יאיר קטן מדווח מקטאר
דוחא ולוסייל בנויות כדי להוציא לתיירים את העיניים. קניוני ענק משיש שהמרחבים בתוכם עצומים, עם מופעי לייזר ומזרקות, ושיט פנימי בגונדולות בנהר מלאכותי שזורם בין החנויות; בניינים בעיצוב מטורף, כמו מגדלי קטארה בלוסייל הבנויים כחצי עיגול, שמתחרים זה בזה באור שהם מפיצים, בגבוה ובצורה; מכוניות יוקרה, רחובות מצוחצחים. אבל זה לא אומר שצריך הון תועפות כדי ליהנות כאן. למעשה, ישנם כמה פריטים שמדהים לגלות עד כמה הם זולים לעומת ישראל. ויש כאלו שהם היקרים בעולם. עוד נגיע לזה.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
קניות
התייר הישראלי, גם הוא בא בשביל הכדורגל, תמיד יחזור לנקודה הזו. אנחנו עם חובב שופינג, בטח כשהוא שווה ממש. למען האמת, גם מי שלא משתגע על הרעיון ימצא את עצמו שם. אין בקטאר המון אטרקציות, כך שבעלוני התיירות שמחלקים במלונות ובמרכזים העירוניים, אחד הבילויים המוצעים הוא "סיור קניונים", יום שלם של מעבר בין המפוארים ביותר שנבנו בקטאר. לא ארכיאולוגיה, מורשת, תרבות – סיור קניונים.
אז אם כבר, אז כבר. לקחנו כמה רשתות כדוגמה, סתם בשביל לראות. בפול אנד בר, למשל, רשת אופנה מאוד פופולרית בקרב ישראלים, ההיצע גדול מאוד – גם של בגדי קיץ וגם לבוש חם יותר, סריגים ומעילים – במחירים שבחלק מהמקרים מתקרבים לחצי מהארץ. 55 שקלים לחולצה קצרה, 140 לזוג נעליים מצוין, 179 לסריג עבה. גם בזארה מדובר בכ-50 אחוז מישראל. מעבר לכך, הקניונים הגדולים עצמם הם חתיכת פרויקט מושקע, וכיף להסתובב בהם סתם כך בשביל הפאר והמיזוג.
אוכל
לא מאוזן כ"כ, אבל נוטה לטובת הקטארים לעומת ישראל. המנות העיקריות של האוכל המזרחי, מיקס גריל או קבבים לדוגמה, בגודל יפה אבל עולות כ-120 שקלים. לעומת זאת, אפשר להחזיר את הפער במנות הפתיחה, שנעות בין 20 ל-30 שקלים ומגיעות בנדיבות – מנות יפות של קובה, חומוס, סמבוסק שדומה יותר לפסטלים המוכרים מבחינת העיצוב.
הקפה, עוד היבט חביב על הקהל מישראל, זול רק במעט ותלוי איפה קונים אותו. קפוצ'ינו או אספרסו שעולים בארץ כ-20 שקל, עולים פה 15, אלא אם מגיעים לאיזו רשת יוקרתית באחד הקניונים והמחיר קופץ לרמות ישראליות, כמו גם המים – בקבוק קטן הוא בדר"כ 5, אבל יכול לזנק ל-10.
אם עוברים לג'אנק פוד, ויש פה הכל ובשפע, כולל רשתות אמריקאיות נהדרות שאין בישראל, מגלים מחירים שווים הרבה יותר. לא ניכנס לשמות ספציפיים, אבל שתי פיצות גדולות ב-79 שקל מרשת מובילה זה משהו שלא מוצאים אצלנו.
דלק ותחבורה
עד כמה יכאב לכם בלב ובכיס אם אומר שליטר דלק עולה 2 שקלים? ככה זה כשהמדינה פחות או יותר עשויה מנפט. מיכל מלא של מכונית משפחתית ממוצעת מגיע ל-80 שקל, מחיר פשוט מדהים כשבישראל אנחנו רגילים לראות את המספר 250. עזבו, מייאש מדי להמשיך לכתוב על זה.
מבחינת התחבורה הציבורית, היא לא ממש רלוונטית ביום-יום וממילא מופעלת בחינם לאוהדים בזמן הטורניר. הסיפור האמיתי הוא המוניות, האובר והגרסה המקומית "קארים". רק ככה אפשר להתנייד ברוב המקרים, והמחירים זולים מאוד – נסיעה של חצי שעה תעלה כ-30 שקל באובר ו-50 במונית. החיים הטובים.
אלכוהול
רק מספר מלונות וברים מורשים יכולים למכור אלכוהול, ופה הוא סחורה הרבה יותר מבוקשת מאשר דלק. דברים כאלה עוד לא ראינו, ואנחנו רגילים לבלות בעיר השלישית ביוקרה בעולם, בה קוקטייל טוב עולה לפחות 60 שקל במקומות המיועדים.
קחו נשימה עמוקה: אם לא רוצים לבלות במתחם האוהדים אלא לשבת בבר אמיתי, שהוא כמו נווה מדבר בדוחא ומגלה עולם אחר לגמרי, תצטרכו למכור כליה כדי להשתכר. בקבוק בירה סטנדרטי, מהסוג של 25 שקל בערך בישראל, עולה כאן 65 שקל! כן כן, הפשוט, 330 מ"ל שקונים בשישיות בסופר.
זו רק ההתחלה במדינה בה האלכוהול אסור והאורחים אוכלים אותה (בעצם שותים אותה) בגלל זה. הקוקטיילים מגיעים ל-100 שקל, וכדי לשבת עם חברים על בקבוק גרייגוס מהסוג שישראלים משתגעים עליו, תוציאו 2,000 שקל. 2,000. הכל נכון גם ליינות ושאר סוגי האלכוהול.
המסקנה: במחירים האלה, קטאר תהיה עוד יותר עשירה אם תמכור לעולם אלכוהול במקום נפט. אנחנו בינתיים נשתדל להסתפק במיץ תפוזים.
