את האליפויות ומספר המדליות העצום מאולימפיאדות החורף, בעיקר לפי נפש, עוד אפשר לייחס למיקום הגאוגרפי ולתנאי מזג האוויר. נורבגי עוסק בסקי כמו שאפריקאים רצים. זה חלק מהיומיום, מההווי, מתרבות הפנאי. אבל איך מסבירים את הרנסנס הנורבגי בענפים אחרים – באתלטיקה, בשחמט ובטניס, ואחרי סוף השבוע שעבר גם בתחרות איש הברזל, שם סיימו נורבגים במקום הראשון והשלישי והכתירו את המדינה שלהם לאימפריה בענף?
"זאב בודד": המדור של זאב אברהמי
ההצלחה הנורבגית – מדינה עם אוכלוסייה קטנה של 5.5 מיליון איש בסך הכל - היא סלט של קפיטליזם שמנוצל לרווחה חברתית. נורבגיה עברה בעשורים האחרונים ממשק שבנוי על דייג לכלכלה עשירה ועוצמתית המבוססת על נפט וייצור אנרגיה. חלק מהרווחה הכלכלית הופנה לספורט ולנייר עבודה הנקרא "זכות הילדים להשתתף בספורט" - מסמך בן שמונה עמודים שנכתב ב-1987 ורוענן ב-2007, המבטיח ומעודד גישה של ילדים למתקני ספורט ברמה הגבוהה ביותר עם המאמנים והתנאים הטובים ביותר.
המטרה בעידוד הילדים לקחת חלק בענפי ספורט שונים נועדה להגביר בעיקר את ההשתתפות עצמה ואת יצירת הקשרים דרך ספורט, ואינה שמה שום דגש על תחרויות. להפך, ילדים עד גיל 13 אינם משתתפים בתחרויות.
הנורבגים רוצים להגיע לכמה שיותר ילדים, להרחיב את בסיס הפירמידה, מה שייתן למאמני העילית הרבה יותר אפשרויות לבחור מהן. כלומר, במקום לנתב את הכסף הגדול לתוכניות למצוינות שבהן מאגר הרבה יותר קטן של מועמדים, נורבגיה משקיעה עשרות מיליונים בבנייה של מתקני ספורט מעולים, בטיפוח צוותי אימונים ובהזמנה של אוכלוסיית הילדים כולה להשתתף בספורט, ללא שום סלקציה.
לא מפסידים אף אחד
אם עד עכשיו היה ברור שמדובר בשיטה של בריאות חברתית, מנטלית ומגדרית, עם מתבגרים שרגילים להתאמן באופן קבוע, מתברר כעת שלשיטה הזו יש תוצאות ממשיות גם בספורט עצמו ולא רק במחקרים סוציולוגיים. היא גם הוכיחה את עצמה כרשת ביטחון לילדים ונערים שמתחילים להתבלט בספורט בגיל מאוחר מהרגיל. אם בארצות מערביות אחרות ילדים בני 12-13 שלא מגלים כישרון מיוחד מתחילים להיפלט מעולם הספורט, בנורבגיה הם ממשיכים להתאמן.
"הסרת הפוקוס מתחרויות ותוצאות מחזירה לילדים את הכיף בהשתתפות בספורט, וכשזה קורה אנחנו מקבלים קהילות", אומר פרנק אייריק אברהמסן, ראש חטיבת המאמנים בבית הספר הנורבגי למדעי הספורט. "אנחנו לא עסוקים בלהראות כמה אתה יותר טוב מהאחר, אלא רק בלהראות ולהוכיח לעצמך כמה אתה יכול להיות טוב. מיתון יצר התחרות גם מפחית את אלמנט ההקטנה של ספורטאי שמנוצח".
נורבגיה גם ידועה בפתיחות הספורטיבית שלה. לעתים תכופות היא מזמינה משלחות, קבוצות ויחידים כדי להתאמן במתקנים שלה, תחת המאמנים שלה, וחושפת בפניהם את כל הסודות המקצועיים של הנבחרות הנורבגיות. "אנחנו מאמינים שזה טוב לענף, לכל ענף, שיש רמה גבוהה יותר ותחרות חזקה יותר", אומר אברהמסן. "אבל אנחנו גם מאוד מאמינים בלמידה מהצלחות ומכישלונות, שלנו ושל אחרים. זה מחזק אותנו. האמונה שלנו בפיתוח ספורטאים היא מאוד חזקה. אין לנו מה להסתיר. ההצלחה שלנו שקופה".
הילדים הנורבגים גם מקבלים תמיכה פסיכולוגית מגיל מאוד צעיר. "אחת הסיבות העיקריות לפרישה מוקדמת מהשתתפות בספורט היא הפחד מהכישלון. אנחנו מנסים לייצר מסגרת שבה השאיפה להצליח תגבר על הפחד המשתק מכישלון", מסביר אברהמסן.
אין תוצאות, אין דירוגים, אין טבלאות
ההצלחה, כאמור, מסחררת. לנורבגיה 405 מדליות באולימפיאדות החורף, יותר מכל מדינה אחרת, כולל 148 זהב. במשחקים האחרונים שנערכו השנה בבייג'ינג היא הובילה את טבלת המדליות עם עשר מדליות יותר ממדינות שגדולות ממנה בהרבה כמו גרמניה וארה"ב, ופי שתיים מאשר שכנתה שבדיה.
