הקמפיין הזה כבר די אבוד. הנבחרת של וילי רוטנשטיינר יכולה לשכוח מהמונדיאל בקטאר. גם המאמן כבר עם רגל וחצי בחוץ. השער האכזרי בדקה ה־94 בגלזגו החזיר אותנו למציאות העגומה. שוב הנבחרת חטפה סטירת לחי במצב נייח, שוב במאני־טיים.
אבל ביום שלישי האחרון בטוטו טרנר נפל דבר, וזה לא הניצחון 1:2 על מולדובה שלא אומר הרבה. הקמפיין הזה ייזכר בעיקר בגלל שחקן אחד, רגע אחד, בעצם בגלל שניים.
זהבי: "הפרגון משפיגלר לא מובן מאליו. מוטל'ה, הלוואי שאזכה בגילך לראות מישהו שובר את השיא שלי ושיחגוג כמוני עם הפיו-פיו"
הסיפור הגדול של הקמפיין האבוד הזה הוא ערן זהבי, שכבש את שערו ה־33 במדים הלאומיים ועלה לראש טבלת המבקיעים בנבחרת בכל הזמנים. אבל לשיא ההיסטורי הזה, כאמור, מצטרף גיבור נוסף וקוראים לו מוטל'ה שפיגלר. הכוכב האגדי (ומחזיק השיא עד לדקה ה־28 במשחק) שקפץ מהתרגשות ביציע כשראה את זהבי מפציץ מ־17 מטר, קורע את הרשת ועל הדרך לוקח לו את הכתר. ואז גם הגיע הרגע המרגש: זהבי עשה כבוד וחגג בהנפת יד תוך כדי הליכה, בדיוק כמו ששפיגלר חגג במקסיקו 1970, המונדיאל היחיד אליו העפילה ישראל. הכדורגל שלנו רשם רגע היסטורי, רגע של תרבות ספורט שפחות מוכרת במחוזותינו.
רעיון של הפיזיותרפיסט
43 שנים מפרידות בין השניים, ים של זמן, אבל הגול הזה חיבר השבוע בין אגדת הכדורגל מוטל'ה שפיגלר (77) לבין הכוכב העכשווי ערן זהבי (34). בין הדור של מקימי הארץ לזה של הרשתות החברתיות. ערכנו איתם שיחה משותפת. זהבי, שהתחיל לעכל את התואר החדש, כבר נחת בהולנד והיה בדרך למגרש האימונים באיינדהובן. שפיגלר, שהתחיל להפנים שהוא כבר לא המלך, היה בדרך לרחובות לצילום פרסומת.
"כשהתחלת לאיים עליי לפני שנתיים, וידעתי לפני כולם שאתה הולך להשיג אותי, היו לי שתי אפשרויות: להסתתר מתחת למיטה או לעלות על הגג", פותח שפיגלר את הריאיון המשותף והבלעדי. "אני בחרתי רק לפרגן. רק לא רציתי שתדפוק שני שערים בגלזגו, שלא תעבור אותי בלי שאראה את זה".
זהבי: "הפרגון שלך לא מובן מאליו, לימדת אותי שיעור לחיים. זה רק עושה אותך לעוד יותר גדול".
שפיגלר: "אני בצמרמורות בימים האחרונים, המחווה שלך לא הייתה מבוימת. שתדע שלא צבט לי בלב שעברת אותי, זה היה ברור שהשיא יישבר. בזכותך מכירים אותי היום לא רק ככוכב כדורגל אלא כאדם מפרגן".
זהבי, תיכננת את המחווה לשפיגלר מראש?
"בהתחלה שקלתי לעשות משהו בריאיון של אחרי המשחק, אבל בערב שלפני עברתי טיפול אצל הפיזיותרפיסט של הנבחרת, יגאל צברי, ועלה הרעיון שאם אכבוש כמחווה אחגוג כמו שפיגלר במקסיקו, הוא אמר לי ללכת על זה. לא סיפרתי לאף אחד מה אני מתכנן. הפרגון שקיבלתי משפיגלר לא מובן מאליו. מוטל'ה, הלוואי שאזכה בגילך לראות מישהו שובר את השיא שלי ושיחגוג כמוני עם הפיו־פיו".
