לא מעט ספורטאים וספורטאיות מספרים בראיונות על תחרות הבכורה בבוגרים, כזיכרון שירצו לשמור איתם הלאה. חלק מדברים על פגישה עם ספורטאים מפורסמים יותר בחדרי החימום, חלק הודות לתוצאה יוצאת דופן כבר בתחילת הקריירה וחלק כי היא מסמלת נקודת פתיחה של עבודה קשה עד להגעה למעמד.
לא בטוח שהמתעמלת האמנותית עדי כץ (18) תרצה לעשות את אותו הדבר עם אליפות אירופה הראשונה שלה, שהסתיימה בטעם חמוץ עבורה. למזלה, בזכות נחישות והכנה ממוקדת, היא גילתה בגרות מרשימה באליפות העולם שהסתיימה ביום ראשון בבולגריה, בה קטפה את המקום שישי והמכובד בקטגוריית הקרב-רב.
חזרה לאליפות היבשתית ההיא ביוני. מלבד הלחץ בזירה לא מוכרת, התווסף לכץ ולשאר המתעמלות בנבחרת קושי נוסף גדול יותר - ישראל היא המארחת של התחרות. שם, בגני התערוכה בתל אביב, מול הקהל המקומי והרועש, כץ מצאה את עצמה בסוג של חלום בלהות. התחזיות ניבאו לה פוטנציאל לסיים בשמינייה הראשונה, אך את התחרות היא סיימה במקום ה-11 בלבד, כאשר כמעט כל מכשיר נופל לה במהלך ביצוע התרגילים. "המעמד היה מלחיץ, לא ידעתי איך להתמודד איתו. פיזית הייתי מוכנה, אבל מנטלית היה לי מאוד קשה", היא מספרת בראיון.
כיצד חווית את האליפות מנקודת המבט שלך?
"ידעתי כי הכל טמון בפן המנטלי ועדיין התחרות הזו הייתה מלאה במכשולים. אני לא זוכרת שהלך לי משהו, חוץ מגמר הסרט, בו פשוט יצאתי ואמרתי: 'אעשה מה שאני יודעת ויהיה מה שיהיה- הגרוע ביותר כבר היה'. ידעתי שזה לא מי שאני, הרגשתי פספוס שלא הצלחתי להראות את היכולות שלי ומה שאני יודעת לעשות".
ישראל אירחה את אליפות אירופה ב-2016 וצברה ניסיון, לא העבירו לך הכנה?
"עשו וגם סיפרו לי מה קרה אז ואיך זה יהיה בתחרות עם קהל, אבל לא חשבתי שהעוצמה תהיה כל כך משמעותית. לא הייתי מוכנה למעמד. אחרי התחרות ניסינו להבין המאמנת שלי אלה סמופלוב, העוזרת שלה אלונה קושבצקי ואיילת זוסמן (המאמנת הראשית בענף) למה זה קרה לי. התחלתי לעבוד על ללמד את עצמי איך להתמודד עם מצבים כאלה בעתיד ולצבור עוד ניסיון".
במקביל בתחרות, דריה אטמנוב הוכתרה כאלופת אירופה. ניגשת לברך אותה?
"כן. למרות התסכול האישי, ישר אחרי שראיתי את התוצאה שלה, חיבקתי אותה ואמרתי לה כל הכבוד. שמחתי בשבילה שזכתה במקום הראשון. דריה ואני חברות מאוד טובות, מתאמנות יחד, תומכות אחת בשנייה ומדברות בנינו, אנחנו אף חולקות חדר בתחרויות. הייתי בהלם כשהיא נפצעה רבע שעה לפני העלייה למשטח באליפות העולם. ראיתי אותה לא מצליחה לדרוך על הרגל ולא הבנתי מה קורה, דאגתי לה".
