קרן העושר הסעודית ניצחה. הסבב המקביל, העשיר והקל יותר שהקימה כדי להתחרות בסבב האמריקאי המסורתי (PGA) ששלט במשך דורות בעולם הגולף, הפך למגנט שכמעט אף שחקן לא היה יכול לסרב לתנאיו המפליגים.
את התיעוב וההבטחה להתחרות בסבב הסעודי החליפה כניעה מושלמת בתחילת יוני: אחרי שנת פעילות אחת, שבה החליפו שני המחנות חבטות מילוליות קשות, התברר שבמקביל הם היו עסוקים במשא ומתן שהוליד סבב משותף, החלטה שהכתה בהלם את השחקנים ואת הרשתות שמשדרות את התחרויות, וזכתה לביקורת קשה מצד משפחות חללי 11 בספטמבר, שטענו כי מנהלי הסבב עוזרים לכבס את הפשעים הסעודיים עבור מיליארדים.
4 צפייה בגלריה
היריבות מגיעה לפרק חדש. מיקלסון ו-וודס
(צילום: Ross Kinnaird/Getty Images, Suhaimi Abdullah/Getty Images)
לחברה החדשה אין עדיין שם. ה-PGA יביא אליה את הפרסטיז'ה שלו, את חוזי השידור וזרוע השיווק. הסעודים יביאו את הכסף. הסבב ישלוט בפעילות היומיומית, המושל של קרן השפע יהיה יושב ראש הסבב.
לפעילות הסעודית יש שני ראשים: הראשון הוא הניסיון של הממלכה לעלות על הבמה העולמית והכלכלית לא רק בנושא הנפט, והשני הוא הניסיון של סעודיה להשתמש בספורט כדי למרק את מצב זכויות האדם העגום ששורר במדינה. וכאן כבר לא מדובר בקנייה של קבוצת כדורגל בפרמייר-ליג או בפריסת חסות על תחרות, פה מדובר בהשקעה סעודית שתשפיע ישירות על ההווה והעתיד של הענף.
זרקו עצם לשחקנים
ג'יי מונהאן, קומישנר סבב הגולף, שבמשך חודשים סירב להגות את שם הסבב הסעודי (LIV) על שפתיו, היה חייב לתת משהו לשחקנים שזעמו על ההחלטה שהתקבלה ללא ידיעתם. מונהאן הסביר להם שזו הייתה החלטה עסקית טובה, שאולי החוקים של הסבב הסעודי - רק 54 גומות במקום 72, אף אחד לא נחתך אחרי יומיים, אפשר לשחק עם מכנסיים קצרים ואפשר לשחק באחוזות של דונלד טראמפ - הם לא כל כך רעים. השחקנים דרשו עצם. מונהאן נתן להם את המינוי של טייגר וודס לחבר המנהלים של הסבב ועל הדרך החייה מחדש את היריבות הגדולה ביותר בגולף ב-30 השנים האחרונות.
וודס זכה בתואר המשמעותי האחרון שלו ב-2019. הוא בקושי משחק בגלל פציעה, אבל ההשפעה שלו על המשחק ועל השחקנים, הכוח שיש לו, והעובדה שכל הבום הכלכלי של הסבב מיוחס אליו, גורמים לעצם היותו בעל תפקיד כלשהו למשמעותי. "כשטייגר וודס לוחש", אמר אחד משחקני הסבב, "הקול שלו עדיין נשמע כמו רעם".
וודס היה אחד הקולות המשמעותיים נגד הסבב הסעודי, למרות שלא תמך בקולו בהשעייה של כל שחקן שהצטרף אליו. אבל המינוי שלו לחבר המנהלים חשוב גם באופן סמלי. כשהסבב הסעודי הוקם, המנכ"ל שלו, אגדת העבר האוסטרלית גרג נורמן, ניסה לחזר אחרי שחקנים מפורסמים מהסבב הרגיל. אחד השמות שנורמן הצליח לפתות היה פיל מיקלסון.
מקצועית אף פעם לא הייתה תחרות אמיתית בין וודס למיקלסון. וודס זכה ב-15 מייג'ורים (ארבעת הטורנירים הגדולים של הגולף, בדומה לטניס) - פי שלושה מאשר מיקלסון - ובהרבה יותר תחרויות בסבב. הם סיימו במקומות 1-2 רק בתשע תחרויות ורק פעם אחת במאסטרס. מיקלסון היה מאוד אופורטוניסט: השנים הטובות שלו היו כשוודס ניסה לשנות את הצורה שבה הוא חובט בכדור או כשוודס נקלע לבעיות אישיות. אבל תחרות מקצועית לא באמת היתה שם. וודס היה הרבה יותר טוב ודומיננטי.
אבל היה שם אלמנט של בירד נגד מג'יק. מיקלסון היה הרפובליקני הלבן, דה גוד אולד בוי, שייצג את הגווארדיה העתיקה יותר של עולם הגולף. אלו שרצו לשמור על טוהר האוגוסטה (מועדון הגולף העתיק במדינת ג'ורג'יה, שמארח את טורניר המאסטרס – אחד מארבע התחרויות הגדולות של הגולף). וודס הוא אובמה לפני אובמה, ייצור רב-תרבותי, שחור בספורט הכי לבן, מנצח בצורה מכריעה על משטח גולף שפעם היה חוות עבדים, הפנים והקול של הדור החדש. לא פלא ששניהם שנאו אחד את השני שנים רבות כל כך.