שפיגלר: "אתה תיכננת את החגיגה בחדר הטיפולים, אני בסלון שלי בנתניה. בדצמבר 1969, כשחזרנו מאוסטרליה ושמעתי את הגרלת שלב הבתים במונדיאל ברדיו, קמתי והנפתי את היד. הבטחתי שזו תהיה החגיגה שלי ברגע שאכבוש. זהבי הוא הארי קיין שלנו בכיבוש שערים, יש לו את הווינריות של רונאלדו. אני שומע אותו ויש לו תבונה של אחד בן 50, והוא רק בן 32".
זהבי מתקן: "תוסיף עוד שנתיים, אני בן 34".
שפיגלר: "את השנתיים שרדפת אחריי אני לא סופר".
זהבי: "השער שלך היה במונדיאל, מעל הכל. השער שכבשתי נגד מולדובה היה בדיוק מאותה בלטה, רק ששלך במעמד קצת יותר חשוב"
"סרט הקפטן? זה נפל לו"
שפיגלר וזהבי מייצגים דורות שונים לגמרי, תקופות אחרות. האחד עלה לארץ ב־1949, בעידן של מגרשי החול ומשחקי הרחוב. השני חי בעולם של אינסטגרם וציוצים. "אני שיחקתי במגרשים שלא הייתה רשת בשער, הייתי כובש ורץ להביא את הכדור בעצמי. גם הייתי קפטן בלי סרט על היד", מספר שפיגלר. "חיינו בעולם אחר, אבל העולם של היום מרתק יותר".
זהבי: "הייתי רוצה לשלב בין התקופות, להיות יותר עם אנשים אותנטיים, דעתניים, עם אהבה למשחק, תשוקה. הרשתות החברתיות הפכו את העולם, חוכמת הרחוב נעלמה. פעם אנשים לא היו רואים את הליגה הספרדית, לא היו משווים אותנו למסי, לכן היום מותג הכדורגל הישראלי יורד. היום אפשר לראות את מכבי חיפה נגד הפועל באר־שבע ובלחיצת כפתור לעבור לצפות בברצלונה נגד ריאל. פתאום הכדורגל שלנו נראה לא כיף, אבל אני תמיד אעדיף את הליגה שלנו".
שפיגלר, היית משליך את סרט הקפטן לדשא?
"התקשרתי לערן ואמרתי לו בדיוק מה אני חושב על זה כבר אז. מבחינתי הוא התמודד עם סיטואציה שקפטן נבחרת לא צריך להתמודד איתה. סרט הקפטן נפל לזהבי, כך אני רוצה להגדיר את זה בשל החוויה שעבר".
7 צפייה בגלריה
שפיגלר: "סרט הקפטן נפל לזהבי, כך אני רוצה להגדיר את זה בשל החוויה שעבר"
(צילום מסך מתוך כאן 11)
"שפיגלר יותר דומיננטי"
תגידו, אז מי השחקן הכי גדול של הנבחרת?
זהבי: "אני אחד שאומר שאסור להשוות בין התקופות. לכל דור היה את השחקן הגדול שלו ולכולם יש מקום בהיסטוריה. אני רק אחד מהם, כל אחד ותקופתו".
שפיגלר: "כששואלים אותי מי גדול יותר – מסי או רונאלדו – אני אומר פלה. כששואלים אותי מי יותר גדול – זהבי או שפיגלר – עדיין אגיד פלה בגדול. כשחזרתי מקוסמוס אמרתי לגיורא שפיגל שלא יעזור לו כלום, הוא השחקן השני הכי טוב ששיחק איתי. אם הייתי משחק איתך זהבי באותה תקופה, גם פלה היה בסכנה".
