לפחות עוד עשרה גרנד סלאמים סלאמים. נדאל בוכה כי הוא יודע שהסוף של פדרר מסמן את הסוף שלו. שני טניסאי על שהגדירו את המשחק מחדש ואחד את השני, יושבים באולם בסתיו לונדוני ובוכים בלי לשיטה. איזה רגע גדול של ספורט.
מונדיאל: בושה או אגדה?
חודשיים וחצי לאחר מכן, נפתח המונדיאל בקטאר. בניגוד לאולימפיאדת החורף בסין, המונדיאל הוזז כדי להיות מותאם למזג האוויר בקטאר, ומתקיימת בנובמבר ודצמבר במקום ביוני. גם האירוח של הטורניר הזה הוא אירוח שערורייתי: קטאר היא מדינה בלי מסורת ותרבות כדורגל, אבל עם מרבצי גז שמאפשרים לה צ'ק פתוח לשוחד ושחיתות.
פיפ"א מעניקה לה את האירוח. 6,500 עובדים זרים מתים במהלך הכנת התשתיות למשחקים, זכויות האדם, חופש העיתונות והדיבור, זכויות הנשים וההומואים מוכים שוב ושוב על ידי קטאר. לא רק שפיפ"א מתעלמת מכל זאת, אלא שהיא אוסרת על כל גילוי של הפגנה ומאיימת בעונשים. זה מונדיאל שהוא בושה.
רק שהתוכן של המונדיאל סירב להשלים עם העטיפה שלו. הוא סיפק משחקים ודרמות בלתי נשכחים. ארגנטינה, שהפסידה במשחק הראשון לסעודיה בהפתעת הטורניר, מטפסת ממשחק למשחק ולאו מסי מפגין יכולת פנומנלית בגיל 35. מודריץ' המופלא זוכה במקום השלישי, לפני שמסי ואמבאפה (שמנסה לתפוס את מקומו כשחקן הטוב בעולם), נאבקים בגמר אפי, אולי המשחק הטוב אי פעם, לבטח הטוב ביותר בגביע העולמי, בדרמה שמסתיימת בפנדלים לטובת ארגנטינה ומסי, הישג שממליך אותו כשחקן הטוב בהיסטוריה.
ואז פלה מת.