ספר שייצא בקרוב, טוען כי מיקלסון הימר בסכומים שקרובים למיליארד דולר בשלושים השנים האחרונות ונחל הפסדים כבדים, אולי הסיבה שבגללה החליט להצטרף לסבב הסעודי ולזעזע את הענף. מיקלסון לא הכחיש את הטענות הללו, אבל הכחיש מכל וכל כי הימר על תחרות הריידר-קאפ
ב-2004, כששניהם מדורגים 1-2 בעולם, הם הוגרלו לשחק יחד בגביע ריידר (טורניר יוקרתי שמפגיש את נבחרת ארה"ב עם נבחרת אירופה). הם בקושי דיברו ביניהם והפסידו את שתי ההתמודדויות שבהן שיחקו. אמריקה הפסידה בצורה משפילה. "אם הם לא היו לובשים אותה תלבושת", כתב עיתונאי ספורט אמריקאי, "אי אפשר היה בכלל לדעת שהם חברים לקבוצה".
וודס שינה את עולם הגולף לא רק מבחינת האתלטיות והכוח העצום שלו, יכולת הגולף שלו וצבע עורו, אלא גם את הכלכלה של המשחק. עשר שנים לאחר שנכנס לסבב, כל שחקן השתכר מהענף 84 אחוז יותר בממוצע מאשר לפני כן. מיקלסון, אף שהיה פופולרי בעצמו גם בעיני המפרסמים וגם בקרב הצופים, הרוויח יפה מאוד מהכניסה של טייגר לענף, אבל לא ממש מצא לנכון להודות לו. כשמיקלסון דיבר על וודס, יכולת לשמוע את הקנאה.
מחליפים תפקידים
היחסים ביניהם השתפרו לפני כעשור, אבל הכניסה של קרן העושר הסעודית לענף שמה שוב גבול בין השניים. מיקלסון, האול-אמריקן האולטימטיבי, הסכים בקלות לחיזור של המיליארדים הסעודים לקול מחאתם של אמריקאים שלא מוכנים להלבין את הממלכה. לוודס הוצע יותר ממיליארד דולר כדי להצטרף לסבב הסעודי, הוא סירב.
התפקידים שלהם התחלפו: וודס, הדמוקרט השחור, בחר להגן על המסורת של אמריקה הלבנה. מיקלסון, הרפובליקני הפטריוט מהמעמד הגבוה, ויתר על הסבב לטובת כסף זר, ועוד סעודי. מיקלסון, ביודעין לפי ריאיונות שנתן ואחר כך התחרט עליהם, הצטרף לסבב הסעודי למרות שהיה מודע למצב זכויות האדם שם וממי הוא מקבל את הכסף שלו.
שניהם לא יכולים להיות שונים יותר: מיקלסון גדל במועדונים פרטיים, אביו היה טייס. ההורים של טייגר היו צריכים לקחת משכנתה נוספת כדי לממן את הקריירה שלו. מיקלסון חותם למעריצים עד שנגמר הדיו בעט, לטייגר אין סבלנות למעריצים. מיקלסון הוא איש משפחה למופת שסייע לאשתו ושלושת ילדיו כשהיא אובחנה עם סרטן. אשתו של וודס רדפה אחריו עם מחבט גולף מחוץ לביתם בפלורידה וניפצה את שמשות מכוניתו לאחר שהתברר היקף הבגידות שלו.
מיקלסון נכנס כעת לסדרת שעוריות חדשה. ספר שייצא בקרוב, טוען כי שחקן הגולף הימר בסכומים שקרובים למיליארד דולר בשלושים השנים האחרונות ונחל הפסדים כבדים, אולי הסיבה שבגללה החליט להצטרף לסבב הסעודי ולזעזע את הענף. מיקלסון לא הכחיש את הטענות הללו, אבל הכחיש מכל וכל כי הימר על תחרות הריידר-קאפ.
מיקלסון תמיד חי בצל של וודס. הוא הודה בכך לא מעט, ואמר כי "אני חושב לא מעט לאן הייתי מגיע ללא וודס". הוא שהה חמש שנים במקום השני בעולם, תמיד מאחורי וודס, ומעולם לא היה מדורג ראשון. ההצטרפות המהירה והמפתיעה שלו לסבב הסעודי, למרות שהוא אחד השחקנים הפופולריים בסבב, עם טונות של חוזי פרסום ולמרות האלרגיה שלו למצב זכויות האדם בסעודיה, יכולה להצטייר גם כניסיון אחרון לצאת מהצל של טייגר, לעשות את זה לבד, לא רק לזכות בפרסים ובגביעים אלא גם לשנות את מתווה הענף. עכשיו, שוב, טייגר וודס מגיע כדי לנסות לשבור למיקלסון את החלום.
פורסם לראשונה: 12:12, 11.08.23
