לוק ליטלר, נער בריטי שברוב מדינות העולם אסור לו להיכנס לפאב, זכה בסוף השבוע בספורט הברים האולטימטיבי – קליעה למטרה בחיצים (דארטס) – אחרי שניצח את ההולנדי מיכאל ואן חרוון 3:7, והמשיך את המסע המופלא שלו מהשנה שעברה (הגיע לגמר בהופעת הבכורה בגיל 16) בדרך לשליטה מוחלטת בענף.
ההישג המדהים של ליטלר בן ה-17, שלקח העונה עשרה טורנירים בסבב, היה סימבולי: ואן חרוון, היה השחקן הצעיר ביותר שקוטף את התואר (זכה בו שלוש פעמים), בגיל 24.
11 שנה אחרי, ההולנדי נאלץ להודות שהכתר עבר ממנו לליטלר באופן רשמי. "מסתבר שבענף הזה, כל 17 שנה נולדת אגדה", החמיא ואן חרוון. כמו נובאק ג'וקוביץ' בטניס, ההולנדי הוא הגווארדיה הוותיקה שבאה להגן על מה שהיה שלה מול היורש.
רק שקליעה למטרה היא כבר מזמן לא ספורט צדדי שמשחקים אותו בפאבים אפלים וטחובים. מדובר בענף בינלאומי על במות מפוארות עם מאות אלפי צופים ועוקבים, ועם נרטיבים מפה ועד להודעה חדשה. השמועות כבר מדברות על כך שהסעודים מרחרחים לגבי האפשרות לארח את האליפות באחת השנים הקרובות – מה שמהווה אישור רשמי שמדובר בספורט אטרקטיבי להמונים.
להיט לכל גיל
אבל זו לא רק חגיגה של רייטינג. הגיל של ליטלר והאופי הצנוע שלו הפכו אותו לדמות קאלט עבור מבוגרים ומודל לחיקוי עבור ילדים. מכירות של מוצרים שקשורים ביידוי חיצים עלו בשנה האחרונה באלפי אחוזים, והצופים הרבים שנוהרים לחזות בטורניר בלונדון החל מאמצע דצמבר מגיעים בתחפושות של טלטאביז, דרדסים או לוחות הקליעה למטרה. הם יושבים מסביב לשולחנות עם כוס חצי ליטר גינס וחוזים בגיבורים שלהם: אנשים ממעמד הפועלים עם כרס בירה, זורקים במדויק חיצים למטרה. אפילו שליטלר האלוף הלך הביתה עם צ'ק של חצי מיליון ליש"ט, יש סיכוי שיום אחרי התחרות תראו אותו זורק חיצים עם אנשים חצי שיכורים בפאב בצפון-מערב לונדון.
אם תרצו, הקליעה למטרה היא האנטיתזה של טרנד הספורט העולמי. אוהדים ששבעו מבעלי קבוצות מיליארדרים, מעודף משחקים, מהחמדנות. יותר ויותר אנשים מחפשים ספורטאים ומקצועות עממיים, שאפשר להזדהות איתם, בלי להוציא מאות פאונדים בכל סוף שבוע. קליעה למטרה נכנסת במדויק לחלל הזה.
6 צפייה בגלריה
דמות קאלט למבוגרים ומודל לחיקוי לילדים. ליטלר והמעריצים
(צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth)
אסור לטעות – המשתתפים ברמות הגבוהות של הענף הם סופר מקצוענים: מתאמנים מספר שעות ביום, יש להם ספונסרים והם מרוויחים יפה מאוד מהיכולת לזרוק את החיצים בדיוק מדהים למטרה. אבל הם משחקים באווירה של פאב, הקהל הוא קהל של ברים. זו אליפות רצינית, אבל לא כזו שלוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. הניגוד הזה הוא אולי סוד הקסם של הענף, והעובדה שהפך ללהיט ענק בשנים האחרונות.
כמעט חמישה מיליון איש חזו בגמר בשנה שעברה בשידור חי בסקיי ספורטס - המספר הגדול ביותר של צפייה בתשלום בערוץ זה בענף שאינו כדורגל. חלק מהרייטינג והטירוף מוסבר בכך שאליפות העולם משוחקת בסמוך לחג המולד והשנה החדשה, זמן שבו רוב הענפים יוצאים לחופשת חורף, אבל להצלחה יש גם הסברים אחרים: מדובר בספורט מאוד טלוויזיוני, מאוד קל לעיכול מבחינת החוקים שלו, ענף אינסטנט – חמש דקות להכרעה.
6 צפייה בגלריה
החשיפה הטלוויזיונית הציגה לצופים, בעיקר הצעירים, שקליעה למטרה היא לא רק ספורט כיפי שלא מצריך השקעה רבה, אלא מקצוע לכל דבר
(צילום: רויטרס)
גרמניה היא עוד מדינה שהתמכרה: שלושה מיליון צפו בשידור המקומי של הגמר אשתקד, ומספר החברים בהתאחדות הדארטס במדינה עלה מ-10,000 ל-31,000 בתוך עשור. שישה גרמנים הגיעו העונה לאליפות העולם, ורבע מ־90 אלף הכרטיסים שנמכרו לטורניר היו במדינות דוברות גרמנית. אגב, כרטיס לאירוע הזה יותר קשה להשגה מאשר להופעה של טיילור סוויפט: כל 90 אלף הכרטיסים נמכרו תוך 15 דקות ולדברי המארגנים, גם אם היו מוכרים 300 אלף הם היו נחטפים בדקות.
חופשי על הבר
החשיפה הטלוויזיונית הציגה לצופים, בעיקר הצעירים, שקליעה למטרה היא לא רק ספורט כיפי שלא מצריך השקעה רבה, אלא מקצוע לכל דבר, עם כוכבים שיכולים להגיע לשכר של מאות אלפי יורו בשנה. כעת, כאמור, הסעודים מביעים התעניינות. הם מחפשים בנרות הזדמנויות לארח ענפי ספורט כדי להלבין את מצב זכויות האדם במדינה, אבל גם כדי למשוך תיירות ומשקיעים.
ואחרי הכל, מדובר בפאן. ספורט של שיכורים בפאב שמחופשים לדרדס. ענף קצת קשה לעיכול עבור הממלכה שעדיין לא רשמה ולו בדיל הקלה בחוקי האלכוהול הנוקשים שלה. אבל הסעודים הם אנשי עסקים. הם הולכים לאיפה שיש הייפ, רייטינג וכסף. לא הייתה להם בעיה לייבא אליהם את אליפות הסנוקר, עוד ענף שמתמזג עם ברים. וכרגע אין להיט גדול יותר מבין הענפים השוליים כמו קליעה למטרה.
פורסם לראשונה: 01:30, 08.01.25
