רוג'ר פדרר חגג אתמול בן 41. הוא לא משחק כבר חודשים בסבב בגלל פציעה. הוא כבר לא מדורג, לראשונה מאז שהיה בן 16. השמועות מדברות על חזרה קרובה. אבל למה פדרר חוזר? יש לקוות שלאהבה הטהורה שהוא רוחש לספורט, שפדרר מודע למצבו. מודע לכך שהוא לעד יראה את הגב של נדאל וג'וקוביץ'. שהוא לא שקע באיזה חוסר מודעות דומה לזה של סרינה וויליאמס, מצב שבו אתה חושב שאתה יכול לשחזר את מה ומי שהיית לא מזמן, רק כדי להיווכח שאתה שווה סיבוב ראשון בווימבלדון.
החזרה המתקרבת של פדרר היא חזרה מעניינת. פדרר תמיד היה אסתטיקן של טניס. הוא סיתת את סיפור חייו המקצועני. הקסם הזה עדיין נשאר, מה שיגדיל את התסכול האמנותי שלו. הוא כבר לא טוב מספיק. האם דמות ספורטיבית אלוהית כמו פדרר יכולה לחיות עם הפרולטריון של הטניס, עם הדחות בסיבוב השני?
"עוד פעם אחת"
ככה, בין היתר, חגג פדרר את יום ההולדת שלו שחל אתמול: לפני חמש שנים נשאל במהלך אליפות ארה"ב על ידי הילד איזיין אחמד אם הוא יהיה מוכן לשחק עוד שמונה או תשע שנים כדי שאחמד (המכונה "זיזו") יוכל לשחק נגדו. פדרר הבטיח. ביום ההולדת שלו הוזמן זיזו לשווייץ כדי להחליף חבטות עם האלוף השווייצרי. מחווה יפה, או שמא עוד איתות שפדרר בדרך לפרישה?
פדרר מתכנן לחזור ל"לייבר קאפ" (טניסאים אירופים נגד שאר העולם ב־23 עד 25 בספטמבר) ולאחר מכן לטורניר הבית שלו בבאזל (25 באוקטובר). זאת אומרת – הוא לא ישחק באליפות ארצות הברית הפתוחה, וכנראה גם לא באוסטרליה. החזרה שלו לטורניר גראנד סלאם תהיה ככל הנראה ברולאן גארוס, המשטח הגרוע ביותר עבורו, והמגרש הביתי של נדאל. צריך לזכור, כי התקווה הראשונה לקאמבק מהאגדות של המאסטרו פדרר היתה כבר לווימבלדון האחרון. מתברר שלשלוש פציעות בברך יש נרטיב ספורטיבי קצת יותר חזק מסיפורי אגדות. פדרר לא זכה בגראנד סלאם מאז אוסטרליה 2018. כדי להשיג את נדאל וג'וקוביץ' הוא יצטרך להפוך לשחקן הזקן ביותר שזוכה אי פעם בגראנד סלאם. המכחול והצבעים נמצאים בידיו, אבל לא בטוח שנשאר לו קנבס.
“אני יודע שהסוף קרוב, ואני יודע שגם אם אחזור זה לא יהיה לתקופה ארוכה", אמר פדרר לאחרונה בראיון ל"ז'נבה טריביון", "אבל הרווחתי את ההזדמנות שלי לנסות להוכיח לעצמי מה אני עוד שווה בטופ של הטניס. שום דבר לא יקרה באמת לחיים שלי אם אני לא אגיע לעוד גמר של גראנד סלאם, אבל זה החלום האולטימטיבי: לנסות להגיע לשם עוד פעם אחת".
פדרר תמיד היה בן אדם וספורטאי פוזיטיבי, תמיד ראה את החצי המלא בכוס שהייתה עשירית מלאה, אבל ברור ששעון החול הספורטיבי שלו מחשב את קיצו לאחור ובמהירות. בניתוח האחרון, הרופאים שלו כבר התבטאו כי מדובר בניתוח שלא אמור לעזור לפדרר בקריירה שלו על משטחי הטניס, אלא יותר לחיים שלו אחרי הפרישה.
בתנאים שלי
אפילו לגאוני קוסמות מהסוג של פדרר, אפילו על המשטח האהוב עליו ועם קהל ביתי ושופט אוהד, אין שום סיכוי נגד אויב הזמן. קשה לראות את זה, בעיקר כשזה קורה לעילויי ספורט, אבל היה אפשר לראות את הסוף קורה צעד אחרי צעד, טורניר אחרי טורניר. אנחנו יודעים שהסוף מעבר לפינה. אנחנו מדחיקים. "הסיבה העיקרית שבגללה הלכתי לשיקום בגיל כזה מבוגר", אמר פדרר, "היא שרציתי להיפרד לפי התנאים שלי, ורציתי להיפרד על משטח הטניס".
מה אפשר לעשות ולהבין מהמילים הללו? פדרר כאמור יחזור ככל הנראה למשטחים בסוף החודש הבא בלייבר קאפ, טורניר שבו יתחרה לצדם של נדאל וג'וקוביץ'. חודש לאחר מכן הוא יחזור למקום שבו הכל התחיל, ויתחרה בטורניר באזל. הוא כבר בן 41. הוא כבר לא מדורג. אולי הוא ישתחל לעוד טורניר גראנד סלאם. אולי הוא מבין בדיוק היכן הוא נמצא, אין לו שום שגיונות בקשר לשווי הספורטיבי שלו. אולי הכל זו סרנדה אחת גדולה: האמן הגדול ביותר שנגע במחבט טניס, עשה כל מה שיכל כדי להשתקם מספיק ולהעניק לכם סיבוב פרידה, הזדמנות אחרונה לראות את המאסטרו באטלייה שלו, ולהוקיר לו תודה על כל סתתות הקסם.
