מספר ההעמדות לדין של קבוצות ליגת העל העונה הוא הגדול ביותר בהיסטוריה שלה, ודומה שהעניינים באמת יצאו משליטה. אתמול, אחרי שבית הדין המשמעתי של ההתאחדות קבע כי הדרבי התל־אביבי בשבת יתקיים ללא קהל, החלו ראשי הפועל ת"א לחפש מסלול עוקף בית דין.
בתחילה הודיע הבעלים איציק ניסנוב כי "ללא קהל לא יתקיים דרבי", ובמקביל הגיש המועדון בקשה להתאחדות לרצות את העונש ללא קהל במשחק מחר מול הפועל באר־שבע. אלונה ברקת נעתרה לבקשה, בתנאי שאוהדי קבוצתה יורשו להיכנס למשחק כפי שמאפשר התקנון, ובית הדין העליון קיבל את הבקשה.
בהפועל ת"א, שחששה מאובדן הכנסה של כ־2 מיליון שקל בדרבי, נשמו לרווחה. זה ממש לא משנה את תמונת המצב הכללית: אוהדים לא מורשים להיכנס למגרשים; אחרים נאלצים לנדוד בעקבות עונשי רדיוס (מכבי ת"א אירחה שלשום את נתניה בחיפה); יציעי אולטראס נסגרים (למשל שערים 10־11 של הצהובים בבלומפילד). המערכת נראית חסרת אונים, ובבתי הדין מנסים להילחם בתופעה בכלים המוגבלים שמאפשר להם התקנון.
ראשי הענף מפנים אצבע מאשימה לעבר רשויות המדינה. "מחכים כנראה לגופה הראשונה, שלא לדבר על אסונות כמו שקרו באצטדיון הייזל או בהילסבורו", אמר אחד מבעלי הקבוצות, שבינתיים מנסים להיאבק בענישה קולקטיבית. בין הרעיונות שהועלו: פריסת רשתות מול היציעים הבעייתיים ושימוש נרחב במצלמות שבאצטדיונים כדי ללכוד את העבריינים. כרגע, טוענים בקבוצות, אין אפשרות להשתמש במצלמות עקב החוק להגנת הפרטיות, וגם לא במאגרי המידע של המשטרה. אם ככה, בשביל מה צריך מצלמות?
ללמוד מאירופה
בעקבות האלימות שגאתה בתחילת העונה העביר היועץ המשפטי של ההתאחדות, עו"ד עמית פינס, מכתב התראה לקבוצות כבר במחזור השישי, ודרש מהן לפעול בנושא.
שתי התופעות הבעייתיות ביותר מצד הקהלים הן הקריאות הגזעניות והשלכת החפצים. מלבד הענישה המקוממת של חפים מפשע, הביקורות כלפי בתי הדין של ההתאחדות מתייחסות לחוסר האחידות בהחלטות ולהיעדר הפרופורציה בכתבי האישום. הדרבי התל־אביבי בשבת יתקיים ללא קהל.
נכון להיום, לרשות דייני בית הדין המשמעתי עומדים חמישה כלים להפעלת סנקציות נגד המורשעים: נזיפה או אזהרה, קנס כספי, סגירת מגרש ביתי, משחקי רדיוס, איסור עריכת משחקים בפני קהל (במקרים של עבירות חמורות רשאי היועץ המשפטי לבקש מבית הדין להורות על העתקת משחק למגרשה של הקבוצה האורחת).
במקרה שבית הדין מחליט על קיום משחק ללא קהל הוא רשאי להתיר כניסה רק לאוהדי הקבוצה האורחת, או לאפשר צפייה לקהלים מוגדרים בטווח גילים מסוים, או לנשים למשל. הסנקציה הכבדה ביותר היא הפחתת נקודות, מה שגורר מן הסתם התנגדות חריפה מצד המועדונים. הכרעת גורל האליפות או היורדות לא במגרש היא האפשרות הגרועה ביותר.
גם בשיחות שנערכו לאחרונה במחלקה המשפטית בהתאחדות נטען כי ההעמדות לדין מרובות מדי, כולל על שירי אוהדים כמו "סלים טועמה מחבל" או "שתהיה שואה למכבי". גם שם יודעים שענישה קולקטיבית לא תמנע את התופעות הללו, ואולי אף תעצים אותן.
בין השאר דובר באותן שיחות על שימוש בדוגמאות מאירופה. בפורטוגל, למשל, עונש של משחק ללא קהל נגזר רק במקרה של אלימות אוהדים נגד שופטים או שחקני היריבה, או בגין גזענות כמובן. מה שברור, תקנון ההתאחדות שנגזר ממדיניות האחריות השילוחית של פיפ"א מחייב חישוב מסלול מחדש.
בהתאחדות דוחים בתוקף טענות שלפיהן בתי הדין הם כלי לגריפת הכנסות באמצעות קנסות. ההתאחדות עצמה מקבלת עשרה אחוזים ממכירות הכרטיסים, כך שדרבי תל־אביבי ללא קהל מסב לה הפסד של מאות אלפי שקלים. שיעור הקנסות המצטבר מוערך בפחות מ־2% מתקציב ההתאחדות, שעומד על 120 מיליון שקל – כלומר בין 2.5 ל־3 מיליון שקל בממוצע לעונה. הפעלת המערכת המשפטית עצמה עולה יותר.
בונים על התיקון לחוק
נציגי המועדונים, שמגיעים לבית הדין המשמעתי, מנסים לגמד את האלימות של אוהדי קבוצתם, ולא עושים מספיק כדי לטפל בבעיה. מי שמשלם את המחיר אלה האוהדים האמיתיים שבאו רק כדי לראות כדורגל, חלקם הגדול בעלי כרטיסי מינוי, שלא מקבלים תמורה לכספם עקב סגירת יציעים.
"בעלי הקבוצות הם האשמים הגדולים ביותר", אומר גורם בכיר בענף. "הם לא באמת מוכנים להתעמת עם האוהדים הבעייתיים". הטענה הזו מקבלת משנה תוקף כאשר בעלי התפקידים עצמם מתנהגים כאחרוני האוהדים וגורמים להתססת הקהל שלהם.
אתמול עברה את אישור ועדת השרים לחקיקה הצעת החוק לאיסור אלימות בספורט. מדובר בתיקון לחוק שיאפשר למשל למשטרה להטיל קנסות מנהליים, שיתרמו להרתעת המתפרעים וירחיב את השימוש בצווי הרחקה מהמגרשים, ולתקופות ארוכות יותר.
"עלינו להיאבק באלימות בספורט בכל הכלים העומדים לרשותנו, ואישור החוק בוועדת השרים הוא צעד חשוב בדרך", הסביר שר התרבות והספורט חילי טרופר. סגן ראש הממשלה ושר המשפטים גדעון סער הוסיף: "התוכנית תביא למדיניות אפקטיבית יותר, המבוססת על קנסות והרחקה של אוהדים אלימים".
