בעבר היה ברור מה המשמעות מאחורי "הקבוצה של המדינה" - קבוצה ישראלית שעושה שמות בארצות הניכר, עם נוכחות ישראלית מובהקת על הקווים ועל המגרש. אופי הקהל מאופיין באהדת הקבוצה ורצונו שהקבוצה תגיע למקומות הגבוהים ביותר באירופה, מתוך רצון ישראלי "לתקוע" את האירופים ואת צסק"א בפרט. בקיצור - קבוצה שסוחפת אחריה את המדינה ללא עוררין ומתנגדים. יש שיראו בזה ציונות ויש שרואים בזה ציניות גמורה.
אני רואה בזה כשגרירות בינלאומית שמראה באופן ישיר את הלך הרוח בספורט הישראלי. כל ענף או מתחרה שתופס כותרות בינלאומיות מראה את רמת הישראלים בספורט, שמשליך גם על רמת החיים במדינה. ככל שמדינה יותר מפותחת, כך ההשקעה שלה בספורט ההישגי והקבוצתי עולה. זה מתבטא ברמת אימון, מתקנים, זמן השקעה, גילוי מוקדם של כישרונות וניתוב למקצוע המתאים (אריק זאבי עובד קשה על פרויקט חדשני לאיתור מגיל צעיר - בארץ הכול בדיליי, מעבר לים תוכניות דומות רצות כבר שנים, שווה לעקוב). כאשר כל אלה מגיעים עם תקציבים ויכולת מימון, שכאמור לרוב מצביעים על רמת החיים הגבוהה במדינה.
כך שמבחינתי לפחות, "הקבוצה של המדינה" שינתה כבר את פניה פעמים רבות. להלן דוגמאות של מספר קבוצות שעונות להגדרה: מכבי ת"א של גור שלף מוסר לדרק שארפ + שאראס ופארקר... (נס); הפועל ת"א במסע המופלא באירופה (בסדר מכבי חיפה גם... נודניקים), אחרי תצוגות בלונדון (אלימלך), מוסקבה (מילאן אוסטריץ') וסיבוב מכובד באיטליה שעבר דרך פארמה והמשיך בהדחה מול מילאן ברבע גמר גביע אופ"א. הפועל של קשטן נכנסה ללב של הרבה ישראלים נייטרלים.
מה עוד? נבחרת הג'ודו באולימפיאדת טוקיו; נבחרת הטניס הישראלית שגרמה לרוסים בושות, עם ניצחון הירואי ברבע גמר גביע דייויס (לינוי אשרם למדה מאחלה מורים); ליברפול של יוסי בניון (סנטאנדר, ווסטהאם – וברקוביץ' גם); וכמובן עוד שלל דוגמאות שלא ראיתי בעיניי בשביל לפרט עליהן - בית"ר ירושלים, ליברפול של רוזנטל, מכבי ת"א "הראשונה לשמה" של שנות ה-70, סטלמך כובש מול ברית המועצות של לב יאשין. כמובן שנבחרת העתודה בכדורסל שהלהיבה שנתיים ברציפות (זכתה באליפות אירופה בשנים 2018 ו-2019), עונה לכל הקטגוריות וייתכן כי היא הייתה האחרונה שהחזיקה בתואר.
"הראשונה לשמה"
התואר "הקבוצה של המדינה" היה מיוחס בעבר כמעט בבלעדיות למכבי "עלית" תל אביב המיתולוגית והמלאה באלמנטים ישראליים. בזמנו, התואר היה מוצדק עם שמות כמו פיני גרשון, ברודי, ג'מצ'י, רלף קליין, הנפלד, ברקוביץ' ונוספים. אך כבר קרוב לעשור וחצי (אולי אפילו יותר) ש"הראשונה לשמה" לא עומדת בקריטריונים. הזהות הישראלית נעלמה, התמיכה הארצית לא כמו שהייתה בשנות התשעים ותחילת האלפיים, וההשתלטות האמריקאית על הכדורסל האירופי חדרה גם לישראל.
אם בעבר היינו רואים 3-2 אמריקאים בקבוצת יורוליג, היום אפשר לראות כמעט בכל קבוצה מהמפעל 6-4 שחקני חיזוק משמעותיים. יש עדיין קבוצות שנלחמות על האופי המקומי, אך הן בודדות, כמו הכוכב האדום בלגרד וז'לגיריס קובנה. המשמעות פשוטה: מכבי ת"א לגמרי לא לבד במהפכה של הכדורסל האירופי' ובשביל להישאר בקצב של גדולות היבשת היא נאלצת כבר מספר שנים לוותר על התואר "הקבוצה של המדינה".
