היחסים הטעונים בין השחקנים לשופטים הגיעו אתמול לשיא חדש בתקרית ההזויה בין חאתם אל חמיד ללירן ליאני. אפילו ילדי גן חובה לא מתנהגים ככה. אי-אפשר לחזור על מה שקרה מבלי לצחוק: אל חמיד ניגש עם מבט "מאיים" לטענת ליאני, ולחץ את ידו בחוזקה. האמת היא שעל פי ההיסטוריה הלא מחמיאה של בלם הפועל באר שבע, אפשר להאמין לליאני שחש מאוים. רק בעונה שעברה אל חמיד השתולל אחרי שדניאל בר נתן פסל שער שלו מול מכבי פ"ת, ואחרי המשחק דפק על הדלת של חדר השופטים. נראה שהוא "רק רצה לדבר איתם".
ועדיין, לציין בדוח שחקן בגלל שהמבט שלו נראה מאיים זאת החלטה מוזרה. מה יקרה במשחק הבא? אל חמיד ילחץ לשופט את היד חלש מדי והשופט יפרש זאת כחוסר כבוד וירחיק אותו? במשחק העונה רז מאיר הורחק כי קילל את אריק בנאדו, השופטים לקחו את לשון החוק והחליטו להפוך לאקטיביסטים מבית מדרשו של אהרן ברק ולפרש אותו איך שהם רוצים. קצת שכחו שהם רק שופטי כדורגל, ובלומפילד אינו בית המשפט העליון.
מישהו צריך לשים סוף ליחסים הרעילים שהתפתחו בין השופטים לשחקנים ולמאמנים. אי-אפשר להעביר פה 90 דקות בלי ריבים בין הספסל לשופט, בין השחקנים לשופט, ולפעמים גם יש משולש אוהדים-שופטים-שחקנים. ליגת העל הפכה לארגז חול ענקי, וזה רק הולך ומסלים עם הזמן. לא רחוק היום שלא ישחקו כאן כדורגל בכלל. השופט ישרוק לפתיחת המשחק, השחקנים ישר יתנפלו עליו, המאמנים ירוצו גם הם להתלונן, ואת 90 הדקות נעביר בהוצאת צהובים ואדומים. המנצחת תיקבע על ידי בית הדין.
כל הצדדים חייבים להוריד את גובה הלהבות. השחקנים צריכים להבין את העובדה הדי-בסיסית שהשופט הוא בן אדם ולפעמים החיים לא הוגנים (שיעור שהם היו צריכים להבין בגיל 8, אבל מכדורגלני ישראל הציפיות נמוכות). השופטים צריכים להבין שאף אחד לא בא לראות אותם, והמגרש לא אמור לשמש טיפול לאגו השברירי שלהם. לגבי המאמנים והצוות שלהם המצב די אבוד – אם אחרי עשרות שנים בכדורגל הם עדיין לא מצליחים לשלוט בעצמם, אז אין מה לעשות. ניאלץ לחיות לצד זה, כמו הקורונה.
הבעיה האמיתית של בית"ר
בית"ר ירושלים בדרך לרדת ליגה, אין דרך יפה לומר זאת. אך בעוד כולם באים בטענות לניהול הכושל, כרגיל מי שחומק מאשמה הם השחקנים. אין שום תירוץ ליכולת נרפית כזאת ובוודאי שאין תירוץ לקבל חמישייה מהפועל חיפה הבינונית.
השחקן הישראלי הממוצע מאוד פריך מבחינה מנטלית, ואי אפשר לסמוך עליו ברגעים קשים, אנחנו עדים פעם אחר פעם לעובדה המצערת הזאת. בבית"ר יש שחקנים שנחשבים ל"ישראלים בכירים" ומתברר שהם בכירים בעיניי עצמם. יש גם בבית"ר שחקנים שרואים בעצמם "סמלים" של המועדון (איך לומר בעדינות? מלמיליאן אתם לא).
4 צפייה בגלריה
השחקן הישראלי הממוצע מאוד פריך מבחינה מנטלית. שחקני בית"ר מושפלים, אתמול
(צילום: אלעד גרשגורן)
המצב של בית"ר גרוע, על כך אין ויכוח, אולם הסגל שלה בינוני מספיק כדי להישאר בליגה, ואפילו יכול לסיים באמצע הטבלה. שימו את הסגל הבית"רי בהפועל חדרה או קריית שמונה והוא נשאר בליגה. אבל כשהם לובשים את המדים של בית"ר, הם מועמדים לירידה. כי השחקנים הישראלים פשוט לא יודעים להתמודד עם לחץ, אפילו עם תגובות לא מפרגנות באינסטגרם קשה להם. בפעם הבאה ששחקן "בכיר" "ייקח אחריות על המצב", תדעו שהוא לא לוקח למעשה אחריות על שום דבר, מדובר במילים ריקות. אותם "סמלים" יהיו הראשונים שיברחו כשהקבוצה חס וחלילה תרד ליגה.
