משחקי ליגת המכללות בפוטבול נערכים בדרך כלל בימי שישי בערב או בשבת. לא זמן אידיאלי לשחקן ששמירה על השבת היא קודש מוחלט עבורו. לכן סם זלץ מחמיץ את רוב משחקי קבוצתו, אוניברסיטת טקסס A&M.
האפשרות היחידה שלו להגיע למשחק היא רק אם הוא נערך בבית במוצאי שבת. אז הוא הולך ברגל לאצטדיון, מחכה שהשמש תשקע, לובש את מדי הארגמן של הקבוצה – הוא משחק עם המספר 39, לציון ל"ט המלאכות האסורות בשבת – ובדרך כלל באמצע הרבע השלישי רץ למגרש, כיפה מתחת לקסדה וציציות משתלשלות ממדי הפוטבול שלו.
3 צפייה בגלריה
משחק עם המספר 39, לציון ל"ט המלאכות האסורות בשבת. זלץ
(צילום: באדיבות Texas A&M Athletics)
באותו רגע אין בעולם אדם מאושר יותר מסם זלץ, 21, שעד לפני שנתיים בקושי ידע אילו תפקידים יש בקבוצת פוטבול. ועכשיו הוא חלק מנבחרת של אוניברסיטה טובה, עם אצטדיון ביתי שאליו נכנסים 100 אלף איש, והם אוהבים את זלץ בלי תנאים. איך אפשר שלא, זה הרי סיפור שרואים רק בסרטים אמריקאיים.
"אפילו לא הכרתי את התפקידים"
שנת הלימודים באוניברסיטאות בארה"ב הסתיימה החודש, כשלפחות בחלק מהקמפוסים העיבו הפגנות סוערות ולא מעט אנטישמיות על מה שהוא אירוע מעצב חיים עבור צעירים אמריקאים. סם זלץ לא עבר את כל זה. בטקסס A&M, אוניברסיטה עם יותר מ־70 אלף סטודנטים שרק כ־500 מהם יהודים, הוא מרגיש בטוח לגמרי ולא נתקל בשום סוג של אנטישמיות, גם אם הוא מסתובב עם כיפה וציציות בכל מקום. לא מזיק שהוא סוג של כוכב, למרות שהוא לא משחק. לפחות עדיין לא. זה לא אומר שזה לא יקרה, הוא הרי בכלל לא אמור היה להיות כאן.
עכשיו זלץ בחופשת הקיץ ולוקח את הזמן שלו כשהוא מתעורר בבוקר לראיון מביתו בפילדלפיה. הוא היה השנה נושא לכתבות בכלי תקשורת אמריקאיים והוא יודע שהוא אטרקציה. מבחינתו כל זה רק חלק בתוכנית הגדולה שייעד לו אלוהים: להוכיח לא רק שיהודים יכולים להיות טובים בספורט, אלא שיהודים שומרי דת באופן החמור ביותר יכולים להיות טובים בספורט. עבור בחור צעיר כל כך, זלץ יודע היטב מיהו. "אני אוהב ספורט, אבל אנשים תמיד אמרו לי ששמירת המצוות ואמונה דתית אדוקה ימנעו ממני לעשות את מה שאני אוהב. אני לא אוהב שאומרים לי שאני לא יכול לעשות משהו", הוא אומר בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet.
הוא נולד בפילדלפיה וגדל בבית דתי. "אמא שלי חזרה בתשובה", הוא מספר. "הלכתי לבתי ספר יהודיים והלכתי לבית הכנסת. זה איתי מינקות, זו הזהות והמהות שלי".
3 צפייה בגלריה
"בהתחלה לא ידעתי כלום, אפילו לא הכרתי את התפקידים"
(צילום: באדיבות Texas A&M Athletics)
אהבת פוטבול?
"לא גדלתי עם פוטבול בכלל. שיחקנו קצת בחצר ובבית ספר, אבל לא יותר".
אז איך מצאת את עצמך מחליט לשחק פוטבול בקולג'?
"זה מצחיק, זה פשוט הגיע אליי. אני יודע שזה דבר מוזר להגיד. פשוט ידעתי את זה. כמו כולם בפילדלפיה אהבתי את האיגלס מה־NFL, אבל זהו בערך. יום אחד ראיתי משחק בטלוויזיה וידעתי שבקולג' אשחק פוטבול. אני לא יכול להסביר את זה".
