במשך שנים, גדעון אריאל עורך מעקב ביו-מכני אחרי ספורטאי צמרת. אריאל, המתגורר בארה"ב ומוערך בתחום, ייצג בצעירותו את ישראל בשתי אולימפיאדות (כדור ברזל ברומא 1960, דיסקוס בטוקיו 1964), וכיום מרותק במיוחד משם אחד: ארמנד דופלנטיס. כבר עכשיו, באמצע הקריירה שלו (בנובמבר יחגוג 25), ולפני שניצל את מלוא ארגז הכלים שלו, אפשר לומר שהשבדי-אמריקאי הוא גדול האתלטים בכל הזמנים, יחד עם יוסיין בולט, בגלל איכות התוצאות, הביצוע והדומיננטיות.
קבלו נתון: לפני שנתיים, כששיא העולם בקפיצה במוט של הגאון עמד על 6.23 מטר, מצא אריאל שמרכז הכובד שלו כשהוא באוויר מגיע ל-6.39. "כמובן שעדיין נחוצות פעולות משלימות נוספות שבכולן רמתו מקבילה, אבל יש בנתון הזה מידע בדוק לגבי פוטנציאל התוצאות שלו. אני חושב שהוא יגיע ל-6.30 בשנה הקרובה", טוען פרשן הטלוויזיה והאתלט לשעבר, ד"ר גלעד ויינגרטן, חברו ועמיתו של אריאל עוד מתקופתם כספורטאים פעילים. כלומר, עם תיקונים קטנים ומיצוי כל היכולות, עוד לא ראינו כלום מדופלנטיס, שעומד כעת על 6.26 ויכול עקרונית להתקרב ל-6.40!
גם הבינה המלאכותית יכולה לסייע בניתוח קצה גבול היכולת של דופלנטיס. עוד לפני האולימפיאדה, האתלט פירסם פוסט באינסטגרם בו סיפר כי השתמש במודל AI, אליו הוזנו הנתונים שלו, כדי לחזות את הפוטנציאל. וזה מופרע: התוצאה שיצאה היא 6.51...
לא סתם מכנים אותו "האסטרונאוט" - שם מדויק לספורטאי שמגיע בזכות עצמו הכי קרוב לשמיים, וכבר שבר עשר פעמים את שיא העולם. חללית האם שלו התנתקה מכדור הארץ ברמה שלא התגלתה בשום מקצוע אחר. הוא מוביל בדירוג לשנת 2024 ב-25 ס"מ על יריבו העיקרי וחברו הקרוב, סם קנדריקס האמריקאי. 25 ס"מ! איפה היה כהפרש הזה?
לפני ארבע שנים וחצי, בפברואר 2020, כשכבר היה אחרי שיא העולם הראשון שלו (6.17 מ'), כינסנו "ועידת קופצים" מצומצמת ומנוסה כדי לנסות ולצפות את העתיד של מונדו. השלושה שהשתתפו היו קופצי צמרת ברמה בינלאומית: אלכס אברבוך, שלוש פעמים אלוף אירופה; קוסטה סמיונוב, זוכה ארד באליפות אירופה וכיום מאמן נבחרת ישראל בקפיצה במוט; ודני קרסנוב, הגבר הישראלי הראשון שהעפיל לגמר אולימפי. התחזית שלהם הייתה שדופלנטיס יגיע ל-6.25 עד 6.30 מ', וניתנה כשהיה רק בן 20.
זו הייתה מחמאה גדולה, עדות על הרושם שהספיק להותיר. לקחנו את ההימור בערבון מוגבל, כדרכן של תחזיות - הרי קשה היה להאמין שכאשר רוב הקופצים חורקים שיניים עבור שיפור בן סנטימטרים בודדים, יבוא מישהו וישפר בעשרות סנטימטרים. וזה קרה ועדיין קורה. ולכן, החלטנו לערוך עוד שיח מומחים כדי לחזות אם הפוטנציאל הביו-מכני עדיין יכול להתממש.
"כשאנחנו קפצנו לפני 20-25 שנים, העמודים שמחזיקים את הרף היו בגובה 6.20 מ'", אומר סמיונוב. "בינתיים, בזכות שיפורים אצל הקופצים המובילים, הגביהו אותם ל-6.50. עכשיו, בזכות דופלנטיס, כנראה שיעלו את העמודים ל-7 מ' כדי שיתפקדו במציאות החדשה, ואולי יצטרכו לייצר מוטות ארוכים יותר. בניגוד לאחרים שחושבים שלא יהיה עוד המשך מרשים למה שהוא עושה, דופלנטיס הוכיח את ההפך, ועדיין הרעב מנהל אותו, כאילו הוא רק עכשיו התחיל את הקריירה. אני לא רואה אותו מפסיק בשנים הבאות, בעתיד הנראה לעין".