יורשות הכתר הזוטרות
כבר שנים שהתואר מחפש בית חדש, או ליתר דיוק, כבר שנים שקהל הספורט הישראלי מייחל להצלחה בינלאומית, בין אם זה של קבוצה ישראלית באירופה ובין אם זה של שחקן ישראלי שעושה חיל בקבוצה מעבר לים.
כאמור, מכבי ת"א איבדה כבר מזמן את זהותה הישראלית, אך עדיין אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלה בליגה השנייה בטיבה בעולם הכדורסל. הצהובים פתחו את העונה האירופית בהיסוס קל, אך מאז רצו עם חמישה ניצחונות רצופים, כשרק ההפסד במוסקבה בלם את ההתלהבות. הצהובים עומדים כרגע על מאזן 3-6, עם עזרה ישראלית בגזרת הקהל בלבד. מבחינתי, גם שחזור של עונת 2013-14 לא יחזיר למכבי את התואר הישן.
הלגיונרים הבכירים: מעבר עתידי של מנור סולומון לקבוצה גדולה באחת מהליגות הבכירות ביבשת יכול לייצר באזז תקשורתי וקהל מעריצים ישראלי חדש, כדוגמת בניון בליברפול ועוד, אבל ספק אם זה יספיק בשביל לקדש את שם התואר הנכסף.
ייתכן שהצלחה צהובה או ירוקה בקונפרנס ליג תעורר גאווה ישראלית בכדורגל האירופי. הגעה לחצי גמר ומעלה במפעל השלישי בחשיבותו באירופה תוכל לגרור אחריו אוהדים ממחוזות ישראליים לא צפויים, ואולי לקדש את שם התואר.
"הילד של כולנו"
אבל מבחינתי, המועמדת הבכירה לשאת את התואר היא וושינגטון וויזארדס של דני אבדיה. אחרי שנת רוקי קשה ומלאה בראסל ווסטברוק ובראדלי ביל, אבדיה מתחיל לעצב את עצמו בתור שחקן הגנה מהשורה הראשונה של ה-NBA. הקבוצה שעברה מהפך בקיץ בחסות הלייקרס מתחילה לקבל אופי של מפתיעת המזרח. השילוב של שחקני הרכש שכבר עברו דבר או שניים בליגה, בתוספת דינווידי המנוסה שהגיע מברוקלין וכמובן ביל שמעל כולם בקבוצה, נותנים לדני את הביטחון הנחוץ לו בדרך לעצב לעצמו את האופי בליגה.
אבדיה יעמוד השנה במבחן הלחץ וההתמדה, ואם ימשיך להציג יכולת הגנתית שמקשה אפילו על ה-MVP יאניס אנדטוקומבו, העתיד נראה מבטיח. כניסה לרשימת 20 שחקני ההגנה הטובים בליגה בסוף העונה יהיה הישג אדיר בשבילו. שני המשחקים האחרונים של הקבוצה הראו את היכולת ההגנתית הנהדרת, אבל גם את הבעיה המוכרת מהעונה החולפת. בשביל לעלות מדרגה, הוא יהיה חייב לשפר את מד החוצפה, לקחת על עצמו גם זריקות קשות בהתקפה, לדרוש את הכדור הרבה יותר, ובקיצור, להפסיק להיות "עציץ" התקפי. תוספת של מספרים הכרחית בשבילו, בשביל הקבוצה ובשביל הקהל. בעידן המספרים והסטטיסטיקות, "כרטיס הכניסה" שלו ל-NBA לא יכול להגיע מההגנה בלבד.
שורה תחתונה – הופעה ראשונה של ישראלי בפלייאוף ה-NBA תהווה סיום טוב לעונתו השנייה בליגה, וכניסה סנסציונית לאחת מחמישיות ההגנה של הליגה (סורי לבאס – זה לא הולך לקרות העונה) תשאיר חותם ארוך טווח ויגדיל את קהל העוקבים והמעריצים של אבדיה (מעבר לים) ושל הקבוצה עצמה (בארץ). דני יכול להחזיר את הכדורסל לקדמת הבמה של אוהד הספורט הישראלי. התמדה (בהגנה) והצלחה (בהתקפה) = עוד כותרות = עוד חשיפה = עוד קהל = וושינגטון וויזארזס עם פוטנציאל אדיר להפוך ל-"קבוצה של המדינה" עם הכי הרבה אלמנטים ישראלים.
הצלחה של אבדיה, ים מדר, זוסמן וכדורסלנים ישראלים נוספים (בארץ ובגולה) תעורר מחדש את נבחרת הכדורסל, אחריה יהיה שווה לעקוב בטורנירים הגדולים הבאים. אולי משם תגיע הקבוצה שתרגש באמת מדינה שלמה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