זלץ למד בישיבה התיכונית "קהלת", מכינה אורתודוקסית קטנטנה בפילדלפיה. לא בדיוק המקום שאמור להכין אותך לרוץ לטאצ'דאון. אחרי שהתקבל לאוניברסיטת טקסס A&M, נכח במגרש במשחק הפוטבול הראשון בחייו ולא היה לו שום ספק שהוא אכן ישחק.
ידעת באיזה תפקיד אתה רוצה לשחק או שפשוט התאהבת במשחק?
"בהתחלה לא ידעתי כלום, אפילו לא הכרתי את התפקידים. עשיתי תחקיר כדי להבין באילו עמדות בחורים נמוכים יותר משחקים, ומשם התחלתי ללמד את עצמי את המשחק".
"אני סם זלץ ואני מתכוון לשחק בקבוצה שלך"
כאן באמת מתחיל הסיפור הלא ייאמן של זלץ, שגובהו 1.67 מטר ומשקלו 73 ק"ג, הוא בערך רגל אחת של אגדת הפוטבול ארון דונלד. כשהגיע לטקסס, החליט לגשת למבחנים לנבחרת של A&M. הוא כמובן לא קיבל זימון. ולמה שיקבל, זה לא שמישהו במערך הסקאוטינג המשוכלל של ליגת המכללות הכיר אותו. ולמה שיכירו, הוא אף פעם לא שיחק.
כמו היה ג'ורג' קונסטנזה, החל זלץ להופיע לאימונים של A&M מבלי שיזמינו אותו. במשך כמעט שנה התייצב בכל יום, שעה לפני האימון, ונשאר שעה אחריו. הוא לא התאמן עם הקבוצה, הוא פשוט עשה כל מה שהשחקנים עשו, רק ליד, מעבר לשרשראות שהפרידו את מתחם האימונים. הוא התאמן בנעליים ישנות. פחי אשפה היו היריבים שלו. וכיוון שמעולם לא פגש אתגר שנראה לו בלתי אפשרי, ניגש יום אחד לג'ימבו פישר, שהיה המאמן הראשי של הקבוצה, ואמר לו: "אני סם זלץ ואני מתכוון לשחק בקבוצה שלך".
חתיכת חוצפה.
"אני יודע. כל הזמן אמרתי לעצמי: 'אני חלק מהקבוצה'. שיכנעתי את עצמי בזה כל יום".
"אני לא רוצה שיהודים יראו את עצמם חלשים בספורט. בדיוק כמו שרציתי להראות לאנשים שאפשר להיות מאוד דתי ולהצליח גם בדברים אחרים. שינוי התדמית הוא חלק מהמטרה"
כמה מוזר זה נראה לאנשים?
"אם זה נראה להם מוזר, הם לא התנהגו ככה. שחקנים היו מעודדים אותי, נותנים לי עצות והמאמנים שמו לב אליי. רוב הזמן פשוט התאמנתי עם חבר".
זלץ לא הפסיק להתאמן אף פעם. "בפגרה, בימי חופש, הוא תמיד נשאר שם להתאמן", אמר ל"אתלטיק" מארק רובינסון, שהיה המנהל הספורטיבי של טקסס A&M. "יכולנו לראות אותו מחדרי המאמנים. אי־אפשר היה שלא להתרשם מהרצון והמסירות האלה".
היו מי שצחקו עליך?
זלץ: "לא. לפחות לא מולי, ובוודאי לא השחקנים שאחר כך הפכו לחברים שלי לקבוצה".
ארוחות כשרות, פטור משבתות
סרט הספורט השמאלצי החביב "רודי" מספר על נער בשם רודי רוטיגר, שרוצה לשחק פוטבול באוניברסיטת נוטרדאם. אין לו כסף לשכר לימוד והוא גם לא עומד בקריטריונים למלגה, אבל הוא עובד קשה, מקבל קצת עזרה מאנשים טובים באמצע הדרך ומגשים את חלומו. זה סרט ספורט אמריקאי קלאסי, שלוחץ בכל הכוח על בלוטות הרגש, אבל לסם זלץ זה קרה במציאות.
הוא תיכנן להשתתף במבחנים לקראת עונת 2022, אבל לטקסס A&M היו כל כך הרבה שחקנים, שהיא בכלל לא ערכה מבחנים. זלץ המשיך להתאמן בצד. ואז באו שישה הפסדים רצופים והמאמן פישר החליט לזעזע את חדר ההלבשה. זלץ הוזמן למשרדו בהודעת טקסט, ושם נאמר לו שהוא בפנים. הוא התקבל למרות שאין לו את הנתונים הפיזיים או, אם להיות כנים, שום הצדקה אחרת להיות חלק מהקבוצה. זלץ התחיל כרץ אחורי ואחר כך שינה תפקיד לרסיבר (תופס). הוא היה צריך ללמוד את המשחק מאפס.