פער עצום משאר הקופצים
דופלנטיס היה האדם הראשון שעבר 6 מ' בגיל 18 (6.05 מ' באליפות אירופה, שיא העולם לנוער), ומאז לא הפסיק לחפש פסגה גבוהה יותר. נדירים המקרים בהם לא הצליח בתחרות. בתקווה שלא לנחס, הוא גם כמעט לא עבר פציעות, כך שמבחינה פיזית ומנטלית הוא במצב מושלם.
המשפחה שלו עוזרת בכך, ושומרת עליו בצמר גפן, אבל גם הוא עצמו מכיר את הגוף שלו בצורה מיטבית ומכבה כל אש מתקרבת של סכנה בריאותית. האמא הלנה השבדית שהייתה אתלטית מצטיינת בקרב-5 (מה שהפך לקרב-7), והאבא/מאמן גרג, שקבע 5.80 מ' בקריירה שלו כקופץ, מסייעים לו לדייק את ההחלטות. לרוב, אלא אם מדובר בתחרות בעלת חשיבות עצומה כמו האולימפיאדה, הוא לא יקפוץ יותר מפעמיים-שלוש מעבר ל-6.00 מ', וכדי לשמור על הגוף גם לא יתחרה יותר מפעם אחת בשבוע. הכל מתוכנן מראש, אלא אם קיים מצב שיש להגיב עליו תוך כדי תחרות בדרך לעוד שיא עולם אפשרי.
אבל כשירות היא רק היבט אחד של היתרון הפיזי של דופלנטיס. זה מתחיל בהרצה, שבה יש למהירות חלק משמעותי ביצירת האנרגיה במהלך הקפיצה. ומונדו מהיר מאוד: לאחרונה הוא קיים תחרות ראווה בריצת 100 מ' מול שיאן העולם ב-400 מ' משוכות, קארסטן וארהולם, וניצח אותו בזמן מצוין, 10.37 שניות, מבלי שערך אימונים מיוחדים לספרינט. על פי ויינגרטן, אם היה עובד באימונים גם על ריצות קצרות, מונדו היה יכול להגיע ל-10.20. אברבוך וסמיונוב חושבים שהוא מסוגל להגיע אפילו ל-10.10 אם יקדיש לכך זמן ומאמץ.
מעבר לכך, נעיצת המוט באדמה לפני ההתעופפות מתחילה תהליך שבסופו הוא מכוון את גופו באמצעות גמישות של לוליין/מתעמל ומציב את עצמו בדיוק בנקודה שבה הרף לא יוכל לעצור אותו. זו תצוגת תכלית של ריתמיקה, קבלת החלטות מהירה על מאית השנייה (בעודו באוויר), מהירות, כוח, אנרגיה ועוד כמה רכיבים ליצירת הקפיצה המושלמת.
האבא גרג אמר לאחרונה: "אני לא חושב שהוא עדיין בשיא שלו. קופצים במוט במיטבם בסוף שנות העשרים או תחילת השלושים. הוא עדיין מתחזק, ואני חושב שבעוד ארבע שנים הוא יהיה טוב יותר מאשר היום. מטורף לחזות עד כמה גבוה הוא יגיע, אבל אני חושב שהוא יתקרב ל-6.40, או אפילו יעבור את הרף הזה. זו תוצאה שתדרוש הרבה עבודה". הקופץ הצרפתי תיבו קולה התייחס לדברי גרג, ואמר: "לא אתייחס לתוצאה הזו, כי היא כבר נשמעת בלתי נתפסת, אבל גם 6.30 זה די מטורף".
יש כאן בעיה רצינית שחייבים להתייחס אליה, המשחק העדין בין הסקרנות לצפות בענק בפעולה לבין היעדר התחרות. מה אנשים אוהבים לראות בכל ענף ספורט ובמיוחד באתלטיקה? קרבות. ומה לעשות, אין קרבות בקפיצה במוט לגברים. זה רק מונדו נגד עצמו. יש הטוענים כי התחרויות שבהן משתתף דופלנטיס משעממות, יחסית, מכיוון שהמנצח בהן ידוע עוד לפני הקפיצה הראשונה. אבל לכך יש שתי תשובות טובות: הראשונה, הוא בוודאי לא אשם בכך שהשתלט על מקצוע מסוים כמו שאף אחד לפניו לא עשה, אולי רק ג'קי ג'וינר-קרסי, מלכת ושיאנית הקרב-7. גם לשיא העולם שלה מ-1988, 7,291 נקודות, מנבאים שימור של לפחות חמישה עשורים של חיים.