עוד מהמורה בדרך
כץ סבלה מפריצת דיסק שמנעה ממנה לצאת למשחקי העולם בארה"ב במהלך חודש יולי כחלק מההכנות לאליפות העולם. "לא אמרתי שבגלל הפציעה אמנע מעצמי לבצע או ארשה לעצמי הנחות, אלא אמרתי שלמרות הפציעה אתן את מה שיש לי".
מתי גיליתם את חומרת הפציעה?
"הכאבים התחילו לפני אליפות אירופה ואחריה הם החמירו. עשו לי בדיקות בהן גילו כי מדובר בפריצת דיסק. במהלך התחרות לא ידענו את זה. פציעה היא לא דבר קל למתעמל או בכלל לספורטאי, אני חושבת שחלק חשוב בתהליך הוא לדעת לקבל זאת ולהתגבר. התחלתי תקופת שיקום מאוד קצרה ואינטנסיבית עם נטלי ברטלר (הפיזיותרפיסטית של הנבחרת) מתוך מטרה להשתקם מהר ולהיות כשירה לאליפות העולם שהייתה היעד בשנה הזו".
היה באיזשהו שלב חשש שלא תצליחי לטוס בסוף?
"לא ציפיתי כלל שאטוס, גם בנבחרת לא חשבו שזה אפשרי. מאוד רציתי להתחרות, הייתי נחושה לקחת חלק באליפות ואמרתי לעצמי שאעשה את זה. גם המאמנות שלי גרמו לי להאמין שאצליח לעשות את זה. בזכות המאמץ של כולנו ביחד, הגענו למטרה במצב האופטימלי".
חווית פציעות קודמות בגב? לא מעט ספורטאים צריכים לעבור ניתוח בשלב מסוים בקריירה.
"זו הפציעה הראשונה שלי ואני מקווה שגם האחרונה. זו הסיבה גם שהיא מאוד ערערה אותי בהתחלה. אמרתי לעצמי שיהיה בסדר ואצליח להתגבר, להשתקם מזה במהירות האפשרית ולצאת חזקה יותר. זו פציעה שמתמשכת, היא נמצאת ונוכחת, אני צריכה לדאוג תמיד לחזק את האזור בעזרת טיפולים ופיזיותרפיה".
ציון דרך משמעותי
כץ קצת מסתבכת במילים כשאליפות העולם עולה בשיחה כסוג של סוף שמח לשנה הזו. "אני חושבת שמה שחוויתי באליפות אירופה עזר לי, זה טוב. אני פשוט לא יודעת איך לנסח זאת", היא אומרת במבוכה. "ישבתי לאחר התחרות וחשבתי עם עצמי איך אני ממשיכה. הבנתי שמפה אלמד לעתיד, אשתפר ואצמח".
ואכן תהליך הסקת המסקנות של המתעמלת הצעירה יושם היטב באליפות העולם. מלבד המקום השישי בקרב-רב, כץ הגיעה פעמיים למקום הרביעי בגמרים הבודדים במכשיר הסרט והחישוק. "אני מאוד שמחה ומרוצה, מסופקת מהתוצאות, מרגישה שעשיתי את המקסימום. כמובן שתמיד אפשר לשאוף לעוד, אבל בנקודת הזמן הנוכחית עשיתי מה שיכולתי", היא נשמעת ומוסיפה: "לא ציפיתי להגיע פעמיים למקום הרביעי, בכלל לא. המטרה הייתה לעשות את התרגילים באופן נקי ולעלות לתחרויות הגמר".
מה היה שונה הפעם?
"הגעתי מאוד מוכנה מבחינה מנטלית וזה היה חשוב לי. לפעמים קשה לאסוף את עצמך ברגע האמת, אני חושבת שעד לתחרות הזו למדתי הרבה עליי והצלחתי לפתח את החוסן הנפשי. לא יכולתי לעשות את זה בלי המאמנות שלי, הן נתנו לי ביטחון ואמונה".
עבדת עם פסיכולוג?
