זוכרים את נובאק ג'וקוביץ' ב-11 ביולי? הוא העניש טניסאי איטלקי זניח בארבע מערכות כואבות, הרים את הגביע הקדוש של ווימבלדון, וכמו כולם הוא יכל לשמוע את הלחישות בזרמים התת קרקעיים: הוא הולך להיות הכי גדול אי פעם, הוא הולך לזכות בארבעת הגדולים בשנה אחת פלוס האולימפיאדה, הוא הולך לזכות בגראנד סלאם 21 ולהשאיר אבק לנדאל ופדרר.
ואז: מכת וו ממדבדב בניו יורק, שתי חבטות מזברב בטוקיו וטורינו, ועכשיו מלבורן. הבעיה עם שיאים כמו אלו שג'וקוביץ' הגיע אליהם ביולי, היא שהנפילה תמיד כואבת, בודדה, חסרת מזרונים. 12 שעות בחדר בודד בשדה תעופה זר עם שני שוטרים מאחורי החדר, ומדינה שלמה שאומרת לך: לך.
גישה בעייתית
הסרבי בן ה-34 תמיד נמשך לרפואה האלטרנטיבית. הוא עושה יוגה על בסיס קבוע וכבר שנים נוקט בדיאטה נטולת גלוטן. ב-2017 הוא נעזר בגורו המנטלי פפה אימז כדי לנסות לפתור את הפציעה במרפק בצורה הוליסטית. רק כשהפציעה איימה לסיים לו את הקריירה, הוא פנה לרופאים.
אבל אלה החלטות שג'וקוביץ' לקח על גופו הפרטי. בשנה האחרונה זה הגיע לפסים אחרים. בוידאו שהעלה לאינסטגרם (שם יש לו עשרה מיליון עוקבים), ג'וקוביץ', אולי הספורטאי מספר אחד של סרביה בכל הזמנים, ישב ביחד עם צ'רבין ג'פאריה, אחד שמכנה את עצמו "כימאי", וביחד הם ניסו לשכנע את הצופים שבעזרת הכרת תודה, תפילות, רצון טוב, אנרגיות חיוביות וקארמה, אפשר להפוך מים מורעלים למי שתייה.
וזה לא הסוף. בתחילת המגפה, עוד לפני החיסונים ועוד לפני שהיו תקנות מיוחדות לגבי התקהלות, ג'וקוביץ' ארגן את הסבב האדריאטי: משחקי ראווה עם שחקנים מהצמרת העולמית. שום פרוטוקול קורונה לא נשמר שם. שחקנים נדבקו על ימין ועל שמאל, כולל ג'וקוביץ' ומשפחתו. כשהגיעו החיסונים, ג'וקוביץ' דאג להבהיר שהוא רוצה לשמור לעצמו את ההחלטות לגבי הגוף שלו.
הקומבינה נכשלה
“שתי ועדות שונות, אחת של הטורניר ואחת של מדינת ויקטוריה, בדקו את הנושא והחליטו להעניק לנובאק ג'וקוביץ' פטור רפואי ואישור מיוחד להשתתף באליפות אוסטרליה הפתוחה שתחל ב-17 בינואר", כך הודיעו המארגנים של אליפות אוסטרליה הפתוחה.
אם יש משהו שנובאק ג'וקוביץ' תמיד שאף אליו, הרבה יותר מעוד תואר, זאת אהבת הקהל,. הוא רוצה לקבל ההכרה מהאוהד הפשוט שיעריך כמה הוא עובד קשה, ואיך הוא לא איבד את הקשר שלו לאוהדים שלו. נולה קיבל את ההודעה בדובאי, העלה פוסט באינסטגרם ועלה על המטוס.
וכשהוא היה באוויר, השאמאנים, האנרגיות, הכוונות הטובות, הכרת התודה והתפילות התאספו להם באוסטרליה ונכנסו למצב צבירה של סימני שאלה. אוסטרליה לא שילמה מחיר כבד בחיי אדם בגלל הקורונה, אבל שילמה מחיר כבד בחודשים ארוכים של שישה סגרים (באזורים מסוימים מעל 250 יום במצטבר), איבוד חופש התנועה, בידודים, איסורים על יציאה מתחומה, אי יכולת לראות בני משפחה או קרובים בסיכון. פתאום באו המארגנים של אליפות אוסטרליה ואומרים לתושבים שספורטאי זר, כנראה לא מחוסן (בגלל חיסיון רפואי, אין לדעת זאת), קיבל רשות מיוחדת להיכנס לאוסטרליה.
אף אחד לא יוצא טוב מהפרשה הזו. עוד לפני שג'וקוביץ' הגיע לאוסטרליה הזעם כלפיו גבר. הרשתות החברתיות והאנשים ברחוב מחו על ההחלטה והרגישו שהרשויות בגדו בהם ובאמונם רק כדי להביא כוכב לטורניר טניס. שנתיים טוחנים להם בראש על תקנות הקורונה ועל החובה להתחסן, האומיקרון החזיר את מצבת החולים החדשים למספרים פסיכיים, וג'וקוביץ' נכנס בלי חיסון, היישר לקודש הקודשים האוסטרלי. YOU MUST BE DJOKING מרח "הקורייר מייל" על השער.
הוא לא היה עומד בשנאה
ג'וקוביץ' מקבע את עצמו כסוציומט שלא רואה אף אחד ממטר ואינו מוכן לשלם על ההחלטות האישיות שלו שמשפיעות על כל מי שיבוא עמו במגע באוסטרליה (צוותי טיסה, עובדי מלון, יריבים, אוהדים וכו'). הוא ניצל את מעמדו כדי להשיג משהו שטניסאי במקום ה-100 בעולם לא היה משיג.
הקארמה ביקשה מג'וקוביץ' את הדרכונים והאשרות. הטפסים בידיו היו הטפסים הלא נכונים. התחילו טלפונים. הממשלה הפדרלית ביקשה מהרשויות במדינת ויקטוריה, שם נמצאת העיר מלבורן שתארח את הטורניר החשוב, לראות אם הן יכולות לעשות משהו. הרשויות בוויקטוריה גילו שמישהו אמר שיש אישור מיוחד. מתברר שלא דובים ולא יער.
הרשויות בוויקטוריה מסרו שהן לא יעשו דבר בעניין, כי זאת לא הסמכות שלהן. במשך כל הזמן הזה, ג'וקוביץ' ישב בחדר מבודד, בלי הטלפון שלו ובלי איש מהצוות שלו במשך 12 שעות, כמו עובד זר שהגיע לעבוד בלי אישורים מתאימים. רק עם מיליונים בבנק. אחרי תריסר שעות התקבלה ההחלטה: שולחים את ג'וקוביץ' חזרה למקום שממנו הגיע. אף אחד אינו גדול יותר מטניס, ואף אחד אינו גדול יותר מאוסטרליה.
אפשר לקרות לזה קארמה, הכוכבים הסתדרו והאיגוד וג'וקוביץ' קיבלו את העונש שמגיע להם. אבל תחשבו שוב על ג'וקוביץ', תחשבו על איפה היה רק לפני חצי שנה, על התהפוכות רכבת הרים שעבר ב-24 השעות האחרונות, תארו לכם אותו עומד בסוף ינואר, מניף את הפרס הראשון, מול קהל עוין, שונא, לא מפרגן, שמרגיש שג'וקוביץ' דחף לו אצבע לעין. קהל שרק שואל אותו באיזו זכות הוא הגיע ומתי הוא מתכוון ללכת. אלה לא דברים שהוא יכול לשאת. הגירוש מאוסטרליה זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לג'וקוביץ'.