שנית - למרות שאין קרבות באופן קיצוני, בתחרויות ליגת היהלום עדיין נספרים 20 אלף אוהדים בממוצע שמגיעים לצפות במיוחד בדופלנטיס. הניצחון הידוע מראש מנוטרל על ידי התקווה והציפייה להיות באצטדיון באחד הערבים בהם דופלנטיס מנסה ללכת בכל הכוח על עוד שיא עולם. רגע קלאסי לצלם, לשלוח לחברים, לתייג ברשתות החברתיות. מבחינתו, למרות שכסף לא חסר לו, יש תמורה יפה: דמי השתתפות גבוהים בתחרויות האקסקלוסיביות, חסויות בסכומים גבוהים (כמו מחברת "פומה"), וכמובן בונוסים אדירים על שיאים למיניהם - אולם סגור, אצטדיון פתוח, שיא מפעל, מה לא. ואבא שלו גם הבהיר: "זה רק אתה והרף, ואתה לא מפסיק רק בגלל שהפכת יותר טוב מכולם".
4 צפייה בגלריה
אף אחד מלבדה ומלבד דופלנטינס לא השתלט כך על ענף ספורט. ג'קי ג'וינר-קרסי בפעולה
(צילום: gettyimages)
גדול מבולט?
המכלול הזה משדר אופטימיות גדולה. הראש במקום הנכון, גם הגוף, יש לו סיבות להמשיך ולהתחרות כדי להגיע לגבהים חדשים תרתי משמע, ומשהו בשמחת החיים שלו משדר גישה בריאה לספורט שמבטיחה אריכות ימים מקצועית. יש מי שלא אוהב לראות דברים כאלה, אבל תחרות כמו שניהל נגד וארהולם נותנת לו אתגר שמשמר את הניצוץ והאהבה לספורט. הוא רוצה לטרוף את העולם, עם החברה היפהפייה, מעמד הסלבריטי, והכיף האדיר שמחשמל את גופו בכל פעם שהוא מנפץ שיא. כשזה קרה באולימפיאדת פריז, בניסיון השלישי והדרמטי, אי אפשר היה לפקפק לרגע בהתרגשות שלו, ריצת האטרף והמבט בעיניו.
בשל כל אלה, לצד הניתוח המדעי, ויינגרטן וסמיונוב בטוחים שיש לו בארגז הכלים 6.40 מ'. אם יישאר כשיר, זה בהישג ידו. אברבוך מאמין שדופלנטיס יעבור "רק" 6.30 מ', אבל מוסיף באותה הנשימה כי יחלפו עוד 50 שנה לפחות עד שמישהו יקום ויאתגר את התוצאה שאיתה מונדו יפרוש, מה שלא יקרה בקרוב. סמיונוב דווקא חושב שזה יכול להתרחש מוקדם יותר מהצפוי. רק תחשבו על מה שעשה סרגיי בובקה האגדי בתקופתו, או האיש שהקדים את דופלנטיס, רנו לאווילני הצרפתי. ה-6.16 של האחרון נראה כמו מדע בדיוני, עד שהגלקסיה התרחבה לפתע למחוזות חדש בזכות אסטרונאוט אחד. תמיד קיים הסיכוי שאיפשהו, במקום כלשהו, יצמח הפנומן הבא – אם מעטים הילדים שגדלו כמו במשפחת דופלנטיס, עם מתקן קפיצה במוט בחצר.
בשבוע האחרון דופלנטיס נפש במילאנו, ופגש שם את זלאטן איברהימוביץ'. הסלפי שלהם הסעיר את שבדיה, שקיבלה במנה אחת את שני הספורטאים הגדולים בתולדותיה. הכדורגלן המגלומן לעולם לא יודה בכך, אבל כנראה שמונדו עבר אותו ברשימה הלאומית. השאלה היא אם דופלנטיס הוא כבר האתלט הגדול בהיסטוריה, ואולי אפילו הספורטאי הגדול מכולם. אוהבי הענף מאמינים כי היותו האתלט המושלם מספיקה כדי להעניק לו את התואר, אפילו על חשבון אתלט מושלם אחר בדמות בולט. אחרים ודאי יגידו שאולי המעמד הזה לא שייך למי שמתחרה בקפיצה במוט. אבל עצם השאלה, וההתייחסות למישהו שעדיין לא חגג 25, מבהירות את היקף התופעה. נתראה שוב בעוד ארבע שנים וחצי, בתקווה, כדי לנתח איך דופלנטיס נוגע בשישה מטרים וחצי.