זהבי: "מחמיא לי המקום השלישי אחרי שפיגלר ופלה, אני בסדר עם המקום הזה".
7 צפייה בגלריה
זהבי: "מחמיא לי המקום השלישי אחרי שפיגלר ופלה, אני בסדר עם המקום הזה". שפיגלר חוגג
(צילום: עוז מועלם)
שפיגלר: "המחווה שלך לא הייתה מבוימת. שתדע שלא צבט לי בלב שעברת אותי, זה היה ברור שהשיא יישבר"
רגע, אז מי היה הדומיננטי יותר בתקופתו?
זהבי (מתפרץ ראשון): "נו ברור, שפיגלר".
שפיגלר: "ערן, אני חייב אותך כסוכן. חייבים לציין שהיו לידי שחקנים ענקיים שעזרו לי".
זהבי: "גם לידי יש שחקנים תותחים, תראה את סולומון, דאבור, ביברס הגדול, ביטון, דסה. יש בנבחרת רוח של ביחד ובלי אגו".
שפיגלר: "אגב, רוב השערים שלי בקופסה בנתניה, אם לא הייתה רוח מהים, לא היו נכנסים".
זהבי: "היו נכנסים אולי יותר, הרוח הפריעה".
שפיגלר: "כשמראים את השער שלי ממקסיקו, למשל, לעומת השער שלך בסקוטלנד, אני מתבייש. לא הייתה לי בעיטה חזקה כמו שלך".
זהבי: "השער שלך היה במונדיאל, מעל הכל. השער שכבשתי נגד מולדובה היה בדיוק מאותה בלטה שלך במקסיקו וגם לאותה פינה, רק ששלך במעמד קצת יותר חשוב".
שפיגלר: "תגיד, על מה אתה מדבר? השערים שלך נגד אוסטריה, המספרות, אני לא עשיתי דברים כאלו. לא ידעתי לנגוח, כשהרמתי קרנות היו תופסים לי את האוזניים. אם היית איתנו במקסיקו היינו עולים שלב, אתה מזכיר לי את עצמי, אחד שיכול לשחק בכמה עמדות".
זהבי: "אתה יודע, כל הזמן שברתי שיאים ושערים בקבוצות, כי היו סביבי את התנאים הנכונים, השחקנים הנכונים. בנבחרת שיחקתי בתפקידים שונים ובשיטות שונות שלא התאימו לי. ההיררכיה עכשיו גרמה לי לשקט נפשי, יש גב מהמאמן והכל התחבר. למאמני הנבחרת הקודמים היו מחשבות והם רק רצו שאבקיע. בזמן שבמכבי ת"א כבשתי בליגת האלופות ובליגת העל, בנבחרת זה לא קרה. נתנו לי יותר משימות הגנתיות מהתקפיות".
אפרופו מאמן, זר או ישראלי?
זהבי: "מאמן זר. אני לא רוצה לפגוע במאמנים הישראלים כי יש טובים, אבל כרגע חשוב להביא ידע מבחוץ, אנשי מקצוע טובים עם ניסיון שישפיעו על הכדורגל הישראלי, כמו רוטנשטיינר. הוא סיפר לי שקו ההתקדמות אצלנו היה מהיר יותר מאשר שהיה לו אצל האוסטרים".
שפיגלר: "צריך מאמן טוב. יכול להיות זר ואם לא יהיה כזה, ערן, אולי תמליץ עליי?".
זהבי: "אני רואה התקדמות בשלוש השנים האחרונות, אפשר וצריך להיות מאוכזבים מההפסד הדרמטי בסקוטלנד, אבל גם צריך להגיד שלא באנו רק כדי לגנוב תיקו. אומרים ששוב שהפסדנו ממצב נייח בדקות קריטיות, אני מסכים עם זה, אבל גם רואה התקדמות".