אבל זה לא רק ספורט חורף: הטניסאי קספר רוד עלה השנה לשני גמרי גראנד סלאם (רולאן גארוס וארה"ב) וטיפס למקום השלישי בעולם, ויקטור הובלנד נחשב משחקני הגולף הכי טובים שיש, ארלינג הולאנד הפך למפלצת כדורגל שכמוה העולם לא ראה, מגנוס קרלסן הוא אלוף העולם בשחמט כבר יותר מעשור, קרסטן וארהולם קרע את המסלול לפני שנה באולימפיאדה ב-400 משוכות וניפץ את שיא העולם לחתיכות, יאקוב אינגבריגטסן המשיך את הדומיננטיות שלו ב-1,500 מטר. ואם כל השמות האלו לא מספיקים, תזכרו שמדליית הזהב בכדורעף חופים לגברים באולימפיאדת בטוקיו הלכה גם היא לנורבגיה. אימפריה, כבר אמרנו?
המספרים הבאים הם השלד שמרכיב אותה, ומהווים אימפריה בפני עצמם: 93 אחוז מהילדים ובני הנוער בנורבגיה עוסקים בספורט. בגלל שאין תחרות, אין גם הוצאות על נסיעות למשחקים, אין תוצאות, אין דירוגים, אין טבלאות. ומאחר שאין תחרויות לאומיות, הכספים שהורים צריכים לשלם הם מזעריים.
הילדים משחקים ומתנסים בכמה סוגי ספורט שבא להם, כמה שעות שמתאים להם. בגיל 13, כשהנערים והנערות מתחילים את הבגרות הפיזית שלהם ומגלים יותר כישרון ותשוקה לספורט מסוים, מחברים אותם למאמני העלית של המדינה. "הדבר הכי חשוב הוא ליצר ולשמר את המוטיבציה של הצעירים", אומר אברהמסן. "אנחנו מדינה קטנה, אין לנו שום זכות לפספס ספורטאי בגלל שלא כיף לו או ספורטאית שלא קיבלה הזדמנות".
קבוצות או מועדונים ששוברים את מדיניות ההשתתפות וההנאה עבור תחרות עלולים לסבול מסנקציות קשות כמו עצירת תקציבים. מבחינות רבות השיטה הזו דומה גם לזו הנהוגה בבתי הספר בנורבגיה, שבהם לא מעניקים ציונים עד גיל 13. לשם ההשוואה: בארה"ב תעשיית קבוצות הספורט לילדים ונוער מגלגלת 16 מיליארד דולר בשנה. אם אתה לא טוב בגיל שמונה, אתה יכול רק לחלום על קריירה ספורטיבית.
בונים אזרחים, לא ספורטאים
השיטה הנורבגית לספורט לילדים היא מה שארץ הפלאות מהווה לאליס. אפשר לטפח שם כישורים ממגוון ענפים וליישם אותם בספורט הספציפי שבו בחרת. יותר מכך, הציפייה הנבנית לתחרות במשך שנות הילדות היא אש שמתחממת בתוכם זמן רב ומתפרצת ברגע שהם מגיעים לגיל הנכון ולתחרות נגד אחרים. הם לא שבעים מספורט ותחרות, להפך.
עוד יתרון שיש לנורבגיה הוא העושר שלה, ובעיקר מדיניות הרווחה השופעת. אין עוני גדול בנורבגיה, לימודים באוניברסיטה אינם עולים פרוטה. ספורט אינו הדרך היחידה לברוח מהגורל שלך. הוא לא עול. קחו למשל את וארהולם. עד גיל 20 הוא בכלל לא היה בעניין של המשוכות, אלא יותר בקרב-10, אבל הוא כבר היה הפרי של ההמצאה המופלאה של "הזכות של כל ילד ליהנות מספורט". הוא נשאר בתוך השיטה. בסוף הוא התגלה.
יש 12,000 מועדוני ספורט בנורבגיה, כמעט כולם מופעלים באופן התנדבותי. ברובם כלולות משפחות שלמות. אבל יש בה רק ארגון ספורט לאומי אחד, שמאחד 55 התאחדויות ספורט ואיגודים אולימפיים. רוב המימון, 400 מיליון אירו בשנה, מגיע ממפעל הפיס הנורבגי שמפנה לספורט 64 אחוז מהרווחים שלו.
"הדגש שלנו הוא שילד חייב להיות ילד", אומר אברהמסון. "אנחנו צריכים לתת להם מסגרת, את הכישורים ובעיקר את התשוקה. את השאר הם ילמדו בעצמם. ההנחיה שלנו למאמנים היא: אנחנו רוצים שהילד יזכור אותך כמנטור, לא כדיקטטור". הדגש, הוא אומר, הוא לא לזכות במדליות, אלא להוציא מכל אחד את המקסימום. אנחנו לא בונים פה ספורטאים, אנחנו עוזרים לבנות אזרחים טובים.
פורסם לראשונה: 16:02, 14.10.22
