הקופץ לגובה האגדי, ריצ'רד "דיק" פוסברי, אשר המציא את טכניקת הקפיצה הנהוגה כיום שקרויה על שמו, הלך לעולמו בגיל 76.
פוסברי, יליד אורגון שבארצות הברית, זכה עבור מדינתו במדליית הזהב במשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי 1968, לאחר שניתר לשיא אולימפי חדש של 2.24 מטר, בעוד שכל מתחריו קפצו בסגנון גלילת בטן, שהיה המקובל בזמנו. האתלט הוכיח בסגנון החדש שאפשר לעבור את הרף כשהגב מופנה אליו, והזרוע והראש עוברים את שאר חלקי הגוף. סגנון זה נקרא מאותו יום "סגנון פוסברי" והוא סייע להגיע לגבהים שלא נראו לפני כן.
קפיצה גדולה לאנושות
למרות שזכה רק במדליית זהב אולימפית אחת ואף פעם לא החזיק בשיא העולם, פוסברי נחשב לאתלט שהשפיע יותר מכל על התחרויות בקפיצה לגובה בפרט ועל עולם האתלטיקה בכלל. הכל התחיל בתיכון באורגון. פוסברי, אז עדיין תלמיד, התקשה לממש את הפוטנציאל באמצעות קפיצות המספרת וגלילות הבטן ששלטו בענף. הנער הצעיר הבין כי הוא זקוק לטכניקה חדשה, והחל לקפוץ כשגבו מופנה אל הרף, תוך עיקול הגב מעל הרף והרמת הרגליים ברגע האחרון. כדי לבצע את הסגנון החדש הוא נאלץ לנחות על גבו, והנהלת בית הספר הציבה עבורו משטח רך מגומי (במקום החול ומשטח העץ שהיו נהוגים אז).
מאמניו של פוסברי ניסו תחילה לשכנע אותו לזנוח את הטכניקה המוזרה ולחזור לסגנון המוכר והטוב, אבל כאשר תוצאותיו החלו לזנק הבינו שעדיף לתת לילד לעשות מה שהוא מבין. כשהחל ללמוד בקולג' כבר זכתה הטכניקה החדשה בשם "קפיצת פוסברי", לאחר שאחד העיתונים תיאר אותה כ"דג המקפץ בתוך סירה". עיתון אחר דווקא כינה את פוסברי כ"קופץ לגובה העצלן בעולם".
פוסברי המשיך לפתח את הטכניקה באמצעות ניתור רחוק מהרף, שאיפשר לו לשהות זמן ממושך יותר באוויר, לקפל את הגוף לאחור ולהרוויח גובה. היה בכך חידוש עצום: הקופצים האחרים לא רק השתמשו בסגנון הישן, אלא נהגו לקפוץ קרוב לרף.
כשהתייצב באולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968, עולם הקפיצה לגובה לא הבין מה פגע בו. פוסברי שבר את השיא האולימפי עם תוצאה של 2.24 מ' בניסיון השלישי וזכה במדליית הזהב.
ארבע שנים אחר כך, במינכן, פוסברי כבר לא היה שם בגופו, אבל בהחלט ברוחו: רוב הקופצים כבר השתמשו בטכניקה שלו, ובתוך שנים ספורות הפכה קפיצת פוסברי לסגנון השולט בקפיצה לגובה. הרף עלה עוד ועוד, ושיאי העולם החלו להתקדם במהירות מסחררת. היום, כאמור, אגדת האתלטיקה אמרה שלום אחרון.