"עם נטע ריבקין (המתעמלת הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות עולם). היא כמו מאמנת מנטלית, לפני התחרות הייתה לי שיחה מאוד טובה איתה שנתנה לי ביטחון והכינה אותי לתחרות. הערצתי את נטע בתור ילדה קטנה, ראיתי אותה מתאמנת בהדר יוסף ואני זוכרת את עצמי מסתכלת עליה. פעם אחת כשהייתי בת 12 נסעתי לתחרות באסטוניה והיא הייתה שם יחד איתי. זאת הייתה חוויה מטורפת לראות אותה מתאמנת שם".
"אני חושבת שמה שחוויתי באליפות אירופה עזר לי, זה טוב. אני פשוט לא יודעת איך לנסח זאת. ישבתי לאחר התחרות וחשבתי עם עצמי איך אני ממשיכה. הבנתי שמפה אלמד לעתיד, אשתפר ואצמח"
קרה משהו מיוחד שגרם לכך שתשפרי כמעט את כל המקומות מהתוצאה במוקדמות?
"כשקרתה לי נפילה בגמר הכדור (סיימה שביעית), לא בכיתי מזה. להיפך, הבנתי שמדובר בעוד שיעור חשוב שאלמד ממנו אחר כך. אגב הטעות נבעה כי מיהרתי לסיים את התרגיל. לא חשבתי על כל דבר בנפרד, על כל פרט. בקרב-רב אחר כך שמתי לב לכך ובראש אמרתי לזכור לא למהר".
היעד: פריז 2024
כץ תתגייס בחודש הבא לצה"ל כספורטאית מצטיינת. עד אז היא תהנה מחופשה שקיבלה לשבועות הקרובים אחרי האליפות. כמו רבות לפניה בענף הכל כך תובעני, גם היא נדרשה להמון ויתורים לטובת ההצלחה, כולל אחד שלא הרבה היו מסכימות- אי הגעה לנשף הסיום התיכון עקב אליפות אירופה שהתרחשה באותו היום. "לא הרגשתי כל כך פספוס על כך", היא צוחקת. "כן הייתי במסיבת הסיום. לא הכרתי את הילדים בתיכון מאחר ולא נכחתי הרבה בשיעורים, את הלימודים סיימתי עם בגרות מלאה. הקורונה מאוד תרמה לי בעניין הזה, בגלל הזום. הלמידה מרחוק שירתה אותי ואני יודעת ללמוד לבד, גם בערבים הייתי לוקחת שיעורים פרטיים".
להתעמלות הגיעה כץ, בת להורים עולים מאוקראינה, בגיל מוקדם. "רציתי איזשהו חוג, ושום דבר לא עניין אותי במיוחד. מצאנו משהו בראש העין של התעמלות אמנותית ושם אימנה לנה זליקמן (אמא של ניקול זליקמן, אשר ייצגה את ישראל באולימפיאדת טוקיו). יום אחד היא אמרה לאמא שלי שהיא רואה בי פוטנציאל והיא רוצה להעביר אותי למכבי ת"א ומאז אני שם".
איך נראה סדר יום שלך?
"האימונים מתחילים בסביבות שמונה במכון וינגייט עד שבע בערב, לפעמים שבע וחצי. עכשיו אני גרה באורנית, ההורים לוקחים אותי לשם או סבא שלי. בקרוב אחזור לשיעורי נהיגה, עשיתי קצת הפסקה בגלל התחרויות. בין לבין אני אוהבת לקרוא, הספר האחרון שקראתי הוא 'היינו שקרנים'. אני קוראת במהלך טיסות ושיש לי זמן".
מיקום זהה בשנה הבאה בקרב-רב יבטיח לך השתתפות באולימפיאדת פריז 2024.
"אני מכוונת לקריטריון הזה באליפות העולם, אחרי החופש נתחיל לעבוד על תרגילים חדשים ולהתכונן לשנה החדשה בצורה הכי טובה. אני מנסה כל הזמן לחשוב איך לשפר את התרגילים ולעלות את הניקוד. גם המאמנות מסתכלות איך לעזור".
