ב-2012 רצו בגרמניה להעביר חוקים קשים נגד האוהדים ולהגביר את האכיפה המשטרתית באופן בלתי סביר, אז כל הקהלים החליטו שלא מעודדים ב-12 הדקות הראשונות בכל משחק, עד שהושג פתרון. למה ללכת רחוק? רק בשנה שעברה אוהדי הקבוצות הגדולות באירופה מחו נגד הקמת הסופר-ליג, והצליחו להביא לביטולה.
לפני פחות משבוע כל אוהדי הכדורגל בארץ הזדעזעו מהסרטונים בהם נראו שוטרים מכים את אוהדי הפועל ת"א בסמי עופר. האוהדים האדומים נשארו לבד במערכה, הם היחידים שמחו במחזור שהתקיים אתמול (שבת), כאשר נכנסו למשחק של קבוצתם באיחור של עשר דקות. את שאר האוהדים זה לא עניין, המחזור התקיים כסדרו ללא מחאה משמעותית. ניתן להמר שגם בשלושת המשחקים שנותרו במחזור הנוכחי לא נראה כלום.
כי ככה זה בישראל, למרות שכל הקהלים סבלו מאלימות משטרתית מתישהו, מחאה מסודרת ומאוחדת לא תהיה. כל קהל עסוק בצרותיו, ושמח לאיד כאשר קורים דברים רעים ליריביו. אף אחד לא רואה מעבר לעצמו, התמונות מיום שני בסמי עופר היו מזעזעות? נו, לנו זה לא יקרה. מחירי הכרטיסים לא הגיוניים? אז מה, לי יש מינוי. וכן הלאה וכן הלאה, שום דבר לא ישתנה בצורה הזאת.
האלימות בכדורגל הישראלי היא מכה, והאוהדים - להזכירכם הלקוחות היחידים של המוצר - לא נוקפים אצבע כדי למנוע אותה. אפס סולידריות, אבל ככה זה בכל דבר בישראל. מחאה מאורגנת היא מחוץ ללקסיקון. אין לנו כוח לעשות כלום, חוץ מלכתוב על כך ברשתות החברתיות. אפשר לראות את זה גם ב"מחאת יוקר המחייה" הלא קיימת וגם ב"משבר הדיור" בו מחירי הדיור ממשיכים לטפס, והישראלי הממוצע ממשיך להתבכיין. וחבל, כי האוהדים כאן אמורים להיות אכפתיים יותר. כל האוהדים מכל הקבוצות סובלים מאותן עוולות, איך זה שאף אחד לא קם ואומר: חברים, הגיע הזמן שנתאחד ונעשה משהו למען עצמנו?
מלכת הנאיביות
הפועל חיפה שלטה במחצית הראשונה מול מכבי תל אביב, היא גם שלטה אתמול במחצית השנייה בדרבי מול מכבי חיפה. בשני המשחקים היא הפסידה, והתרחקה מהפלייאוף העליון. זה מאוד חבל, בעיקר כי הקבוצה של אלישע לוי ומכבי נתניה הן בערך היחידות בליגה (מלבד הגדולות) שמנסות לשחק כדורגל התקפי ויוזם.
הפועל חיפה הגיעה עם הטראומה מהדרבי הקודם וידעה להתמודד עם מכבי חיפה, היא שמה לב שהשד לא כזה נורא. זאת לא אותה מכבי חיפה של הסיבוב הקודם, היא נמצאת עכשיו בעלייה האחרונה לפני הפלייאוף וקשה לשמור על יכולת טובה לאורך זמן. אבל מכבי חיפה יודעת לקחת שלוש נקודות גם כשזה קשה, כשיש לך שחקן כמו צ'ארון שרי, אתה לא צריך לדאוג יותר מדי.
הפועל ב"ש שוב ירתה לעצמה ברגל
הכרטיס האדום שספג דור מיכה מסמל בצורה יפה את כל התקופה האחרונה של הפועל באר שבע, ירייה מפוארת ברגל בלי שום סיבה נראית לעין. רוני לוי ניסה לשנות את המערך, לעשות חילופים - אבל זה כבר מאוחר מדי. קבוצה שרצה לאליפות לא יכולה להרשות לעצמה שלוש תוצאות תיקו רצופות (וארבעה משחקים רצופים בלי ניצחון). כנראה שזה סוף מאבק האליפות, כי לא נראה שיש מי שיעצור את ההתדרדרות הזאת.