איפה בדיוק אתה רואה התקדמות?
"אני כבר 12 שנה בנבחרת, יכול לספר לכם שהיו לנו סגלים הרבה יותר טובים מבחינת יכולות אישיות. היו שחקנים בשיא הקריירה כמו ורמוט, שכטר, מליקסון, בן־בסט, טל בן־חיים, דמארי, בניון, ביברס בצסק"א, כיאל בברייטון, אלברמן וכמובן אוואט. לא הצלחנו לייצר תלכיד של נבחרת, הכל התנהל מאמוציות. לא הצלחנו להרים הרכב שרץ או שיטה של כמה משחקים. לא היה חדר הלבשה בריא, היו בו עשרה כוכבים ברגע נתון וזה לא עבד. רוטנשטיינר והרצוג הביאו שיטה וסגנון משחק בהתאם לשחקנים. אני יכול להבין ביקורות על מקובעות, אבל להגיד שהשיטה הגנתית זה לא נכון. יש פה מאמן שבחר בדרך מסוימת, שחקנים רבים השתפרו, השיטה מתאימה לסגנון המשחק, כבשנו הכי הרבה שערים".
אתם חושבים שנכון לשחקני נבחרת לעשות קמפיין להשארת מאמן?
שפיגלר: "בתקופות שלנו לא היו דברים כאלו".
זהבי: "אז אוהבים לכתוב בתקשורת שלנו שטויות, אף אחד בהתאחדות לא שואל אותנו ואנחנו לא אומרים כלום. אנחנו מפרגנים לרוטנשטיינר, לא עושים לו שום קמפיין, הוא לא צריך את זה. כולם מכירים את המקצוענות שלו. יש בעיות ויתרונות לכל מאמן, רוטנשטיינר קיבל ניסיון בקמפיין הזה והוא עוד ישתפר. רמת המוכנות והדריכות שלנו בטופ, הלכנו צעד קדימה, יש לו חזון".
אז מה המטרות הבאות?
זהבי: "אני מציב מטרות רחוקות, למשל לעלות ליורו עם הנבחרת, לא ויתרתי על זה. על השיא של שפיגלר לא חשבתי, כבשתי שישה שערים עד לפני שלוש שנים. כילד הגעתי לאצטדיון ר"ג והייתי מת רק לעמוד בהמנון. אולי רציתי בעבר יותר מדי וזה תקע אותי. אחרי הפיצוץ עם סרט הקפטן אמרו שלא אחזור לנבחרת ושרקו לי בוז. לרוטנשטיינר יש חלק גדול בקאמבק שלי, הוא קיבל החלטה אמיצה. לא בטוח שמאמן ישראלי היה בכלל מחזיר אותי".
שפיגלר: "על מה אתה מדבר? השערים שלך נגד אוסטריה, המספרות, אני לא עשיתי דברים כאלו. לא ידעתי לנגוח, כשהרמתי קרנות היו תופסים לי את האוזניים"
ביישנות וסקרנות
רגע לפני שהנהג של זהבי מוריד אותו במגרש האימונים של איינדהובן, שפיגלר שולף: "אני זוכר את הפעם הראשונה שקלטתי אותך, ידעתי שיש כזה שחקן ברמה"ש והגעתי לבקר את לואיס פרננדז במחנה של הנבחרת. קלטתי אותך מרחוק, היה לך מבט של סקרנות וביישנות. רציתי להכיר אותך ולא רק בגלל הכדורגל, היה אצלך עומק".
זהבי בפרץ של נוסטלגיה חותם את הריאיון המשותף: "כשהגעת לא ידעתי איך להתנהל מול כוכב כדורגל, לא ידעתי אם אתה מכיר אותי או לא, אם להגיד בכלל שלום. עזוב הכל, אני מזמין אותך להולנד כאורח כבוד שלי. יש לך מקום אצלי בבוקס באצטדיון באיינדהובן".