3 צפייה בגלריה
האוהדים אוהבים את זלץ ללא תנאים. האצטדיון של טקסס A&M
(צילום: AP Photo/David J. Phillip)
זלץ יהודי ויזואלי. הוא הולך קבוע עם כיפה, ציציות, טלית, כל הפק"ל. למרות הביטחון – או האמונה – האינסופיים שלו, הוא עדיין לא ידע אם לתוכנית פוטבול יקרה באוניברסיטה גדולה שמצפים ממנה לניצחונות, תהיה סבלנות למגבלות שהוא מביא איתו: הרבה ימים שבהם הוא לא יכול לשחק או להתאמן, והצורך לספק לו ארוחות כשרות. אבל התברר לו שכן. הוא משוחרר ממשחקים בחגים ובשבתות, ומספקים לו ארוחות כשרות. האימון הראשון שלו חל ביום כיפור, ולמרות שבער לו באצבעות הרגליים ללכת אליו, הוא נשאר בבית.
"לא הייתה ברירה, הייתי חייב להגיד להם שאני לא יכול להתאמן והם מיד כיבדו את זה", אומר זלץ. "אבל יום אחרי כיפור הלכתי לאימון הראשון והכל היה כל כך חדש לי. מעולם לא שמתי רפידות לפני כן, לא חבשתי קסדה לפני כן, אבל כשעליתי למגרש פשוט נדהמתי מהתחושה שהייתה לי".
זעזוע חדר ההלבשה לא עזר לפישר, שפוטר בנובמבר שעבר והוחלף בידי מייק אלקו. רק כדי להבין איזה סדר גודל של ענף הוא פוטבול מכללות, המשכורת של אלקו עומדת על 7 מיליון דולר בשנה לשש עונות, בלי בונוסים. זלץ נשאר בקבוצה גם תחת אלקו. ההתלהבות, התשוקה, המסירות והנכונות להקריב ולעבוד יותר קשה מכולם, באמת הופכות אותו למישהו שאי־אפשר לעמוד בפניו.
יש מיתוס שיהודים לא טובים בספורט. הוא די מופרך, אבל קיים. אתה נמוך ורזה ובחרת את המשחק הפיזי מכולם.
"כן, זה חלק מהסיבה שאני עושה את זה. אני לא רוצה שיהודים יראו את עצמם חלשים בספורט. בדיוק כמו שרציתי להראות לאנשים שאפשר להיות מאוד דתי ולהצליח גם בדברים אחרים. שינוי התדמית הוא חלק מהמטרה".
כשגדלת, הרגשת שאנשים חושבים שאתה מוגבל כי אתה דתי או כי אתה יהודי?
"שניהם. לא מעט אנשים חושבים ככה. זה נותן לי מוטיבציה".
יש שחקנים יהודים אחרים בפוטבול המכללות?
"יש, אבל הם לא שומרי מצוות".
איך אתה מעריך את הרמה שלך?
"יש לי עוד הרבה מאוד עבודה".
"אלוהים שם אותי במקום הזה. הוא אפילו שלח אותי לאחד הקמפוסים היחידים באמריקה שאפשר עכשיו להרגיש בו בטוח כיהודי. אני עובד קשה להשיג את המטרות שלי בפוטבול, אבל זה תלוי באלוהים אם יקרה או לא"
זלץ לומד כלכלה וגם שואף ללמוד להיות רב, והשאלה אם יש לו עתיד כשחקן פוטבול מקצועני בכלל לא רלוונטית מבחינתו. "אני עושה את זה בשביל האחים והאחיות היהודים שלי", הוא אומר. "אלוהים שם אותי במקום הזה. הוא אפילו שלח אותי לאחד הקמפוסים היחידים באמריקה שאפשר עכשיו להרגיש בו בטוח כיהודי. אז הוא גם יקבע את המשך הדרך שלי. אני עובד קשה כדי להשיג את המטרות שלי בפוטבול, אבל זה תלוי באלוהים אם יקרה או לא".
היית בישראל?
"פעם אחת, אבל אמא שלי מתכוונת לעשות עלייה, אז כנראה אבוא לבקר הרבה".
או שתלך לסופרבול או שתעלה לארץ.
"רק אלוהים יודע".
על הבאזר: מהפך בזק וגולאסו משוגע לעורבים
(ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 28.05.24
